דברי גאונים קעג

עוסק בפרנסה זה כנגדו או בצדו ומשום דזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו. אבל לדחות את חברו ממקומו לבטל פרנסתו אסור לכ"ע וכ"כ בכנסה"ג בהגה"ט סי' קנ"ו אות י"ב בשם מהרי"ט ועי' בשו"ת מ"ב סי' כ"ז שהיורד לאומנות חבירו ופוסק למחייתו הוא גזל גמור ויוצא בדיינים. ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ז:

יז שואל בית לזמן קצוב לדור בו יש לו טענת מצרן כמו שוכר. אבל אם הניחו לדור בו בלי זמן קצוב וכן בשוכר אחר שכלתה זמן שכירתו אין לו דין מצרן כיון שהמשאיל או המשכיר יכול להוציאו בכל יום אינו אלא כמו אכסנאי כ"כ בשו"ת מהריא"ז ענזיל אמצע סי' ע"ז וכן מבואר בב"י על הטור סי' קע"ה בשם הרשב"א ובשם מהר"א ששו"ן והובא גם בנתיבות וכן פסק בכל דינים הנ"ל בתשו' חסד לאברהם מהד"ק חחו"מ סי' ו' ובמהד"ת חחו"מ ססי' כ"א:

יח מי שהיה חייב לחבירו. והמלוה העלה החוב בפנקס הנואבילאציע על בית הלוה הנקרא איכואבליר"ט. ואח"כ מכר הלוה הבית הנ"ל להמלו' בעד החוב הנ"ל לחלוטין. ועתה המצרן רוצה לסלק את המלוה מהקני' מצד מצרנות. עיין בחת"ס חו"מ סי' י"ח אות ה' שכתב וז"ל אמרינן בגמרא ב"מ ד' ק"ח ע"ב משכנתא לית בי' דדב"מ ופסקו בחו"מ סי' קע"ה סעי' נ"ז. ומבואר אפילו אינו דר בו ואינו אוכל פירותיו רק שהלוה על קרקע זו נקרא משכנתא דשכוכי' גבי'. וכן מבואר בלשון הכ"מ פי"ב משכנים סוף הלכה ח' וכו'. נמצא לפ"ז פשוט מי שמשכנו לו ב"ד קרקע שלא בשעת הלואה ועמד כך זמן זמנים ואח"כ בא להחליט לו הקרקע אין המצרן יכול לסלק את המלוה בשעת החליטה משום שכבר שכוני' גבי' ונלמד בק"ו ממשכנו בשעת הלואה. הנה כי כן מסברא נ"ל האינטאבולאציאהן הנהוג עתה ע"פ דינא דמלכותא שהטאבילאנט הראשון הוא המוקדם ואין הבעלים יכולים למכור או להשכין הקרקע כי הוא ממושכן על חוב של זה עדיף טפי משכוכי' גבי' דהנ"ל. ובהגיע שעת החליטה אין המצרן יכול לסלקו. ועכ"פ יצורף להנ"ל וכו' עכ"ל. ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ה כ"ו:

יט הא דמבואר בחו"מ סי' קע"ה סעי' כ"ז בהגה"ה דהמלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחד וקנאה מהעכו"ם דהמלוה מסלקו. עיין בס' ב"ח שכתב דמקור דין זה הוא בתוס' ומרדכי פ' איזהו נשך דף ע"ג ע"ב. ושם במרדכי מבואר דדוקא שהמלוה דר במשכנתא אבל אם אינו דר בו לא מצי לסלק ללוקח ועי"ל בסי' הקודם:

כ ראובן שדר בבית עכו"ם או בחצי מהבתים בשכירות או במשכנתא עבור הרבית ונשרף כלי הבתים וחזר העכו"ם ובנאם ואח"כ קנה שמעון מהעכו"ם כל הבתים וטוען ראובן שהוא מצרן מצד השכירות או משכנתא אף שנשרף מקודם ואם הוא מצרן רק על חצי שהחזיק במשכנתא או על כל הבתים. עי' בכלל כ"ו סי' ט' בשם תשו' רמ"ץ:

