דברי גאונים קפ

נשרף גגה והוי כמציל מן הנהר אינו דומה. דעדיין לא הי' השריפה מגיע לביתה כ"א בסמוך לו ועדיין היתה מצפה לתשועת ה' א"כ ממילא שלא מקרי יאוש בעלים עי' בחו"מ סי' רנ"ט סעי' ז'. ומכ"ש דעכ"פ משום ועשית הישר והטוב. ראוי לשלם וכופים את הצבור על זה כמ"ש בתשו' צ"צ סי' פ"ט יעו"ש היטב:

ח מי שהעלילו עליו עבור איזה עכו"ם ותפסו השר ונכנסו סנגורים לבקש מהשר להקל עונשו. אולם המקטרגים הודיעו להשר שהוא מרויח הרבה במו"מ שהוא עושה בסחורות ראובן שדר בעיר אחרת ושולח לו תמיד סחורה למכור. וגם עתה יש בידו סחורת ראובן. ועי"ז גזר השר ליתן לו ממון הרבה כדי להתיר אותו מבית האסורים והוכרח הנתפס ליתן מנכסי ראובן. ועתה אינו רוצה לשלם לראובן בעד סחורתו באמרו שמחמת המו"מ הוכרח ליתן להשר. עי' בשו"ת בית יהודה חחו"מ סי' ב'. שחכמי סא"ל רצו לזכות את הנתבע מטעם המבואר בסי' רצ"ב סעי' ח' דאם הנפקד נתן הפקדון להגנבים כדי להציל עצמו וכו' יעו"ש והרב המחבר האריך שם הרבה בדיני מציל עצמו בממון חבירו. וסוף דבריו כיון שהעלילה לא בא עליו מחמת הסחורה רק מעסק אחר ועי"ז הוכרח ליתן המעות והשר לא אנס אותו ליתן לו דוקא ממעות ראובן רק גזר שיתן לו כ"כ מעות. א"כ הוי מציל עצמו בממון חבירו וחייב לשלם לשמעון:

ט אם מותר להציל עצמו בממון חבורו או בחפץ חברו במקום פיקוח נפש. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' ד' וח"ד סימן קי"א בד"ה והנה בשנת תרט"ו ועי' בדיני גזילה כלל י"ח סי' ו':

י שליח שנתפס בדרך עבור חוב שחייב והוכרח השליח לפרוע משלו. עיין שליח כלל צ"ה סי' ע"ה:

יא שר אחד קנה סוסים מראובן ושמעון. ושמעון הטעה את השר ונתן לו סוס אחד שהיה בו מומים שבטל המקח עפ"י ד"ת. ואח"כ נודע המומים להשר והחזיר הסוס לראובן ולקח ממנו בחזקה דמי הסוס. ועתה ראובן תובע את שמעון באמרו אתה חייב עפ"י ד"ת להחזיר המעות להשר ושמעון אומר לאו בע"ד דידי את פסק בשו"ת ח"צ סי' ס"ח. דשמעון פטור דאין אדם נתפס על חברו כי אם במס. אף שנתן הסוס לראובן. ומ"מ מותר לראובן לומר להשר ששמעון מכר לו הסוס כיון שכן הוא האמת. ועי' בדיני גרמא סי' נ"א בא' שנתן להשר מטבעות מזויפים:

יב מי שנתן דגן לרחיים של חברו לטחון. ובעל הרחיים היה חייב להשר. ושלח השר ולקח הדגן בעד החוב. ע' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"א שכתב דלכאורה לפי מה שכתב הנתיבות בסי' קכ"ח ס"ק ה' ובמקור חיים סי' תמ"א דהא דאין אדם נתפס על חבירו הוא משים דיכול לומר אנא הוה מפייסנא לי'. וזה לא שייך רק כשלוקח החפץ מבית זה שאינו חייב לו בעד המשלח בדיני חברו שחייב לו אבל אם תופס החפץ מבית זה שחייב לו כגון שהיה החפץ אצלו בפקדון או כדומה הרי ראינו דלא התפייס להבע"ח. א"כ מחויב הבע"ח לשלם לחבירו בעד החפץ יעו"ש. (וכן פסק בשער משפט סי' קכ"ח ס"ק ג') א"כ גם בנ"ד לכאורה מחויב בעל הרחיים לשלם בעד הדגן כיון שתפסו מביתו ושוב הוכיח שהנתיבות לא אמר לדיני' רק מטעמא שהתופס שתפס החפץ מבית החייב כדין תפס כיון דחזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו. א"כ בדין נפטר מחובו. אבל בנ"ד נראה ברור דבעל הרחיים יש לו דין סרסור דקיי"ל בחו"מ סי' צ"ט דחפצים הנמצאים בביתו אינם בחזקת שלו שיוכל הבע"ח למשכנם. וה"ה בעל הרחיים ידוע שדרך להביא לו תבואה לטחון ואינה שלו. א"כ השר שלא כדין תפס ודינו ככל הנתפס בעד חבירו דאינו חייב לשלם. יעו"ש הדבר באורך בראיות (עי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סימן קכ"ג קכ"ד קכ"ה באורך בדין אין אדם נתפס על חבירו) וגם מצד שומר אין לחייבו כיון דהוי אונס וגם נראה דבעל הרחיים לא הוי שומר כלל. הואיל ואין דרכו לשבת בעצמו ברחיים לשמור רק מעמיד שם איזה איש לקבל התבואה לטחון. ומבואר בסי' רצ"א סעיף כ"ב דאם ידוע שאין הנפקד רגיל לשמור הפקדון בעצמו ומסרו לאחר פטור עכת"ד:

יג ראובן ושמעון לקחו סחורה מעכו"ם בהקפה. וחתמו שניהם בכתב על החוב. ואח"כ לזמן נתפרע העכו"ם כל החוב מראובן. ותובע ראובן משמעון שיחזיר לו חלקו שחייב. עי' בדיני שנים שלוו כלל ק"א סי' ד':

יד אחים שחלקו בחובות אביהם שהיה חייב לאחרים שכל אחד יפרע חובות הקצובים לחלקי. ושוב לא פרע האחד חלקו ותפסו לאח האחר בשביל החוב. ע' בזכור לאברהם חו"מ ק"ג ערך פורע חובו ש"ח שכ' בשם שו"ת מהרי"ט צהלון דבכה"ג גובה מאחין מה שפרע יעו"ש:

טו ארבעה אחים ראובן ושמעון לוי ויהודה ונעשה ראובן אחד מחברי הגנבים ונתפס בשביל גניבה. ויצא הדין לענות איתו ביסורי' ואפשר שלא יוכל לסבול והוי סכנת נפשות. ושמעון קרוב למקום המקרה וידע את כל אשר נעשה והלך אל השר ופדה את נפש אחיו בסך מסוים. ועתה לוי רוצה לסייע חלקו ויהודה אינו רוצה ליתן כלום. עי' בשו"ת שב יעקב סי' כ"ד שהעלה דודאי מחויב לשלם לשמעון לפי ערך הממון חלקו בפדיון כמבואר ביו"ד סי' רנ"ב סעיף י"ב דקרוב קרוב קודם. וא"כ האחים שהם קרובים בשוה החיוב מוטל על כולם לפדותו ואף שהוא גנב. הלא מבואר בסי' שמ"ה סעי' ב' במי שגנב או גזל וכו' ולא מקרי מאבד עצמו לדעת יעו"ש בש"ך. ועי' בשו"ת חות יאיר פי' קל"ט דאפילו בגנב מפורסים שעבר כמה חכמות מחויבים להציל אותו אם נתפס. ויהודה אינו יכול לטעון שאף שהוא מחויב כיון דשמעון כבר פדאו בלתי ידיעתו הוי כמו פורע חובו של חבירו דפטור. דלא דמי