דברי גאונים קס

לשלם. ומקצתם טוענים שמורישם שלמו אז קצת דמי המכירה. ומקצתם טוענים שאינם יודעים כלום ובאים בחזקת מורישם לאמר שכיון שמורישם עמדו והחזיקו במקומות ההם באין מוחה ודאי שלמו הכל. עיין בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' מ"ז שהעלה דאלו שמודים שמורישם לא שלמו מ"מ נקנה להם המקומות בקנין חזקה באופן אם ישלמו עתה אמנם אם אינם משלמים כעת בטל המקח כמ"ש הנתיבות בסי' ק"צ סק"ז וסוסי' קצ"א. ואלו שטוענים שאינם יודעים כלום ובאים בחזקת מורישם שבודאי שלמו מורישם אז. עי' תשו' מהרי"ט סי' קנ"ב שרמז עליו הש"ך בסי' קצ"א סק"ג ובנתיבות שם סק"ג. אמנם בנ"ד שמורישם וגם היורשים ישבו על המקומות הנ"ל כמה שנים אין הקהל יכול להוציאם ממקומם ולא להוציא מהם מעות רק שמחויבים היורשים לקבל בח' שאינם יודעים אם מגיע מעות ממורישם ואם לפי ראות עיני הב"ד יש רגלים לדבר שדברי הקהל אמת יכולים להשביעם ע"ז במ"ש רמ"א סי' ס"ט סעיף ה':

יז אחד כתב בצוואה שמקומו בביהכנ"ס יהיה נתון לבני ראובן וישכור בכל שנה בן תורה ללמוד תורה עבורו בהיאצ"ט וטוענים הבנים שנתן לו רק המקום בעזרת אנשים ולא בעזרת נשים ועוד טענות בזה. עי' בדיני צוואה כלל ע' סימן כ"ז:

יח ראובן הלוה לשמעון מנה ושמעון שיעבד לו המקום בביהכ"נ אבל לא התנה עמו שישב עליו בחנם או בשכר מעותיו. וראובן ישב על המקום זמן מה בחיי שמעון ואח"כ מת שמעון וישב עליו גם אחר מותו. ועתה בא יורש שמעון לסלק לראובן מן המקום הנ"ל ורוצה לנכות לו מן קרנו שכירות מן השנים שישב על המקום. וראובן טוען כי מותר להלוות ברבית על מקומות ביהכ"נ דהוי לדבר מצוה כמבואר ביו"ד סי' קע"ב ס"א בהג"ה. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ק"ט שכתב דאם הוא גברא דעביד למיגר ומקום דעביד לאגרא פשיטא דמנכינן לי' מן הקרן דמי השכירות אף דהוא רק אבק רבית. והו"ל כמי שדר בחצר חבירו שלא מדעתו שצריך להעלות לו שכר כמבואר בחו"מ סי' שס"ג ס"ו עי' בכלל ק"ד סי' כ"ד וסי' כ"ה שגם דר בחצרי הוא ספיקא דדינא. וא"ל דדוקא בדר שלא מדעתו אבל כאן דידע שמעון שהוא יושב על מקומו ושתק ודאי מחל. זה אינו כמ"ש בתה"ד סי' שי"ז. ואין משמע מזה שיהא דעתו שידור בחנם עכ"ד. ולכאורה צ"ע דמבואר ברמ"א יו"ד סי' קע"ב סס"א בהג"ה דאין מנכין למלוה מן הקרן. אולם מזה אין סתירה לדבריו דהרמ"א מיירי שהתנה בשעת הלואה לדור בו רק החשש הוא משום אבק רבית ע"כ אם היה מנכין מן הקרן הוי להוציא אבק רבית. אבל בנדון הרב שלא התנה עמו לישב על המקום הוי כדר בחצר חבירו שלא מדעתו. אמנם מ"מ המעיין בלשון הרב בסוף התשובה שסיים דאפילו אמר לו בפירוש דר בחצרי בחנם דמנכין לו משום דהוי אבק רבית צ"ע מדברי רמ"א הנ"ל ועיין בסמוך סי' י"ט:

יט ראובן היה יושב בביהכ"נ למטה ממקום שמעון בשכירות ואמר לו לוי למה אתה יושב בכאן שב על מקומי למעלה. ואחר כלות שנה היה חשבון בין ראובן ללוי מעסק מו"מ ורוצה לוי לעכוב מעות בעד שכירות המקום מה ששוה לשנה. וראובן טוען מאחר שאמרת לי לישב על מקומך ולא הזכרת שום שכירות אין לך לחשוב כלום. עיין בשאלות ותשובות הב"ח בישנות סימן ל"ט שהעלה דדא תליא בפלוגתת הפוסקים באמר לחבירו דור בחצרי ולא אמר בחנם אם חייב להעלות לו שכר. ע"כ בנ"ד אין להוציא מן המוחזק עכת"ד. ועי' בש"ך סי' שס"ג ס"ק י"ג וע' בשו"ת מקום שמואל סי' ל"א שנשאל ג"כ בנדון דא בגברא דעביד למיגר מקומו. והשיג על הב"ח הנ"ל והסיר תלונת הפוסקים מהרמ"א והעלה דהעיקר לדינא כדעת הרמ"א בסי' הנ"ל סעיף יו"ד דא"צ להעלות לו שכר. וע' בעובדא דא בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ו והעלה דבאומר לחבירו דור בחצרי או אכול עמי אם למתנה נתכוון או בשכר הוא ספיקא דדינא ועיין לעיל בכלל ד' סי' ד' ובפ"ת סי' שס"ג ס"ק ז':

כ קהל הרחיבו הביהכנ"ס ע"י שסתרו כותל אחת ובנאוהו להלן ורוצים להוסיף ספסלים ומקומות בין הבימה לההיכל ובעלי המקומות הקודמים שם מוחים לאשר שיצר להם הדרך לילך למקומותם ע' בחו"מ סי' קס"ב סעיף ז' ובש"ות מאמר מרדכי סי' נ"ה:

כא יתומים שהחזיקו במקום ביהכ"נ בתורת ירושה מאבי אביהם. ואח"כ נמצא כתוב בפנקס הקהל שאבי אביהם מכר המקום הנ"ל לפלוני. אם מוציאין מהם עפ"י הפנקס. עיין בדיני פנקס כלל פ"ד סי' ג':

כלל נז מחילה ולשונות מחילה א אם מחל המלוה החוב שלא בפני הלוה כגון שאמר לשנים חוב שיש לי אצל פלוני מחול לו אי מהני שלא יוכל לחזור בו. הרב מהר"י נבון בתשו' קרית מלך רב ח"ב סי' י"א נסתפק בזה. ועי' בס' ערך השלחן על חו"מ סי' י"ב אות ה' שכתב שהדבר תלוי בפלוגתת התוספת והריטב"א דלדעת התוספת קידושין דף י"ט ד"ה אומר דמחילה הוא רק סילוק השעבוד ולכך אף דאין זכיה לקטן יש מחילה לקטן א"כ ה"ה שלא בפניו דמהני דקטן כשלא בפניו דמי. וכן מבואר במחנה אפרים הלכות זכיה והפקר סי' י"א שלמד מדברי התוס' הנ"ל דאפילו לא רצה הלוה במחילה הוי מחילה מה"ט דאינו הקנאה רק סילוק שעבוד. אמנם לדעת הריטב"א בקידושין דף ט"ו גבי ז"א ע"ע גופו קנוי דס"ל דמחילה הוי הקנאה אם כן כשלא רצה הלוה במחילה או שמחל שלא בפניו לא