דברי גאונים קעו

וק"ו אותם הכת האחרים שזכו בהחדר בשטר מתנה שנתן להם. וגם אין ביד כת הראשונה לכופו על נדרו דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים לומר שלא נדר להם. ומה שבאים לזכות מצד מצרנות ליתא מכמה טעמים מלבד דהוי מתנה על תנאי שיתנו סך מסוים להקדש בכל שנה ומתנה לית בה משום דדב"מ. ובפרט שהתנה שילמדו משניות ולומר קדיש שדרך בני אדם להקפיד ע"ז מי יהי' המזכה לנשמתו. ונוסף ע"ז אחרי שהכת הראשונה בעצמם אומרים שלא שכרו ממנו החדר הזה רק בשאלה נתן להם להתפלל בלי זמן קבוע והי' ביד המשאיל לסלקם בכל עת שירצה וא"כ לא עדיפא משכירות דאם מכר אחר שכלה זמן השכירות לית בי' דינא דב"מ (ע"ל בכלל זה סימן י"ז) ואף דלפי דעת הט"ז דבשכירות אותו הבית שהוא דר בו לכ"ע יש בו דינא דב"מ (ע"ל בכלל זה סי' ט"ז בדה"ע ועי' בשו"ת באר מים חיים) נראה ברור דזה לא יתכן רק בחדר שדר בו דאית בי' משום הישר והטוב שלא יצטרך לטלטל את עצמו מבית לבית משא"כ בשכירות בית לתפלה מה לו אם ילך להתפלל בבית זה או לבית אחר שישכור. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואין מוציאין מיד הלוקח מספק. וגם הואיל והתנה בהמתנה שיתנו לאחר פטירתו בכל שנה סך מסוים לצדקה לא שייך דינא דב"מ משום דיכול לומר זה נוח לי יותר כמ"ש בחו"מ סי' קע"ה. ואף שיאמר הנותן עתה שאינו מקפיד לא מהני דהא שכתב הרמ"א שם בסעיף ח' או שאין המוכר מקפיד ורוצה להמתין למצרן נראה ברור דודאי הרמ"א יודה בזה. דכל שמתחלה נסתלק המצרן ע"י קפידא דמוכר לפי ראות עינינו אף שאומר אח"כ שאינו מקפיד אין מוציאין המכר מיד הלוקח שכבר זכה בו כמ"ש הרשב"א בתשובה ח"ג סי' כ"ה. והרמ"א כתב רק על הא שכתב המחבר אא"כ רוצה המצרן לפרוע מיד דעיקר הקפידא מחמת שאינו רוצה להמתין המעות להמצרן ע"ז כתב הרמ"א שפיר או שאין המוכר מקפיד דבזה הוי כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי דהרי המצרנות הוא בתוקפו אם נותן המעות מיד וכשהמוכר מתרצה הוי כאלו כבר קבל. משא"כ בנ"ד שהתחייבו ליתן בכל שנה לצדקה כל ימי עולם הואיל ותיכף בשעת הנתינה נתבטל זכותם של כת הראשונה ולא היה להם דין מצרנות משום שדרך ב"א להקפיד מי ומי המתחייבים לשלם. ולא היה בידם לסלק תיכף כל מה שיגיע מהם כל ימי עולם. פשיטא דלא מהני מה שאומר הנותן עתה שאינו מקפיד. וק"ו בנ"ד שהוא אומר שהוא מקפיד. ואף אם שתק מתחלה לא הפסיד הלוקח זכותו עד שיאמר כשבא המצרן לזכות שאינו מקפיד דאז הוי כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי. וגם נ"ל שאין רשות ביד המוכר להחליף ליתן להצדקה השטר של כת הראשונה בעד שט"ח של כת השני' כי לאו כל השט"ח שוין ואיך יוכל למשול על נכסי הקדש להחליף חוב בחוב ולומר הריני כאלו התקבלתי לכן ברור שהכת השני' זכו במתנתם להתפלל בחדר הזה:

כלל סא מסור ומלשין א מי שמסר את חבירו והפסידו ואומר שכוון להציל את שלו שרצה הנמסר לגזלו או להשיג גבולו בקרקע עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' מ"ה מ"ו להלכה כהש"ך בסי' שפ"ח ס"ק כ"ו דמ"מ יש לו דין מסור אך עכ"ז לא שייך בזה תקנת מסור שיטול הנמסר ההפסד בשבועה רק יברר ההפסד:

ב אחד התחיל לבנות בצד שכנו והלך שכנו ומסרו שלא להניחו לבנות מעצים כפי נימוס המדינה והיה ע"ז להנמסר הוצאות והמוסר אומר שהי' כוונתו רק מחמת שרצה להשיג גבולו בקרקע לבנות על מצרו. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' מ"ה מ"ו:

ואם עדיין לא בנה רק רצה לבנות משל עץ ומסרו חבירו אין לו דין מסור כיון שיכול לבנות באבנים כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סימן ס"ז:

ג שמעון שמסר את ראובן בצוואת לוי. ועתה רוצה ראובן לעכב ממון לוי בידו מפני הנזק שהגיע לו. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזק שכתב בשם הרב אשדות הפסגה חו"מ סימן ו' דלוי פטור יעו"ש. ועיין בחו"מ סי' שפ"ח סעיף ט"ו ברמ"א דאם השליח הוחזק בכך דחייב המשלח וכ"כ בדברי חיים ח"ב חחו"מ סימן מ"ו דלא כש"ך שם ע"ש בש"ך ובקצוה"ח:

ד ראובן ושמעון רבו את ריבם בחצר ביהכנ"ס. עד שמדברי ריבם כבו את הכר וצווח שמעון על ראובן שהכהו באישון לילה. ולמחרת הלך ומסר הדבר לפני שר העיר. וסירב לעמוד עם ראובן לפני דייני העיר וגרם הפסד רב לראובן. עיין שו"ת הרמ"א סי' פ"ח שפסק דחייב שמעון לשלם לו כל ההפסד. ואף שמבואר בפסקי מהר"ם מריזבורק דמוכה שהלך לקבול לפני השר דפטור דא"א נתפס על צערו (ופסקו בהג"ה חו"מ סימן שפ"ח סס"ז) מ"מ נראה דדוקא בשעת זעמו שרי. אבל אם כבר שכך זעמו פשיטא דאסור (ועיין מש"ל בדינים חירופים וגידופים כלל ל"ד סימן א' אות י'). ותו דלא איירי מהר"ם אלא בעיר שלא היה שם ב"ד של ישראל מוכן לדון לפניהם דאז אין חייב להדר אחר ב"ד של ישראל בשעת צערו אבל מי שהוא בעיר שיש ב"ד והולך לפני עכו"ם אין זה כי אם מומר להכעיס והוא מן המורידין ולא מעלין ועוד דלא שייך כאן א"א נתפס על צערו. דלא שייך האי טעמא אלא ביש עדים שהכהו. אבל בנ"ד שאינו ידוע שהכהו רק הוא צווח באישון לילה שהכהו והעדים לא ראו א"כ פשיטא דאין המסור נאמן שהכהו ושמסרו מחמת צערו. דאל"כ כל המוסרים יאמרו כן ולא שבקת חיים לכל בריה עכת"ד:

ועיין עוד מדינים אלו בדיני חירופים וגידופים כלל ל"ז: