דברי גאונים קעה

שפסק שראובן יחזיר לשמעון דמי המקח שנתן. וינכה לו שכירות החצר מיום שקנאו עד עתה לפי שהקונה הוא שליח המצרן. א"כ הקרקע הוא של המצרן יעו"ש. ועי' חו"מ סי' קע"ה סעי' וא"ו:

לד מי שקנה מחבירו קרקע ונתן לו ערבון כסף ועדיין לא עשה שטר וסיפר הלוקח להמצרן מהקניי' ושתק המצרן ואחר זמן כשעשה הלוקח כתב עם המוכר בא המצרן לסלקו עיין בשו"ת שאילת שלום להגאון ר' שלום טויבש שכ' שם בסי' ל"ו שהדין עם המצרן דכיון דבשעה שסיפר לו הלוקח מהקניי' לא לקח אז עדיין ישום שטר מהמוכר ולא היה עוד קנין המועיל יכול לומר דלכך שתק דחשש שאם יטעון כעת טענת מצרנות יחזיר המוכר מהתפשרות דמי המכירה ויעלה עליו בדמים כמבואר בסי' קע"ה סעי' כ"ט וע"ש בסעי' ל"ב. וע"ש בהשאלה שהוה עובדא שדברו בין שניהם לקנות בשותפות לפי טענת המצרן יעו"ש:

לה הא דפסק הט"ז בסי' קע"ה סעיף נ"ט והסכים עמו הנתה"מ ס"ק ס"ה וברס"י רל"ז דלאותו בית עצמו שהשוכר דר בו יש לו דין מצרן נגד השוכר השני עיין בדר שה סי' הנ"ל שכתב דהיינו דוקא אם המשכיר מרוצה לזה ולזה איזה מהם שיזכה בדין להחזיק בהבית אבל אם המשכיר רוצה בשוכר האחרון יותר מן הראשון אין לשוכר הראשון שום זכות כלל ובשו"ת שאילת שלום סימן ה' הסביר הדברים בטעמם כיון דבהשכרת הדירה יש נכ"ו להמשכיר בין שוכר לשוכר בכמה אופנים אין זה הטוב והישר לכוף להמשכיר להשכיר לאיש שאינו לרצון לפניו יעו"ש. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ט דצריך ליתן אמתלא הראוי' להיות אמת לפני הב"ד ואם יכולים להטיל עליו שבועה או קב"ח אם אינו ערמה הוא לפי ראות עיני הב"ד. ועי"ל סי' מח"ז וכאן דל"נ כן. וע"ש בש"ש סי' הנ"ל שבא השאלה שאלמנה אחת השכירה ביתה לאחר אלאחר כלות זמן שכירות הראשון ורוצה השוכר הראשון לסלקו מדב"מ. וצידד הרב המשיב דכאן אין בו דד"מ מצד שמבואר ברמ"א סי' הנ"ל סעיף מ"ז דהקונה מן האשה אין בו דדב"מ. ולדינא העלה דלענין שכירות אותו הבית השוכר הראשון קודם אף בקונה מן האשה יעו"ש הטעם ויעוין בש"ך ס"ק מ"ז בשם מור"ם והרא"ש ודו"ק:

