דברי גאונים קעח

באלך ואמסור ששלשה חילוקים בדבר (א) אם הוא רגיל ומוחזק בכך לא אמרינן גזים ולא עביד (ב) אם אמר כן בפני רבים בפרהסיא או בב"ד גזים ועביד יעוין בב"י סי' ל"ד מחודש כ"ג ולדעת הב"י בש"ע סי' הנז' סעיף כ' צריך שיהיה שונא לחברו וגם בפני רבים ואז פסול לעדות ולשבועה ומכ"ש לחייבו ממון דיותר קיל מלפסול לעדות כדמשמע התם בב"י ובמרדכי פ' הגוזל בתרא סי' רנ"ה בהדיא דחייב לשלם וכ"ז פשוט. (ג) אם עבר על התראת ב"ד יעוין בחו"מ סימן שפ"ח סעיף יו"ד (וע"ש בש"ך ס"ק כ"ד) ובנ"ד אין כאן אחד מהתנאים האמורים ובכה"ג אמרינן גזים ולא עביד. אלא די"ל דכ"ז הוא רק במגזים בעתיד אלך ואמסור אבל כשהודה לעבר שכבר מסרו אפשר שחייב בהודאתו. והאריך להוכיח שאף בכה"ג אמרינן גזים ולא עביד כדי להפחידו שגם עתה ימסור אותו אם לא ישקיט ריבו. וגדולה מזה כתב מהרשד"ם חיו"ד סימן קל"ז על ראובן ושמעון שהיה מחלוקת ביניהם ואירע שמסרו את ראובן והפסיד הרבה וכתב לוי לשמעון קרובו שהוא מסר את ראובן לאהבת שמעון ותבע ראובן את לוי לדין וטוען לוי שלא מסרו ומה שכתב לשמעון היה כדי למצוא חן בעיניו. ופסק שלוי נפטר בטענה זאת עכ"ד כללא דמילתא בנ"ד שאם שמעון יקבל בחרם שלא מסר את ראובן מוציאין מראובן הממון שחייב לשמעון כיון שהוא חיוב ברור:

כלל סב מציל חבירו בממון עצמו. ומציל עצמו בממון חבירו. ונתפס על חבירו ופורע חובו של חבירו:

א מי שנתפס על מס של חבירו והוכרח לשלם בעד חבירו. דמבואר בחו"מ סי' קכ"ח סעי' ב'. וסי' שפ"ח סעיף וא"ו דחייב חבירו לשלם לו. וע"ש בבאה"ג שכתב דאפילו לקח המלך המס שלא כדין יעו"ש. וע' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נתפס בעד חבירו שהביא דעת החולק בזה דכשהוא גזילה דמלכותא פטור מלשלם אפילו במס. ועע"ש בשם מהרש"ך דס"ל דבזמנינו זה לאו דוקא מס אלא חק המלכות שהוא בכל מיני עסק המלך נתפס אדם על חבירו וחייב לשלם לו והרב משפטי שמואל חולק עליו. ועע"ש מה שציין בזה. וע"ש בענין מי שנתפס בעד כוללת העיר. ועי' בשו"ת פני יהושע ח"א חחו"מ סי' ב' בחיל המלך שלקחו מאחד מס בשביל חברו ועי' בשו"ת תפארת יוסף חו"מ סי' י"ז כמה חילוקים לדינא בנתפס על חבירו בשביל מס:

וע"ש ברב שהיה לו מהעיר חזקת עסק מכירת המלח והרב השכירו לראובן לשנה והטיל עליו הקיר"ה איינקאמען שנוייער מעסק זה ובשנה השנית השכיר הרב עסק המלח לשמעון והקיר"ה תובע המס מראובן ופסק דהרשות ביד ראובן לגלות לקיר"ה ששמעון מחזיק העסק לתבוע ממנו המס:

חבורה אחת נסעו מירי"ד עם סחורות הרבה. והלך ישראל ומסרם למוכסן עכו"ם ששכר המכס מן המלך. שהסוחרים הנ"ל העלימו ממנו הרבה סחורות מתשלומי המכס. והסוחרים הנ"ל כבר הלכו להם עם סחורתם. ואחד מהם נשאר בעיר המוכסן. וביקש המוכסן לרדוף עם חיילות אחריהם. והלך זה הנשאר והשוה עצמו עם המוכסן בעד סך רב. ועתה תובע אותם שיתנו לו לסיוע מה שנתן להמוכסן והם משיבים לו שמה שנתן מגיע ממנו לפי חק המכס מסחורתו לבד ושילם בשביל עצמו. ע' שו"ת שבסוף ספר עטרת צבי סי' קכ"ח שפסק שהם מחויבים לסייע אותו ולשלם לפי המס שהגיע מהם כיון שירד להציל על דעת כולם כמבואר ברמ"א סימן רס"ד סס"ד:

ג מי שנתפס בסכנת נפשות. והוא אינו רוצה לפדות את עצמו. ונכנס אחד ערב להשר שלא ברצונו. עיין בשו"ת הרשב"ש בן התשב"ץ אמצע סי' תק"ט שהביא בשם מהר"ם מרוטנבורג שכתב בתשובה לבנו הרא"ש ז"ל שחייב לשלם והביא הרבה ראיות לזה ועי' ביו"ד סי' רנ"ב סעיף י"א י"ב בהג"ה. ושם בפ"ת מצוין בטעות לפרמ"א סי' צ"ח וצ"ל סי' ח'. וע' בשו"ת בית יעקב סי' קמ"ח במי שהושיבו אותו בתפיסה. והוא מוחה שלא להוציא עליו הוצאות להצילו כי רוצה לקדש השם. ולא השגיחו בדבריו ועשו הוצאות עד שהצילו אותו אם מחויב לשלם להם ההוצאות שהוציאו עליו. והביא תשובות מהר"ם סי' ל"ט בנדון מי שנטבע בנהר שכתב דדבר פשוט דאפי' עומד וצווח אל תצילני שמחויב חבירו להצילו. וחוזר ומוציא ממנו ההוצאות שהוציא והרב המחבר הוכיח שם מדברי מהר"ם הנ"ל דלאו דוקא במציל גופו. אלא אף במציל ממון חבירו. וחבירו מוחה שלא לעשות הוצאות מ"מ מחויב להחזיר לו ההוצאה. וחילי' מהראיה שהביא המהר"ם לדין הנ"ל מהא דיש לו ואינו רוצה להתפרנס. דנותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעים ממנו וע"ש דמסיק דכל זה הוא דוקא אם כבר נעשה מעשה ונתפס בין העכו"ם. אז אין משגיחין במחאתו אבל קודם המעשה כגון שחייב לעכו"ם ויש חשש שלא יושיבו אותו בתפיסה. נראה דאם מוחה שלא לעשות הוצאה עבורו אפשר דאינו חייב לשלם. דוגמא למ"ש הסמ"ע סימן רס"ד ס"ק י"ג בשם הד"מ לענין חיוב. ה"נ י"ל לענין פטור עכ"ד. עי' בש"ך סימן רס"ד סק"ה ובשו"ת הרד"ם חחו"מ סי' ד':

ועי' בתשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור השני סי' כ"א שנשאל בראובן ושמעון שהיה להם חדר אחד בשכירות שהניחו בו סחורותיהם ולא היו שותפים בהסחורות רק בשכירות החדר ואחר שמת ראובן העליל עליו השר. וגזר על שמעון לפתוח מסגר של החדר הנ"ל שיקח משם סחורת ראובן. והשיב לו שמעון שכל הסחורה שבחדר הוא שלו כדי להציל נכסי יתמי ראובן מהשר והשר לא קבל דבריו. והלך שמעון להשר הגדול והוציא הוצאות ושחדים עד שהציל נכסי היתומים. ועתה שמעון מחזיק בנכסיהם עד שיחזירו לו הוצאותיו. והם טוענים שעשה