דברי גאונים קעב

אם הוי כמוכר שדהו וכו'. ועי' בס' שער משפט שתירץ דברי הש"ך וכתב שדבריו נכונים וברורים ועי' בפתחי תשובה שם סי' קע"ה ס"ק ט"ז וע' בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' תקמ"א שפסק כהנוב"י וכתב שכן מבואר בדברי הרא"ש להדיא דלא כהש"ך:

טז בשבות יעקב ח"ג סי' קס"ה נשאל מדיין אחד איך יש לדון בדין מצרנות לענין שכירות ומשכנתא כי יש חילוק דיעות בין הפוסקים והנני מעתיק התשובה וז"ל. אכתוב לך הדרך אשר בררתי לעצמי לפי הכרעת האחרונים בספיקא דדין מצרנות וכו':

מצרן שלקח ובא השוכר לסלקו. אינו יכול לסלקו כי אין ספק מוציא מידי ודאי מצרן. ואפילו אם לקח אחד שאינו מצרן כלל. ג"כ אין השוכר יכול לסלקו שיוכל הלוקח לומר קי"ל דאין בשכירות דין מצרנות כלל. אכן אם מתחלה כשרוצה למכור בא הלוקח והשוכר. השוכר קודם כיון שאין הלוקח מצרן כלל. וכשהשוכר והמצרן באים יחד לקנות. המצרן קודם שהוא ודאי. ואם קדם השוכר וקנאו אין המצרן יוכל לסלקו כי יוכל לומר קי"ל שיש בשכירות דין מצרנות ומ"מ יוכל להשביעו שלא עשה כן משום רמאות שהשכיר לזה כדי להוציא מיד בן המצר (עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ס"א שהסכים עם השואל שדברי השבו"י תמוהים בזה דלמה צריך המוכר לישבע וע"ל בכלל זה סי' ל"ה):

ואם המשכיר רוצה להשכיר אחר זמנו של ראשון לאחר. אין השוכר הראשון יכול להכריחו להשכיר לו דוקא כיון שגוף הקרקע נשאר למוכר יוכל לומר שניחא לי' להשכיר לאחר ולא לזה. שהשני ישגיח יותר על הקרקע ואדם יוכל לעשות בשלו מה שירצה וכו'. אם לא שהתנ' בפירוש בשעת השכירות שיהי' לשוכר הראשון דין קדימה לזמן מה (וכ"פ בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ אמצע סי' צ"ח וכתב שהוא מפורש בחו"מ סי' קע"ה סעי' כ"ח לענין משכנתא והה"ד לענין שכירות וכ"כ העט"ז בסעי' נ"ט עיי"ש ופשיטא דאף הט"ז מודה דאין לכוף לבעה"ב להשכיר להראשון לעולם וע"ל כאן סי' ל"ה:

ועי' בשו"מ מהד"ג ח"ג סס"י ז' בראובן שכר אצל לוי כל החדרים שבבית והשכיר אח"כ חדר אחד לשמעון ואחר כלות הזמן הלך שמעון ושכר כל החדרים מלוי מי הוא המצרן. ופסק שהשוכר הראשון הוא מצרן לגבי שמעון השוכר השני.) ושותף בגוף הקרקע לא יוכל לסלק האשה אם כבר קנתה. כמבואר בתשובת הראנ"ח סי' י"ט. שכן הוא דעת הריב"ש. והובא בש"ך חו"מ סי' קע"ה ס"ק מ"ז. וכן פסק בחידושי מהרש"ך פ' המקבל ויוכל הלוקח לומר קי"ל וכן בכל ספיקא דדינא. וכן עשינו הלכה למעשה (מבואר שם ברמ"א סעי' מ"ה דבכל ספיקא דדינא במצרנות הלוקח הוי מוחזק). ובעל משכנתא עדיף כשותף ואין יוכל לסלקו (ר"ל אין השותף יכול לסלק לבעל המשכנתא אם כבר קנה). מ"מ אם באים שניהם יחד השותף קודם ועדיף שיש לו חלק בגוף הקרקע. וכן איש ואשה שיש להם בית ומת האיש (ר"ל והבית הוא במשכנתא אצל אחר) האש' קודמת ליטול ביתה בפרעון חוב של כתובתה כולה או מקצתה שהיא מקרי בעלים הראשונים (ר"ל שהאשה יש לה יותר דין מצרן להבית מבעל המשכנתא וישלמו החוב לבעל המשכנתא מנכסים אחרים) כ"ז נ"ל ברור והסכימו עמי בית דיני לדינא וכו'. וכמו שהדין לענין שכירות כן הדין לענין משכנתא. עכ"ל. ומ"ש השבו"י דאם באים ביחד לקנות השותף ובעל המשכנתא. השותף עדיף לקנות כ"פ גם בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קל"א והוכיח כן בראיות עיי"ש באורך:

שותף שהוא רק שותפו במו"מ ואינו שותף להקרקע שמכר לו שותפו שמבואר בחו"מ סי' קע"ה סעי' מ"ט שאף שהוא רק שותפו במו"מ מ"מ זכה בהקרקע שקנה ואין שאר שותפין או בני המצר נוטלים ממנו וכתב שם הסמ"ע בס"ק פ"ח דה"ד אם קדם השותף וקנאו אבל אם קדם המצרן וקנה אין השותף במו"מ מסלקו. ועיין בשו"ת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' נ"א באמצע התשובה שכתב שנלפע"ד פשוט שאף אם מכר הקרקע לאיש אחר שאינו מצרן אין השותף מסלקו אם הוא שותף רק במו"מ או בשדות אחרות רק אם הוא שותף בשדה הנמכרת דוקא. ועיין בשו"ת באר מים חיים סי' ו' בראובן שהשכיר לשמעון מערה. ואח"כ מכרה ללוי. וטוען שמעון שהוא מצרן. והאריך להביא כל מחלוקת הפוסקים בזה. ומסיק לדינא דהלוקח הוי מוחזק ואין מסלקין אותו כמ"ש השבו"י. ועיין בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ד מ"ה ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ח שוב ראיתי בשו"ת טור האבן סי' ל"ב שהעלה כהט"ז וסמ"ע ס"ק קט"ז. דהא דפליגי הפוסקים אם יש דינא דב"מ בשכירות הוא רק אם מכר הבית שאצל הבית המושכר. אבל אם מכר הבית המושכר עצמו. ודאי דהשוכר יכול לסלק יעו"ש באורך. וכן פסק בישועות יעקב חחו"מ סי' קנ"ו והעתקתי מקצת דבריו בדיני השגת גבול כלל כ"ו סי' ל"ז. וע"ל סי' ל"ה:

ארבעה אחים יש להם רחיים בירושה והשכירו אותה זה כמה שנים לראובן ובשכ' האחרונה קודם כלות השנה בקשו ממנו על השנה הבאה הוספה גדולה ולא רצה ליתן רק הוספה קטנה והשכירו אותה לשמעון כפי הוספה הגדולה ועתה צועק ראובן שפסק לחיותי' ורוצה ליתן ההוספה כפי שנותן שמעון עי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"ב סי' כ"ו שהביא דברי הט"ז בסס"י קע"ה והסמ"ע ס"ק קט"ז ופסק בפשיטות דזכה ראובן שהוא קודם. וגם בלא"ה השוכר השני שרוצה לדחות את ראובן מפרנסתו רשע מקרי דאף דאמרו בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב זה דוקא היכא שחבירו