קהל שהשכירו בית המרחץ לראובן על שמנה. שנים ומת ראובן והניח יתומים קטנים והשכיר האפוטרופס את המרחץ לשמעון על שנה אחת ובתוך משך השמנה שנים השכירו הקהל המרחץ לשמעון על ששה שנים אלאחר כלות משך השמנה שנים של היתומים ואחר שנה הנ"ל יצא שמעון מבית המרחץ ונכנס בלן אחר ויצא גם הוא ונשאר המרחץ פנוי וכעת רוצה האפוטרופס להשכיר מחדש לשמעון עד כלות השמנה שנים ומקצת הקהל מוחים לאשר יש חשד על אשת שמעון שבשנה הנ"ל שהחזיק המרחץ טבלה אשה נדה במקוה כשהיה פסולה וגם עליו יש קצת חשד. וחכם אחד מחזיק ביד שמעון מכח טענת מצרן כי כתוב בשטר השכירות של הקהל ששכר שמעון מהקהל מעכשיו ולאחר כלות משך השמנה שנים של היתומים. ומעכשיו ולאחר שלשים יום הוי גופא מהיום ופירות לאחר שלשים וא"כ גם עכשיו הוי שמעון שוכר על הגוף ואנן פסקינן דשוכר הוי מצרן. ע' בשו"ת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ סי' נ"א שפלפל באורך בדין מצרן באשה ויתומים ובדין שוכר אם מוציא מלוקח מכח דהוי מצרן ומסיק דאין שמעון יכול להוציא מכח מצרנות. וגם מלבד זה דחה דעת החכם הנ"ל שר"ל דכיון שכתב בשטר שמעון מהקהל שהשכירו לו מעכשיו ולאחר כלות השמנה שנים הוי כמו הגוף מעכשיו הוא טעות דבשכירות לא שייך לומר כן דאף לר"י שסובר דקנין פירות כקנין הגוף דמי הוא דוקא במוכר שדהו לפירות אבל שוכר ודאי דאין לו קנין הגוף והגוף הוא לעולם של משכיר כמבואר בפ"ק דפסחים ופ"ק דע"ז ועי' במג"א באו"ח סי' רמ"ו סק"ח וכ"כ הר"ן בפ' השותפים דמשכיר יכול לאסור בקונם על השוכר משום שהגוף הוא של המשכיר ואין להשוכר אלא שיעבוד. ע"כ אין לשמעון שום זכות במרחץ הנ"ל בתוך משך השמנה שנים של היתומים לא בגוף ולא בפירות אמנם בלא"ה כבר הארכתי למעלה דאין בו דדב"מ ע"כ נראה כיון שיש עליו איזה חשד מהראוי שיושיבו איש אחר במרחץ לכתחלה:

לו ראובן מכר חצר ובתים לשמעון. והקהל באים לזכות בהחצר מצד שהוא על מצר חצר ביהכ"נ שלהם ויש להם דין מצרן וגם מצד שיש להם בית בחצר של ראובן הנז' ועוד טענות ע' באורך בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' נ"ג שהעלה שהדין עם הקהל יעו"ש וכיוצא בזה פסק בתשו' הב"ח בישינות סי' י"ח ועיין בשו"ת בית שלמה חחו"מ סי' נ"א שתמה ודחה פסק הב"ח הנ"ל:

מקצת מהקהל התפללו בבית יחיד שנתן להם רשות להתפלל בחדר אחד מהבתים שלו והתפללו שם עשר שנים. ועתה נתן היחיד הנ"ל החדר הזה לכת אחרת שיתפללו שם באופן שיתנו לו כל ימי חייו שלשים זהובים בכל שנה ואחר פטירתו יתנו כ"ה זהובים בכל שנה לצדקה וילמדו משניות ויאמר אחד מהם קדיש להזכרת נשמתו. ועתה באו לד"ת השני כתות בצירוף היחיד שנתן החדר הנ"ל. והכת הראשונה באים לזכות מכח ששמעו ממנו שאמר שכשיעשה חלוקה עם אשתו ויפול חדר זה לגורלו יתן להם החדר הזה לבית התפלה עולמית. וגם טוענים לזכות מצד מצרנות שגם הם רוצים לקיים כל ההתחייבות הנ"ל. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"א שפסק שהכת הראשונה אין להם זכות בחדר ההוא כי אף שאמר שיתן להם החדר הזה עולמית כשיפול לגורלו. כיון דלא נתנו להם מעכשיו אלא שחל עליו לקיים נדרו כהסכמת הפוסקים בחו"מ סימן רי"ב והרי כבר עבר על נדרו שנתנו לכת האחרת. ואפילו היורשים אינם מחויבים לקיים נדר אביהם