דברי גאונים טז

הקרן בצדק. ואינו יכול המוכר לחזור מהמקח ולומר החזר לי הסחורה אם אינך מאמין אותי אפי' הסחורה היא בעין אצל שמעון המקח קיים וראובן ישבע או שיחזור לו מה שהטעהו. ואפי' יש לו שטר ממר"ם על שמעון מ"מ מחויב לישבע כיון דאתרע אמונתו ע"י הגדת הסוחרים שהטעהו. אולם אם בשעת המקח התנה עמו שמאמינו בזה הנאמנות כשני עדים כשרים אז מהני. ופטור מלישבע דתרי כמאה:

כו ועיין בשו"ת השיב משה סי' ק"ג שנשאל באחד שקנה סחורה מחבירו בנאמנות על עשרה פראצענט ריוח למאה. והלוקח מכר אח"כ הסחורה והרויח בה ג"כ. ואחר כמה שנים תובע הלוקח את המוכר לדין באמרו שנולד לו ריעותא על נאמנות המוכר ורוצה שישבע לו המוכר אם נתן לו בנאמנות כפי המדובר והתביעה עולה לכמה מאות זהובים והמוכר טוען אני נתתי לך בנאמנות כפי המדובר ולא איניתי אותך ואם אינך מאמין לי א"כ לפי דבריך היה לך מקח טעות החזר לי הסחורה ואחזיר לך המעות ואין אני רוצה לישבע אפילו באמת. ופסק הגאון המחבר שהדבר פשוט אצלו דאף אם הסחורה הוא בעין אצל הלוקח מ"מ לא מהני טענת המוכר לבטל המקח דכיון דלקח באמונה על עשרה פראצענט אדעתא דהכי משך הלוקח הסחורה לקנות המקח על אופן זה והמקח נקנה קנין גמור על אופן זה. ואם אח"כ נמצא שלא חישב לו באמונה הוי כגנב בעלמא ומחויב להחזיר לו כמה שחישב לו יותר. ואפילו אמר לו המוכר בעת התחלת המקח קודם שנגמר הקנין סכום הקרן והריוח שעולה ביחד וכך וכך אתה צריך ליתן לי ונתרצה הלוקח על הסכום הזה וגמרו הקנין מ"מ מחויב להחזיר לו הסך שאינה אותו דהוי גניבה גמורה כיון שחישב לו הריוח בנאמנות שיקרא. וכל זה בנודע שגנב אבל בנ"ד שרק איתרע אמונתו מחויב המוכר לישבע שחישב לו באמונה ואף שהוא טענת ספק מ"מ הרי הוא מורה היתר כמו שטען ועיי"ש עוד טעם אחר והמעיין בגוף התשובה הנ"ל יראה שהגאון הנ"ל כ' כל זה מדעתו. ולא זכר כל תשובות גאוני קדמאי שהבאתי בסי' כ' כ"א כ"ב אבל כוון בדעתו הקדושה לדעתם:

כז ועיין בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' ר"כ שכתב במי שקנה אצל חבירו סחורה בנאמנות עפ"י הקאנטא שהראה לו. ואח"כ נמצא שקאנטא שיקרא היתה דנוהגין בכל בתי דינים לפסוק שהמוכר צריך להחזיר לו הסך שרשם יותר בקאנטא ולא היה צריך להסתייע ממנהג הב"ד כי הלא הדבר מבואר בתשובת הגאונים הנ"ל שהבאתי בסימנים שקודם זה:

כח ראובן היה משרת אצל שמעון בעבודת היינות כמה שנים ועל שכרו לקח מחנות שמעון כל צורכו מלבושיו ומלבושי ב"ב. ולבסוף טוען שנתאנה בהסחורה שלקח מהחנות עי' שו"ת חוות יאיר. סי' קפ"ז מה שהעלה בזה להלכה:

כט הא דקיי"ל דבנתאנה בשתות מחזיר אונאה וביתר משתות או במצא מום במקח. המכר בטל. עיין בספר דמשק אליעזר סימן רכ"ז סעיף ד' שכתב דאם מכר הלוקח החפץ אף שהוליכו למרחקים ומכרו שם בזול מחמת שנתאנה ואמר בפירוש איני מוחל אונאתו. מ"מ אינו יכול שוב לתבוע אונאתו מהמוכר כיון שאין לו החפץ להחזיר לו עיי"ש. ועיין בחו"מ סי' רל"ב סעיף כ"א:

ועיין בכלל שאח"ז סו' י"א וסי' ל"ז:

ל אחד קנה חפץ בפני חבירו ואמר לו חבירו אני נותן לך ריוח דינר אחד. ואח"כ נמצא שנתאנה עיין בתשו' רדב"ז ח"א סי' נ"ז שפסק דאין לו עליו אונאה כיון שהמוכר לקח החפץ בפניו הוי כנו"נ באמונה. וכ"כ בתשובת מהרי"ט חחו"מ סי' י"ט:

לא ע'ין בריב"ש סי' ת"ג במכר בשר שחיטה קודם שנבדקה הריאה והתנה המוכר בין אם תהיה כשרה או טרפה ישלם לו הלוקח כך וכך ואח"כ נמצאת טרפה שכתב דאף דלא הוי מקח טעות מצד המום מחמת שהתנה עמו על המום. מ"מ דין אונאה יש בו שאם נתאנה הלוקח מחמת שהוא טרפה יתר משתות בטל המקח. ובשתות מחזיר אונאה. וכן כל היכא דאינו חוזר מחמת המום כגון בראה ונתפייס או שנשתמש בו אחר שראה המום. אף דלא הוי מקח טעות מ"מ דין אונאה יש בו וכן פסק בס' שערי משפט סי' רל"ב ס"ק ב' ועיין בתשובת גאונים בתראי סי' י"ט. (ועי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ו דדוקא בכדי שיראה לתגר כמו בשאר אונאה):

לב דין אונאת עכו"ם עיין בחו"מ סי' רכ"ז סעיף כ"ו ועיין כלל ע"ז בדיני עכו"ם:

לג שותף א' שמכר חלקו לשותפו השני אם יש בו דין אונאה עיין בזכור לאברהם ח"ב בערך אונאה:

לד ועיי"ש בערך זה בשם מהרימ"ט. דהיכא שאין למוכר קנין בגוף אלא בריוח אין לו דין אונאה:

לה ישראל ועכו"ם שותפים עשו סחורה עם ישראל אחר ונתאנה עיין בס' זכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך אונאה. שהביא בשם היש"ש ב"ק פ"ה סי' מ"א דאם בדיניהם אינו יכול להשתלם מן העכו"ם. משלם הישראל הכל. ועמ"ש בדיני שנים שלוו כלל ק"א סס"י י"ב:

לו דין אונאה בהקדשות וגזברים שמכרו בתי הקדש. עיי"ש בזכור ערך הנ"ל:

לז בדין המבואר בש"ך סי' רכ"ז ס"ק ד'. דאחר שיעור כדי שיראה לתגר אם עדיין לא נתן המעות נאמן לומר לא נתרציתי במגו דפרעתיך. יש לעיין אם לאחר שיעור הנ"ל נתן למוכר מקצת המעות אם נאמן במגו הנ"ל כיון שעדיין חייב לו ויכול לומר פרעתי הכל. ואין לומר דחזקה שבודאי נתרצה כיון שנתן לו אח"כ מקצת המעות דהרי גם בשילם לו כל המקח בשעת המקח אמרו חז"ל דלאחר כדי שיראה לתגר חזקה שנתרצה ומ"מ מהני מגו. זאת מצאתי בכת"י הגאון מו"ה מנחם מענדיל