דברי גאונים קסד

סי' ז' ומשם תראה שאין לסמוך עליו בדין זה להוציא ממון נגד הגאונים שהבאתי. ועכ"פ היה לו להזכיר דבריהם בתשובתו הנ"ל ומוכח דאשתמיט לי' לפי שעה ועי' בסמוך בסי' כ"ג:

כב בדין דלא מהני מחילה בדשלב"ל נסתפק בשו"מ מהד"ק ח"ב סי' ק"ג אחרי שמבואר בסמ"ע סי' ר"ט ס"ק י"א ובש"ך שם דאף דלא קנה במוכר דשלב"ל מ"מ אם תפס לא מפקינן מיני' א"כ במחל הרי הוא תפיס ועומד עיי"ש מ"ש ע"ז. ובמהד"ג ח"ג סי' ק"ל ע"ש היטב בריש הסי' הנ"ל:

ואם סילוק מדבר שלא בא לעולם או מדבר שאינו ברשותו לא מהני כמו מחילה עי' בחו"מ סי' ר"ט ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קי"ד בסופו דלא מהני וכ"כ בח"ג סי' קנ"ח ועיי"ש במהד"ב ח"א סי' צ"א. ובמהד"ג ח"ג סי' כ"ב:

כג ראובן אמר לשמעון בפני עדים אני נותן לך חפץ זה במתנה ע"מ שתמחול לי מחילה גמורה החוב שיש לך עלי בשטר. ונתן לו החפץ וקבלו המלוה בשתיקה ולא השיב לו כלום. ואחר איזה ימים תובע המלוה חובו מהלוה באמרו אף שנתת לי החפץ ע"מ שאמחול לך החוב אני איני רוצה לקיים התנאי ואחזיר לך החפץ. ולא הוה מחילה כיון שאני לא אמרתי לך על המחיל' הן או לאו. ועוד טוען שהמחילה לא מהני כיון שתפיס בשטרי' עי' שו"ת קול אליהו חחו"מ סימן ג' שפסק דהדין עם הלוה ופטור מהחוב דנגד טענת המלוה דלא מהני המחילה מצד דתפיס בשטרי' רוב הפוסקים ס"ל דמהני עיין בחו"מ סי' רמ"א בהג"ה ובאחרונים שם. ומה שטוען שלא היה מחילה כיון ששתק בשעה שקבל החפץ גם זה אינו טענה דלא גרע מהיה מדבר עם האשה על ענין גיטה וקידושין ונתן לה סתם דיו. וה"נ כיון שראובן המלוה דיבר עמו על עסק המחילה ונתן לו המתנה ה"ז מחול דקבלת הגט או הקידושין או המתנה בנ"ד ע"פ מאמר הנותן הוי כהודאה וכן יש להוכיח ממ"ש הב"י בש"ע חו"מ סי' קפ"ה סעיף ד' בדין סרסור ע"ש בש"ך. גם מדברי הב"י על הטור בסי' רמ"א מחודש א' בשם מהרי"ק דאדם שעושה מעשה שנראה כמודה לחבירו הוי כמחילה מכ"ז נתבאר דבנ"ד המחילה קיימת והלוה פטור מחובו ועי' לעיל סי' כ"א מש"ש:

כד ראובן שלח לשמעון אוהבו שבמדינה אחרת סחורה למכרה שם וכתב לו שיתפרע מהסחורה שכר פאוו"ר (שפילינוער) וכן עשה שמכרה והצליח וכתב אגרת לראובן איך שמכר הסחורה וחשבון המעות ולבסוף כתב שהוא מוחל לו השכר פאטו"ר מחמת שהוא אוהבו מאז ומקדם. ועתה שלח ראובן אליו אחר מעותיו. וחזר בו שמעון ורוצה להתפרע מהמעות שכר פאנטוו"ר משלם. באמרו שלא קנו ממנו על המחילה ויכול לחזור בו עי' תשו' מהרשד"ם סי' שפ"ד והיוצא משם לנ"ד דאין לחייב לשמעון מצד מחילה. משום דלא שייך מחילה אלא בדבר שהוא ביד הנמחל והמוחל מוחל השעבוד שיש לו עליו. אבל בנ"ד שמה ששמעון מחל הוא עדיין בידו כיון שנכסי ראובן הם בידו לא שייך בו מחילה ע"כ תורף דבריו. ועי' בחו"מ סי' רמ"א ס"ב בהג"ה ומ"ש שם דו"ז בקצוה"ח ס"ק ב' וע"ש בנתיבות. ויש לחלק קצת ועמ"ש בסימן שאחר זה:

כה מלוה שמחל ללוה החוב ולא החזיר לו המשכון אם יכול לחזור מהמחילה. עיין בחו"מ סי' רמ"א סעיף ב' בהג"ה. ועמש"כ דו"ז בקצוה"ח ס"ק ב' וע"ש בנתיבות. וע"ש בס' שער משפט ס"ק א' שהוכיח כשיטת הר"ן דכיון דבע"ח קונה משכון חשיב גופו קנוי ולא מהני מחילה על דבר שגופו קנוי:

כו מי ששכר פועל לעשות לו מלאכתו והקדים לו שכרו. ועתה הפועל אינו רוצה לעשות מלאכתו באמרו שהבעה"ב מחל לו אח"כ המלאכה וגם השכר שהקדים לו עי' בדיני פועל כלל פ"ב סימן י"ב:

כז בעה"ב שטוען באמצע הזמן שהמלמד מחל לו ויצא מביתו והמלמד טוען שגירשו מביתו ולא מחל לו עיין זה בדיני פועל כלל פ"ב סי' י"ג:

כח עי' בשו"ת דרכי נועם סי' ג' דף ק"פ ע"ד שכתב אם הדברים מוכיחים שלא מחל לו ברצונו כי אם מתוך כעס וחימה. או דברים מוכיחים שלא היתה כוונתו למחול אינו מחילה ואע"פ שקנו מידו. דכל שידענו שלא גמר בלבו למחול אע"פ שלא היה אנוס אין הקנין מועיל לקיים אותה מחילה וכ"כ בסי' ט"ז יעו"ש. ועי' בסמוך בסימן ל' מ"ש בשם השע"א:

כט אחד עשה קרעדא וכתב לאחרים כל חילו ורכושו על שמם שלא ימצאו נושיו ממה לגבות והתפשר עם נושיו לתת להם מחצה או פחות בעד החובות שחייב להם והחזירו לו הוועקסלין סלין שהי' להם עליו. אח"ז הפקיד ביד אחד מנושיו חפצים או מעות והנפקד מעכב הפקדון בעד מה שנ"ח לו מאז קודם הפשרה באמרו שלא מחל לו רק היה אונס מחמת שלא יכול לגבות ממנו כלום עיין בשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' ב' שפסק שהדין עם התופס וא"צ להחזיר לו עד שיפרע לו הכל:

ל שמעון נתחייב שבועה לראובן. וכאשר פתחו האה"ק והתחיל שמעון להגיד על דעת המקום וכו' קם ראובן בחמתו ולא הניחו לשבע וחטף השבועה מיד השמש. ואחר שנה קם ראובן והתרה בו שישבע ושמעון טוען כיון שלא הניחו אז לשבע מחל לו. וראובן טוען שלא מחל לו. עי' בשו"ת שער אפרים סי' קמ"ב שהוכיח מפרק הגוזל קמא דף ק"ח ע"ב מההוא דבעי שם רבא עמד לשבע בשקר ולא הניחו מהו. ומתוס' שם דזה לא הוי מחילה ועיי"ש הג"ה מבן המחבר שכתב דאפי' אם בעלמא כשלא הניחו לשבע היה זה מחילה מ"מ בנ"ד לא הוי מחילה כיון שראובן קם בחמתו ולא הניחו לשבע. דמיא להאי דינא המבואר ברמ"א ססי' של"ג בעה"ב שאמר לפועל לך מעמדי אם אמר לו בדרך כעס אינו כלום עי' לעיל סי' כ"ח:

לא מי שנתן שטר פטורין לחבירו ואח"כ אומר שטעה בחשבונו ונשאר לו מעות אצל חבירו עי' בדיני פשרה כלל פ"א סי' י"ט: