דברי גאונים קע

בנו קודם למצרן. עיין בחו"מ סי' קע"ה בש"ך ס"ק ל' שנסתפק בזה. וסיים בצ"ע. וע' בזכל"א חו"מ ח"ג ערך מצרן שהביא בשם הרב פני אהרן סי' פ"א דמסיק לדינ' דהבן קודם למצרן. ומ"כ בכת"י הרב דברי אמת וז"ל הש"ך נסתפק במוכר לבנו. ואשתמיט לי' תשוב' דשייכי לס' קנין סי' ל"ב דאין חילוק דודאי המצרן יכול לסלוקי' לבן עכ"ל. והב"ח בתשוב' סי' י"ג העלה דכל דבחיי האב מסלק המצרן לבן. יעיין מטה שמעון וכו'. שהביא הש"ך הנ"ל וכו'. ושוב הביא תשובת הרי"ף שהובא בש"מ פ' המקבל דהבן קודם למצרן. וסיים ולענין דינא הדין אמת דיכול האב למכור לבן כדעת הרי"ף והרב ת"ח סי' ר"א בנידון שמכר לבתו ולחתנו ולא נרגש מזה. נראה דמיירי בבת בין הבנים עכ"ל הזכל"א. וע"ש בח"ב ערך הנ"ל שהביא ג"כ בשם הרב מגן שאול דבנו או בן בנו קודם למצרן ועיין בחתם סופר חו"מ סי' י"א בפיסקא א' בנדונו שאחד מכר ביתו לחתנו ובא המצרן לסלקו. ונסתייע מדברי הש"ך הנ"ל במכר לבנו וכתב ומסברא היכא דליכא בן הרוצה לקנות ברתא נמי הוי כבן לענין זה דנוח לה בנחלת אביה וכו' לענין טוב וישר כך לי בת כמו בן ולא יהי' אלא ספיקא כל היכ' דאיכא ספק יד הלוקח על העליונ' עכ"ל ואשתמיט גם להגאון הנ"ל כל הנ"ל:

יג אם המוכר נמלך במצרן שרוצה למכור חלקו שבחצר לשמעון ונתרצה המצרן וסילק זכותו. ושוב נתברר דשמעון קנה אותו חלק בשותפות עם לוי. יכול המצרן לטעון אני לא סלקתי זכותי אלא ללוקח אחד. אבל בשנים דנתרבה השותפי' בחצר לא סלקתי זכותי. כן מבואר בב"י חו"מ סי' כ"ב. והובא בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מצרן:

יד המוכר לחבירו קרקע בהטבה היינו שבכלות שנים ידועים יוכל לפדותה ואם לא יפדה אז יהיה מכור לו לחלוטין אם שייך בזה דין מצרנות שהמצרן יסלק את הלוקח. עיין בשו"ת זרע יעקב סי' ט"ו שהביא בשם תשובת גינת ורדים חו"מ כלל וא"ו סי' ח' שהעלה להלכה דהוי כמוכר על תנאי ולית בי' דינא דב"מ עד שיוחלטו המכר. והרב בית יהודה בסוף השו"ת שלו במנהגים סי' ח' כתב שנוהגין מימות הראשונים לדון מיד דין מצרנות דלא כהרב גו"ר. ובשו"ת זרע יעקב שם חולק על הבית יהודה וכתב עליו שהוא גזירה בלא טעם. וסיים שהיום חזרו לדון בזה כהרב גו"ר הנ"ל. דאין דנין דינא דבר מצרא עד שיעברו השנים ויוחלט המכר. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מצרן שכתב ראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה ובתוך זמן ההטבה נמכר קרקע של איש אחר סמוך לקרקע ההטבה שמעון הלוקח בהטבה הוי מצרן לקרקע הנמכר אצלו וסיים ויש לעיין במהריב"ל ח"ב סי' מ"א ורמזו הכנה"ג סי' קע"ה אות קכ"ה:

ועיין בס' משחא דרבותא ח"ב חח"מ סי' קע"ה שכתב כעין זה בראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה שאם יחזיר לו ראובן המעות למשך כ"כ שנים שמחויב להחזיר לו הקרקע. ובתוך הזמן הנ"ל מכר ראובן שאר הקרקע ללוי. ופסק ששמעון יש לו דין מצרן לסלק ללוי. משום דבתר השתא אזלינן. ול"ד לשוכר או ממשכן. דהתם אין לו חלק בגוף הקרקע רק לדירה בעלמא. משא"כ הכא דגוף הקרקע הוא שלו עכ"ד. נראה מדבריהם כהרב בית יהודה דזיל בתר טעמא ודו"ק:

ועתה מקרוב נדפס ס' ע"ש על החו"מ וראיתי שם בסי' קע"ה סעיף יו"ד שהעתיק דברי אלה וכתב וז"ל ואינו ענין זה לזה כלל דהמוכר על תנאי היינו טעמא דלית בי' דינא דבר מצרא משום דיכול המוכר לומר שאין זה המצרן נוח לו לתלות בו בקיום התנאי כמ"ש הסמ"ע כאן ס"ק י"ח וזה שייך ג"כ למוכר בהטבה לענין קרקע זאת עצמה אבל מ"מ יש ללוקח קנין בגוף הקרקע מיד וחשיב מצרן בקרקע הנמכרת אצלה לחלוטין עכ"ל. יפה דחה לדעתו שלא ראה רק דברי הסמ"ע הנ"ל ולא ראה דברי התשו' גינת ורדים בפנים אשר כל דברי סובבים לפי דעת הגו"ר הנ"ל ושם מבואר טעם אחר ולא מטעם הסמ"ע כי זה לשונו וא"כ נדון דידן (במוכר בהטבה) הו"ל מכירה גמורה ואין כאן שם וזכר למשכנתא כלל ודמי טפי למוכר על תנאי שבהתקיים התנאי מתקיים המכר ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המכר והרי מכירה זו דכוותה שתלויה היא ועומדת עד עת קץ אם יביא המוכר המעות תבטל המכר הראשון ואינו מתקיים רק עד עבור המועד שהתנו ביניהם. וראוי לדון בענין זה כמ"ש הרמב"ם פי"ג מהל' שכנים וז"ל המוכר על תנאי בין שהתנה המוכר בין שהתנה הלוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים וישאר הקרקע ביד הלוקח ולא תשאר בה עילה כלל ואח"כ יסלק אותו הלוקח עכ"ל הרמב"ם. והנה טעמו של הרמב"ם דלא מצי למימר לי' המצרן ללוקח אני אכנס מעכשיו במקומך ואקבל עלי תנאים הללו. לפי דקיי"ל דלא מטריחינן בי דינא בכדי כי למה יטרחו עתה לסלק הקרקע מיד הלוקח ולהעמידה ביד המצרן שמא המוכר ישתדל לקיים כפי התנאי שביניהם שתתבטל מכירת הקרקע ותחזיר לבעלים הראשונים ונמצא שלריק יגעו לשעבר. אשר ע"כ ממתינים עד שיתקיים המכר לגמרי ואז מסלקין את הלוקח וא"כ גם בנדון מכירה בהטבה נדון דכוותה עכ"ל הגינת ורדים ולפענ"ד שמלבד טעם הסמ"ע מוכח שהרמ"א סובר גם כטעם הגוו"ר הנ"ל. כי נ"מ בין השני טעמים הנ"ל לדינא שלטעם הסמ"ע אם המוכר יאמר שהוא מרוצה גם להמצרן לתלות בו בקיום התנאי אז זוכה המצרן מיד בהקרקע כמבואר בד"מ ובש"ע סי' הנ"ל סעיף ח'. במוכר בהמתנת המעות דאין בו דינא דמצרן משום דיכול המוכר לומר הלוקח הזה נוח לי יותר שבודאי יפרע לי בזמנו שקבעתי עמו משא"כ זה המצרן וכתב הרמ"א שאם אין המוכר מקפיד ורוצה להמתין המעות גם למצרן זוכה המצרן מדינא דב"מ א"כ גם במוכר על תנאי לפי טעם הסמ"ע אם המוכר מרוצה לתלות גם בהמצרן בקיום התנאי ודאי זוכה המצרן מיד