דברי גאונים קסח

דמסלק עצמו הממחה מן המעות לגמרי שאין לו עוד שום זכות במעות הנ"ל. אבל בנ"ד נשאר לראובן המעות חוב אצל לוי:

ה אם מסר המלוה לאחד חוב שבשטר במע"ש ולא מסר השטר להמקבל אם יכולים לחזור בהם. עי' בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' י"ח:

ו ראובן היה חייב לשמעון מנה וללוי מנה והיה לראובן אצל יהודה מנה. ואמר ראובן ליהודה במעמד שמעון שיתן המנה שחייב לו לשמעון והלך יהודה ופרע ללוי המנה עי' בשער משפט סימן קי"א ס"ק ד' שפסק דחייב יהודה לחזור ולפרוע חצי החוב לשמעון שהחצי מהחוב נקנה לו במע"ש. אבל החצי השני שמגיע ללוי לא קנה שמעון במע"ש משום דהוי יהודה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. ולא מהני מה שזיכה ראובן החוב לשמעון כיון דכבר נשתעבד יהודה ללוי מצד שעבודא דר"נ:

ז מע"ש ע"י שליח דמבואר בחו"מ סי' קכ"ו סעיף כ' דלא מהני. עי' במהרי"ו סימן ק"א שכתב דנשי דידן דמקרי נושאים ונותנים בתוך הבית. א"כ אם אמר המלוה במעמד אשת הלוה ליתן להמקבל מקרי מע"ש וקנה. ועי' בספר דמשק אליעזר סימן קכ"ו:

ח מפקיד שמכר החפץ שביד הנפקד לאיש אחר בלא שום קנין רק שאמר להנפקד במעמד הלוקח חפץ שיש לי בידך תנהו ללוקח זה. וקיבל עליו הנפקד ליתן לו. ואח"כ מעכב הנפקד החפץ בשביל חוב שחייב לו המפקיד עיין בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סי' כ"ד:

ט ראובן הוא משרת אצל שר אחד בכפר ובא לעיר וקנה אצל ישראל אחד סחורה בעד סך מסוים והמחהו המשרת לעכו"ם אחד שבעיר במעמד שלשתן לפרעו עבור הסחורה והתנה המוכר שאם לא יפרע לו העכו"ם יחזור עליו. וגם המשרת התנה שאם לא יפרע העכו"ם עד י"ד ימים אזי יודיעהו המוכר ע"י אגרת כדי שיאמר להשר. ואם לא יודיעהו לזמן הנ"ל איהו דאפסיד אנפשי'. ומוכר הנ"ל גבה מקצת הסך מן העכו"ם ולאחר עבור ג' חדשים כתב להמשרת שישלם לו המותר. עי' שו"ת בית יהודה להגאון מו"ה יהודה עייאש ז"ל חח"מ סי' ל"ג שפסק דאף דבעכו"ם ליכא מע"ש. מ"מ כיון דעבר על תנאי המשרת שלא הודיעו בזמנו. המשרת פטור מלשלם. ועיין בסי' שאח"ז:

י ראובן אמר לשמעון מכור לי סחורה זו ואני אעמידך אצל לוי בעל חובי שהוא יתן לך המעות. וכן עשה ומסר לו החוב שאצל לוי במע"ש. ועתה חוזר שמעון על ראובן שישלם לו בעד הסחורה כי אינו יכול לגבות מלוי. פסק בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ב קכ"ג שראובן פטור מלשלם. דהא דמבואר בחו"מ סי' קכ"ו סעיף ט' די"א שיכול לחזור על הממחה היינו דוקא בחוב שהיה חייב לו הממחה מקודם ואח"כ המחהו במע"ש. אבל בכה"ג א"י לחזור על ראובן הממחה. משום שיכול ראובן לומר אלמלא לא נתרצית לקבל המעות אצל לוי לא הייתי קונה הסחורה להתחייב לך. ועי' בשער משפט סי' קפ"ו ס"ק י"א שהביאו וכתב עליו שדברים של טעם הם ואח"כ הקשה עליו מתשובת הרא"ש כלל ס"ט סי' ז'. ולפע"ד נראה דאינה קושיא כי יש לחלק ודו"ק וכן פסק בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' ד' כתשו' מהרי"ט ועי' בסי' הסמוך אח"ז:

יא ראובן מכר סחורה לשמעון והותנה ביניהם שיקבל בפרעון הסחורה חיב אחר שיש לו אצל עכו"ם. והמותר נתן לו מעות בעין והמחהו אצל העכו"ם במע"ש ואח"כ לא גבה ראובן מהעכו"ם ותובע לשמעון שיפרע לו עי' בס' בני חיי סימן קכ"ו אות ב' שפסק ששמעון פטור משני טעמים. חדא שיכול שמעון לומר קי"ל כהרי"ף שתקנו מע"ש אף בעכו"ם כמו שהובא דעתו בחו"מ סי' הנ"ל סעיף כ"ב. ועוד נראה דאף לשיטת ר"ת דאין מע"ש בעכו"ם. בנ"ד יודה שנסתלק שמעון מהחוב כיון שעל תנאי זה קנה הסחורה ולא נתחייב שמעון לראובן כלום יוכל לומר לולא תנאי זה לא הייתי קונה הסחורה כמבואר במהרי"ט. עי' בסי' הקודם שהבאתיו. ועיין בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' ט"ז מ"ש בשם הרב עדות ביהוסף בסיום דבריו במכר לו השטר במסירה לבד שחייב ראובן לשלם עבור הסחורה שקנה ולפי דברי המהרי"ט הנ"ל דבריו צ"ע ודו"ק:

כלל ס מצרנות א אם יש בחזקות דינא דבר מצרא כגון ראובן יש לו חזקת הראנדא ששכר מהאדון והשכיר הראנדא לשמעון. ואחר זמן שכירות של שמעון רוצה להשכיר או למכור החזקה ללוי ושמעון טוען שהוא מצרן לשכור או לקנות יען שהוא החזיק מקודם בשכירות. עי' בש"ך חו"מ סי' קע"ה ס"ק ס"א דאין דנין בחזקות דינא דבר מצרא ועיין בכנה"ג סי' ק"מ שמביא במסקנתו דעת כמה פוסקים להיפוך. ועי' בזה בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ט ועיי"ש בסי' כ"א בקהל שהתקינו לטובת הקהל שמי שיתן לקופת הקהל יותר יש לו רשות לשכור הרחיים שהחזיק אחר מהשר בשכירות והשוכר הראשון טוען שהוא מצרן נגד השוכר השני מצד חזקתו וע"ל בכלל זה סימן ל"ו מה שהבאתי בשם תשובת חסד לאברהם ודו"ק:

ב אי איכא דינא דבר מצרא בחזקת בית או חנות במקום שנוהגין בחזקות שלא להשיג גבול בשכירות בית או חנות מהעכו"ם ומכר המחזיק בשכירות החזקה לאחר אם שייך דדב"מ עיין בשו"ת טור האבן סי' ל"ב ועיין בש"ך סי' קע"ה ס"ק ס"א שהביא בשם הפוסקים דבשום חזקה לית ביה משום דדב"מ:

ג בדין המבואר בחו"מ סי' קע"ה סעיף ל"ד דאם המצרן הוא בעיר אחרת זכה הלוקח. יש לעיין אם בא אשת המצרן והמעות בידה לסלק ללוקח אם יכולה לסלקו. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' רע"ז. מהרש"ך ח"א סי' קל"א. מהראנ"ח