עכו"ם שהחזיק עסק מכירת הטאבא"ק מהקיר"ה שקורין פערלא"ג. ואח"כ השכיר הבית הזה עם זכות הפערלאג שבו לראובן ואחר שהחזיק ראובן שנה אחת לא רצה עוד העכו"ם להשכיר לו יען כי החזיק גם טאבאק שאינו מהקיר"ה ואם הי' נתודע זאת הי' מפסיד כל זכות הפערלאג מהקיר"ה כנודע. ע"כ השכיר העכו"ם הבית והפערלאג לשמעון. וראובן תובע אותו מכח מצרנות עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש סקאלא בחחו"מ סי' צ"ח דמצד הפערלאג פשיטא דאין דין מצרנות רק בקרקע. אמנם מצד הבית פלפל הרבה בדין מצרנות בשכירות אותו הבית ומסיק דבנדון הנ"ל ודאי הדין עם שמעון כיון שאין העכו"ם המשכיר מרוצה בראובן וכ"ש דחזינן דאית לי' חשש פסידא מה שהחזיק טאבאק זר פשיטא דאין לראובן על שמעון טענת מצרנות כמבואר ברמ"א סי' קע"ה סעי' כ"ג. ועוד בלא"ה כיון שעיקר השכירות הוא הפערלאג וכיון שבהפערלאג אין בו דין מצרנות אין גם בהבית דין מצרנות עי' בט"ז סעיף ל"ו ואף שבש"ך שם ס"ק י"ב הכריע להיפוך. וגם בסמ"ע ס"ק כ"ב נוטה כן דעתו כהט"ז וכן בד"מ אות י"ט מסקנתו כהט"ז ותימה שלא הובא באחרונים עי' כאן לקמן סי' כ"ו ובפ"ת שציינתי שם אמנם בנ"ד שצריך להשכיר שניהם יחד דוקא הבית עם הפערלאג נראה דכ"ע מודו וכ"נ בתשובת ב"י שבתשו' אבקת רוכל סס"י קי"ט עשה"ט. וע"ש שהאריך ומסיק דאין כאן חשש חדרגמ"ה בשכירות בתים שכ' בחו"מ סס"י רל"ז וגם לא משום עני המהפך בחררה:

כא דין מצרנות במקומות ביהכנ"ס מבואר בסי' קע"ה סעיף כ"ג ועי' בשו"מ מהד"ב ח"א סי' פ"א שנשאל בבן המיצר שהי' לו מקום אחד אם זוכה במקום השני שקנה אחר מצד מצרנות. והביא טעמי הרשב"א והראב"ד דכיון דדי במקום אחד לא הוי מצרן למקום אחר וגם דכל דבר שאינו ראוי לערבו עם שלו אין בו דין מצרנות ועיין שם בפ"ת ס"ק כ"ג. ועיי"ש בשו"מ בשם הרשב"א שאם בני האיצטבא רוצים לקנות שדחוק להם אין בן המיצר יכול לעכב ותמה על הנטע שעשועים סי' נ"א שלא הביא הרשב"א הצ"ל. ועי"ש במהד"ג ח"א סי' שד"מ:

כב אחד קנה מקום בביהכ"נ. ובא המצרן לסלקו. והלוקח משיב שהמוכר ביקש ממנו לקנות המקום הנ"ל מחמת שלא היה לו לסלק הנדן לבתו והיה נחוץ להשיאה. וגם טוען שהמצרן יש לו מקום בביהכ"נ ואינו רוצה לקנות רק בשביל אחר. והוא אין לו מקום כלל. עיין בשו"ת גאוני בתראי סי' נ"ז דהדין עם הלוקח משני טעמים. א' מצד שלא שכיח בביהכ"נ הנ"ל אפילו לשכור שום מקום בשכירות ולמצרן יש מקום ומבואר בסי' קע"ה דהיכא דלמצרן יש בית רק שרוצה לקנות להרווחה וללוקח אין שום בית. אין בו משום דדב"מ. ואף שיש חולקין מ"מ קיי"ל דהלוקח הוא מוחזק (מבואר בהג' סי' הנ"ל סעיף מ"ה). ב'. דמוכר לצורך. נדונית בתו הוי כמו מוכר לצורך.