דברי גאונים קנט

בביהכנ"ס החדשה נגד הישינה האנשים של מזרח במזרח. ב' אם חייבים לשלם לזה מה שנתעלו המקומות בביהכנ"ס החדשה ממה שדין מקודם בישינה גם אותם שלא הסכימו לבנות חדשה או יתומים וקטנים שהיה להם חלק בישינה. וגם מקומות התחתונים נתעלו עתה למעלה שהם קרובים יותר לארון הקודש. ואיך ישלמו אם לפי ערך המקומות או לפי ערך ממון כי העילוי הזאת לא הספיק לצורך הבנין. ג' אם בני הישובים שבאים להתפלל צריכים לשלם לזה כמו התושבים שבעיר. ד' יש מהם אנשים שנדרו נדרים ונדבות לצורך הבנין ורוצים לנכות עתה בחיוב התשלומין כי אחרים לא נדרו ואדעתא דהכי לא היו כוונתם שיצטרכו עוד לשלם זולת הנדרים ע"ש שהעלה בכ"ז לדינא:

וע"ש בסימן כ"ז שנשאל בבנו ביהכ"נ ומכר הגבאי ואיזהו יחידי סגולה מקום בעזרת אנשים בתנאי שיהיה לאשתו מקום בעז"נ לצד המזרח. ואח"כ כשעשו הספסלים מערערים הקונים המקומות הנקרא ברכת כהנים ואומרים שלהם שייך המקום הנ"ל בעז"נ לצד המזרח ע"ש בהשאלה כי קצרתי:

יב קהל שקנו קרקע לבנות עליו ביהכ"ס וקודם שהתחילו לבנות מכרו המקומות שבמזרח כפי הציור על הנייר כמה מקומות יהיו שם. ואחרי אשר בנו הביהכ"נ נפל איזה עירעור ביניהם. ועלה בדעת השואל לומר דאין קנינם קנין כיון שמכרו קודם הבנין הוי דבר שלא בא לעולם ואין מכירתם מכירה:

עיין בחתם סופר או"ח סימן ל"ה שדחה דעת השואל דכיון שכבר קנו הקרקע לחלוטין ואח"כ מכרו המקומות נמצא כל אחד קנה מקום באותו קרקע לישב שם ולהעמיד עליו שטענדי"ר של תפילתו. ואותו המקום שהוא בעולם קנה מיד ולאלתר בשטר וכסף ובקנין דברי קהל וחבר עיר שא"צ יותר. ומדינא אם היה אירע מקרה חלילה שלא גמרו הבנין יהיה נשאר הקרקע משומם שלא היה הקונים צריכים ליתן סך עצום הלז עבור ד' אמות קרקע שקנו. והיינו משום דאנן סהדי שלא קנו אלא ע"מ שיבנו על המקום ביהכ"נ ויעמוד הוא עליו להתפלל. והו"ל כאלו התנה בתנאי כפול שאם לא יבנו ביהכ"נ אין בקנינו כלום. אבל אם יבנו קנה מעכשיו ואין כאן דשלב"ל. ע"כ תורף דבריו. והנה לפי מה שכתבתי בדיני זט"ה כלל ל"א סי' ג' בשם הרשב"ש. והמבי"ט בשם הרא"ש והרשב"א דאלים כחא דציבורא דאפי' בלא קנין ובדבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם מכירתם מכירה במילי בעלמא א"כ לא הצריך הגאון ח"ס לטעם דקנו הקרקע והוי דשב"ל כיון שמבואר שם דמכירת המקומות היה ע"י הקהל וחבר העיר וצ"ע. כעת יצא לאור תשו' מהר"ם שיק על החו"מ וראיתי בסי' כ"ז שהוכיח ג"כ בראיות דבמכירת מקומות כיון שנעשה ברבים או משום תקנת הכלל מועיל אף שלא קנו הקרקע ולא בנו עדיין הביהכ"נ ואין זה משים דשלב"ל ולא משום מכירות דבר שאינו מסוים:

וע"ש מה שהעלה לענין אם סגי רוב זט"ה ואם צריך רובם מתוך כולם. ואם אנשי הקהל מוחים בהם. ואם צריכים דוקא למנות זיי"ן ט"ה או סגי למנות שלשה לענין מכירת ביהכ"נ או מכירת המקומית. ועיין במג"א סימן קנ"ג ס"ק י"ב. וכאן בדיני זט"ה כלל ל"א:

יג אם קנה מקום בביהכנ"ס בכתף באתרי דכתבי שטרא ולא כתב שטר אבל עשה חזקה שישב על המקום אם מהני חזקת ישיבה לקנות עי' בטו"ז חו"מ סי' קצ"ב ועיי"ש בנתיבות בביאורים סס"ק וא"ו דלכך מהני חזקת ישיבה משום דלא הוי קנין גמור דהקרקע הוא של הציבור ואין קונין רק שיעבוד הישיבה. ועי' בזה בשו"ת בית יצחק על או"ח סי' כ"ג:

יד אם נכתב בפנקס הקהל המקום על שם הקינה שקונה מחבירו אם הוי כשטר לדמותו למ"ש בסי' ק"מ דשם שכתב על המקום הוי כשטר מצד המנהג. ע' בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ג אות ב' דלא מהני רק אם הוא מנהג ברור כמו שם בסי' ק"מ:

טו ראובן קנה משמעון מקומו שיש לו בבית הכנסת והלך ראובן וישב על המקום שמו והמנהג בעיר ההוא שכותבים על המקום הנ"ל של הקונה. ועדיין שמו של המוכר על המקום הנ"ל. ושוב חזר שמעון מהמכירה. עי' בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי בסימן קצ"ב שפסק דיכול לחזור אף דמבואר בט"ז חו"מ סי' הנ"ל סעיף ט"ז דישיבת המקום הוי חזקה מ"מ כיון דהמנהג לכתוב שמו של הקונה ועדיין לא כתב יכול לחזור:

טז אחד החזיק במקום זקינו בביהמ"ד ואח"כ מכרו לאחר בתורת שהוא ירש המקום מאבותיו שירשו מזקנו הנ"ל. והקהל מערערים שמעולם לא היה המקום של זקנו רק מחמת שהי' אדם חשוב נתנו לו שם המקום לישב עליו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' צ"ג:

ועי' בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ג בביהמ"ד של הצדיק שהיה בעיר שלקח מאנשים מעות ונתן להם מקומות והחזיקו. ואח"כ מכר אחד מקומו לאחר וישב כמה שנים ועתה הגבאי אומר שמעולם לא קנה המוכר את המקום הנ"ל:

ביהמ"ד שנבנה זה שלשים שנה ממעות הקהל ולאשר שנחסר מעות לתשלום הבנין מכרו אנשי העיר מקומות הרבה בביהמ"ד והשלימו הבנין ואין להקונים שטרי קנין רק החזיקו בהמקומות כמה שנים ובניהם אחריהם ועתה צריכים מעות לתיקון הביהמ"ד וטוענים אנשי ביהמ"ד שיודעים שכמה מהקונים המקומות לא שלמו כלום רק לאשר הספיק המעות מהקונים ששלמו להשלמת הבנין לכן לא תבעו וכעת רוצים לבטל הקנינים מאותם שלא שלמו ורוצים למכור המקומות לאנשים אחרים. והיורשים מבעלי המקומות מקצתם מודים שמורישם לא שלמו ורוצים עתה