דברי גאונים קעא

בהקרקע כי אין סברא לפי טעם הסמ"ע לחלק בין מוכר בהמתנה למוכר על תנאי כמבואר גם בנתיבות בקושייתו על הסמ"ע. אולם להגינת ורדים שפירש טעם הרמב"ם במוכר על תנאי שאין המצרן זוכה מיד משום דלא מטרחינן בי דינא בכדי כן הוא הדין גם באם המוכר מרוצה לתלות התנאי בהמצרן דמה ירויח הב"ד בהסכמת המוכר הלא הטעם הוא דלמה יטרחו הב"ד עתה לסלק הקרקע מיד הלוקח להעמידה ביד המצרן שמא המוכר יקיים התנאי שביניהם ותתבטל מכירת הקרקע ותחזיר לבעלים הראשונים ונמצא שלריק יגעו לשעבר כמ"ש הגו"ו בזה. והנה לפי טעם הסמ"ע קשה על הרמ"א למה בסעיף ח' במוכר בהמתנה הגיה הרמ"א שאם המוכר רוצה להמתין גם להמצרן זוכה המצרן ולמה לא הגיה בסעיף יו"ד על המחבר שהעתיק דין הרמב"ם הנ"ל במוכר על תנאי שאם המוכר מרוצה בתליית התנאי גם להמצרן שזכה המצרן. לכן י"ל דמוכח שגם הרמ"א פירש בדעת הרמב"ם שהטעם כמ"ש הגנו"ו משום אטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינין ולא מהני בתנאי הסכמת המוכר. עוד יש נ"מ לדינא בין הטעמים הנ"ל באם נמכר שדה אחר הסמוך אצל קרקע הלוקח על תנאי דלטעם הסמ"ע הלוקח על תנאי זוכה מדין מצרן לשדה הנמכר אצלה דלשדה האחר לא שייך טעם הסמ"ע כמובן. אבל לטעם הגינת ורדים אינו זוכה מיד דכאן שייך ג"כ הטעם דלמה יטריחו הב"ד בחנם להוציא מיד הלוקח ולהעמיד ביד הלוקח על תנאי דלמא יקיים המוכר התנאי ויתבטל המכר ולא הוי מצרן ותחזיר הקרקע להלוקח. ולפי"ז מובן היטב מה שכתבתי דלפי מ"ש בזכל"א ובמשחא דרבותא דהלוקח בהטבה דהוי על תנאי שזוכה בשדה הנמכר אצלו מדין מצרן נראה מדבריהם דפליגי על טעם הגנ"וו דלוקח בהטבה אינו זוכה מטעם אטרוחי בי דינא בכדי אלא הטעם של המוכר על תנאי דאינו זוכה מיד הוא מטעם הסמ"ע דלא שייך בהשדה שנמכר אצלו לכך זכה הלוקח בהטבה בהשדה שאצלו מטעם מצרן. ומה שכתבתי בסיום לשוני נרא"ה מדבריה"ם כהר"ב בי"ת יהוד"ה דזי"ל בת"ר ועמ"א ודו"ק קיצור לשון יש כאן ור"ל שנראה מדבריהם כהרב בית יהודה שחולק על הגוו"ר שמוכר בהטבה אין דין מצרנות משום טעם אטרוחי ב"ד בכדי וזה שכתבתי דזיל בתר טעמא ר"ל שכתבו הטעם דלוקח בהטבה הגוף הקרקע הוא שלו מלשון זה נראה מלבד הראי' שכתבתי דלא סבירא להו הטעם של הג"וו. אמנם אחר כ"ז אנכי הרואה במח"כ של הרב בית יהודה והרב זרע יעקב שלדינא לא העתיקו יפה בשם הגוו"ר וכפי הנראה לא היה לפניהם גוף תשובת גוו"ר רק העתיקו מספר אחר שקיצר בדבריו שהם כתבו בשמו דמוכר בהטבה אין המצרן מסלקו מיד עד שיעברו השנים ויוחלט המכר וע"ז מחולקים הבית יהודה עם הזרע יעקב אם הלכה כמותו שאין המצרן מסלקו מיד אבל פשיטא להו שאחר הזמן ההטבה שיוחלט המכר מסלק המצרן ללוקח בהטבה איברא דהגינת ורדים בראשית דבריו כתב כן כמו שהעתקתי כאן שדימה דין הטבה למוכר על תנאי שאין המצרן מסלקו עד שיתקיימו התנאים וישאר הקרקע ביד הלוקח ואח"כ יסלק אותו הלוקח כמ"ש הרמב"ם אמנם אח"כ כתב שגם הרמב"ם לא פסק שאח"כ יסלק את הלוקח רק בתנאי שאין פסידא למוכר ובזה הטעם משום אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינין כמ"ש אבל במוכר בהטבה שיוכל לפדותו לזמן שקבעו ביניהם בזה אין התחלה לדין מצרנות כיון שיכול המוכר לטעון הלוקח הזה נוח לי יותר אולי יקבל ממני הפרעון בחזרה לאט לאט ואולי ימתין לי הפרעון אחר הגיע הזמן וירחיב לי זמן הפרעון ובמקום שיש פסידא למוכר אין דין מצרנות ובטל המצרנות מכל וכל ואינו יכול המצרן לסלק את הלוקח בהטבה אף אחר שיוחלט המכר (כמ"ש בש"ע סעי' ח' במוכר בהמתנה שאינו יכול לסלקו אף אח"כ.) וסיים בתשובתו ז"ל כלל העולה שבנ"ד יש פנים לזכות ללוקח מן הדין וכו' ושהלוקח בהטבה זוכה מן התורה וכו' ומן השמים זיכו לו נחלה בלי מצרים בשופי יזכה במקחו ויחסין ויורית ולית מאן דימחה בידי' עכ"ל ובנתיבות כוון לדברי הגוו"ר בזה בדעת הרמב"ם ומ"מ נ"מ במה שכתבתי לעיל באם המוכר בהטבה אומר שהוא מרוצה גם להמצרן בהטבה דמהני כמו במוכר בהמתנה. ועוד נ"מ בנמכר קרקע אחר סמוך לקרקע ההטבה אם יכול לסלק את הלוקח הקרקע הסמוכה לו מדין מצרנות כמ"ש לעיל ודו"ק:

טו המוכר על דעת למיסק לא"י או לדור בעיר אחרת אם יש בו דין מצרנות. מצאתי בשו"ת זרע יעקב סי' ט"ו. וכעת נדפס ספר זכור לאברהם וראיתי בחחו"מ ח"ג שהביאו וז"ל מרגלא בפומייהו דאינשי דהמוכר על דעת למיסק לא"י לית בי' דדב"מ. והיינו טעמא משום דאפשר דלא אסתייע לי' מילתא לעלות לא"י (וכיון דקיי"ל דהמוכר אדעתא למיסק לא"י ונמנע ולא עלה המכר בטל כן הוא הלשון בגוף התשובה יעו"ש) הוי כמוכר על תנאי (דקיי"ל בסי' קע"ה סעיף יו"ד דאין בו דדב"מ). ולאו דוקא לא"י אלא אפילו ללכת לעיר אחרת. ומיהו אחר שיגיע למחוז חפצו ויתיישב שם מסלק המצרן ללוקח וכו' עכ"ל. ויש לעיין לפי מ"ש הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק ל"ח דמי שעקר דירתו לדור בעיר אחרת ועי"ז מכר ביתו שהי' לו בעיר הזאת. דאין המצרן יכול לסלק ללוקח משום דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה דמבואר שם במחבר סעי' מ"ב דאין בו דדב"מ א"כ לא הוצרך הרב זרע יעקב לטעמא דהוי כמוכר על תנאי. ויש נ"מ לדינא בין השני טעמים הנ"ל דלטעם הרב הנ"ל עכ"פ אם עלה לא"י אז המצרן יכול לסלק ללוקח כמ"ש. וכמבואר שם במחבר סעי' יו"ד ולטעם הש"ך אף אם עלה לא"י בטל המצרנות כמבואר שם למעיין. אולם באמת הגאון נוב"י חח"מ סי' כ"ד משיג על הש"ך הנ"ל דגם במוכר שדהו מפני רעתה מבואר שם במחבר דוקא כשרוצה לקנות בעד הדמים יפה ממנו יעו"ש א"כ כשעקר דירתו מה מהני אף