דברי גאונים קעז

ה לוי נצרך למעות וזייף וחתם את שמעון על וועקסיל והלך לראובן ולוה ממנו מעות על שם שמעון ועתה טוען שמעון שאם יתבע אותו ראובן ביועקסל זה יטעון בערכאות שלוי חתמו מזויף ויקחו את לוי לבית האסורי' ושאל השואל אם מותר או צריך שמעון לבזבז ממונו משום סכנת נפשות של לוי. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג ססי' ק"י שא"צ לבזבז ממונו:

ו ראובן גנב מהעכו"ם. והלך שמעון וגילה הדבר להעכו"ם ועי"ז נפרע העכו"ם מראובן מה שגנב ולא יותר. עיין מהראנ"ח ח"ב סימן צ"ב שפסק דפטור שמעון דלא הוי מסור כלל הואיל שמן הדין חייב ראובן להחזיר הגניבה לעכו"ם. וכן מבואר מדברי הרמ"א סי' שפ"ח סעיף י"ב שכתב דמי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב. ובא א' וגילה הדבר להעכו"ם דאין לו דין מסור שהרי לא הפסידו רק דהוצרך לשלם מה שחייב (וע"ש בבאה"ג) ועיין מהרשד"ם חו"מ סי' רי"ד ועיין שו"ת לב שלמה בלקוטי חו"מ שלו סי' שפ"ח סי"ב. וע' בסמוך מ"ש בסימן ז' וסי' ח' וצ"ע:

ז מי שרצה להבריח נכסיו כדי שלא לשלם לעכו"ם וישראל אחד גילה הדבר לעכו"ם או שקנה הישראל השטר מהעכו"ם עי' ברמ"א סימן שפ"ח סעיף י"ב ושם בבאה"ג ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' וא"ו שפסק דחייב להחזיר להקונה רק המעות שנתן להעכו"ם:

ח מי שמסר למוכסן עכו"ם שהסוחרים העלימו ממנו מכס מסחורות והוכרחו הסוחרים לשלם. עי' בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי סי' קכ"ח שכתב דלכאורה לפי דברי הרמ"א הנ"ל (שהבאתי בסי' ה') המסור פטור כיון שלא פרעו רק מה שהגיע לו. אולם מ"מ חייב בנ"ד דהרמ"א מיירי דוקא במקום שודאי חייב להעכו"ם. אבל בנ"ד כיון שפסק המחבר בסי' שס"ט ס"ו דסתם מוכסן עכו"ם בחזקת גזלן אף שהוא מכס המלך א"כ הוי ספק חוב. ע"כ המסור מחויב לשלם יעו"ש. וסוף דבריו בזה המה מגומגמים כאשר יראה המעיין. באופן שנלפע"ד שלפי דברי התוספות שהביא שם. ודברי הרמ"א הנ"ל שאף דקיימ"ל דהפקעת הלוואת עכו"ם שרי כמבואר ברמ"א בסי' שס"ט שם. מ"מ אין לו דין מסור כיון שלא שילם יותר ממה שהיה חייב. א"כ גם במכס שידוע חק המלך כמה צריך לשלם. אף דהוא מותר להבריח בקנה העכו"ם המכס כמבואר שם במחבר ססעי' וא"ו. מ"מ לא גרע מהפקעת הלוואתו דג"כ מותר ומ"מ פטור המוסר שו"ר בפרח מ"א ח"א סי' נ"ב שפסק במכס דחייב המסור דדוקא בהפקעת חוב פטר הרמ"א משום דעכ"פ חייב הלוה מצד חילול השם כיון שהעכו"ם יודע שחייב לו משא"כ במבריח המכס כמ"ש פרש"י בב"ק דקי"ג וטור סי' שס"ט שוב ראיתי בטו"ז סי' שס"ט סעיף ח' בשם המהרש"ל דפטור וע' בכלל כ"ה סי' ט' וסי' י'. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' פ"ה בד"ה והנ"ה בשנ"ת שנשאל ע"ד שהאדון המעריך מכס האיינקאמשטייער פקד על איזה אנשים מישראל שהם יעריכו באמונה ובידם לפחות ולהוסיף על הערך אשר העריך האדון אם מותרים להוסיף כדי שיפחתו מהאנשים אשר הוסיפו על ערכם ע"ש שפסק לאיסור. ועי' בש"ך סי' קס"ג ס"ק י"ח ובנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ע"ז ועי' לקמן כלל ס"ב סי' א' באחד שהחזיק בשכירות מהרב חזקת מכירת המלח והטיל עליו הקיר"ה מזה מס איינקאמשטייער. ואחר שנה השכירו הרב לאיש אחר וקיר"ה תובע המס מהראשון שמותר להראשון לגלות להקיר"ה מי מחזיק העסק כדי לגבות ממנו המס ולפטור את עצמו:

ט מי שמסר את חבירו שגזל קרקע של השר שנכנס בגבולו אי הוי מסיר עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ז שכ' דהלא לרוב פוסקים גזל עכו"ם הוא אסור מדאורייתא ע"כ א"י לדון עליו שיהיה לו דין מסור. ואף שקרקע אינה נגזלת מ"מ עכ"פ הוא יושב על קרקע גזולה ועושה איסור:

י אחד טוען שהוגד לו מפי עכו"ם שמסרו בעסק האוראנד"א ועי"ז גרם לו היזקות עיין שו"ת נאות דשא סימן מ"ו:

יא מי שכתב מסירה בכתב ושלח הכתב ע"י אחר אל השר עיין בשו"ת בשמים ראש סי' קכ"ז ושם בהגהות כסא דהרסנא דהמשלח חייב. ולא אמרינן בזה אשלד"ע כיון דהשר קורא הכתב הוי הכתב המוסר יעו"ש. ועיין בסוף שו"ת באר מים חיים חחו"מ בראובן שתובע את שמעון שמסר אותו בכמה מסירות ע"י אגרת ששלח להשר וניכר שהוא כת"י שמעון ושמעון טוען שאיש אחר זייף וכתב ככתבו ולשונו. ופסק דטענת שמעון אינה טענה ויש נו דין מסור ע"י אגרת הנ"ל:

יב ראובן ושמעון התקוטטו עם לוי. ובתוך הקטטה אמרו ראובן ושמעון שימסרו את לוי והתחילו לילך למסרו. ובאמצע הדרך חזרו ולא עשו כלום. פסק בשו"ת בית יעקב סי' קי"ט דנפסלו לעדות אף שחזרו מן הדרך עד שיעשו תשובה המבוארת בכל פסולי עדות ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רל"ב מדין אלך ואמסור מתי פסול לעדות ולשבועה. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סימן רצ"ט. ועי' בדין שאח"ז:

יג ראובן שמסרו אותו אל השר פאש"ה והיה לו הפסד רב ולא נודע מי מסרו. ואחר עבור זמן הרבה אירע שהתקוטט ראובן עם שמעון ובתוך הקטטה אמר שמעון לראובן האם רצונך שאמסור אותך אל הפאש"ה כמו שמסרתיך כבר ואני גרמתי לך אז כל ההפסד. ואמר ראובן עדים אתם על הדבר הזה. חזר שמעון ואמר אני הוא שעשיתי לך כל הנזק הזה ואני אעשה לך יותר מזה אם תרבה להתווכח עמי עוד. ועתה ראובן גבה עדות הנ"ל ומעכב בידו הממון שחייב לשמעון. ע' בשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"ח שהעלה שודאי אם אחד הודה לחברו בלי דברי ריבות איך שמסרו והפסידו ממון הדין שחייב לשלם לו מצד הודאתו כמבואר ברמ"א סי' שפ"ח ססעי' ח' ובש"ך ס"ק נ"א (יעו"ש בקצוה"ח ס"ק י"א) אולם בנ"ד שבאה ההודאה בקשר דברים לפניה ולאחריה נוכל לומר שכל זה אמר להגזים עליו ולהפחידו ועביד אינש דגזים ולא עביד כמו דקיי"ל באמר אלך ואמסור. והעלה