דברי גאונים טו

תשובת הגאון מו"ה מיכל טייסר והגאון מו"ה הירץ שהשיגו על הפני יהושע ודחו ראיותיו ופסקו דהמקח קיים ומחזיר אונאה דדמי לדין המבואר בסי' ר"ט ערימה של חיטין אני מוכר לך עיי"ש. וצ"ע שהגאונים הנ"ל לא דברו כלום מתשובת הרא"ש הנ"ל וגם לא ראו תשובת מהרשד"ם הנ"ל שלדעתם א"צ להחזיר האונאה. ועיין בסמ"ע ובט"ז רס"י ר"ט וסי' רכ"ז סעיף י"ט:

כ (מי שהשכיר לחבירו בית או שדה על הרבה שנים בעד סכום קצוב לכל שנה ואח"כ ריצה אחד מהם לחזור מצד אונאה יש ללמוד משו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ט דלא שייך בזה אונאה כיון שאין הזמנים שוים לפעמים יוקיר השכירות ולפעמים יוזיל וזה שכר כל השנים בסכום שוה בין אם יוקיר בין אם יוזיל אין כאן אונאה):

כא מי שמכר לחבירו קערות חדשות כל אחת בפרוטה והקונה הוליכם לחנותו למוכרם בריוח ובו ביום הוציא המוכר מאותו מין קערות הרבה בשוק והיה מוכר לאחדים כל אחת בפרוטה. ועתה הקונה הנ"ל תובע אותו לדין באמרו למה לא הודעתני כי יש לך עוד מזה המין ושאתה רוצה למכור בשער ההוא שבודאי לא הייתי קונה כיון שאיני יכול להרויח כלום. והמוכר טוען הלא לא היה תנאי בינינו שלא אמכור עוד מזה המין לאדם אחר ומי יעכב בידי עיין בס' מוצל באש להרב מוהר"י אלפאנדרי ח"ב סי' י"א. שנשאל בכגון דא במי שמכר לחבירו מאה איקי"ס ירק כרתי והיה בעי"ט. והקונה קנאם על דעת למכרם על יד לצורך יו"ט ואח"כ רוצה המוכר למכור ג"כ מאותו המין. והביא ראיה מההיא תוספתא שהביא הרא"ש בפ' או"ב מכר אמה אינו יכול המוכר לשחוט את בתה. אלמא כל היכא דידוע שלקחה לשחיטה נאסר המוכר לשחוט אף שלא התנה, א"כ ה"נ דכוותה אבל אין משם ראיה רק שלא יוכל המוכר למכור לכתחילה אבל להוציא מהמוכר דמי המכירה בשביל מקח טעות זה אין בידינו. ועיין בשו"ת קול אליהו סי' כ"ג שתמה עליו דאמאי אין ראיה משם לענין מקח טעות הרי כתבו הפוסקים בשם הרמב"ן שאם נודע ללוקח שכבר נשחטה בתה באותו יום הוי מקח טעות ומחזיר הדמים שלקח. ועיין דין זה ביו"ד סי' ט"ז עיי"ש בש"ך וט"ז ובפמ"ג בשפ"ד ס"ק ט' יו"ד י"ג. והנה הרב קול אליהו נסתייע מדין הנ"ל לנדון מוכר הקערות. ולפע"ד אין משם ראיה דשאני התם דקנה הבהמה לצורך יו"ט וכן נדון הרב מוצל מאש שקנה הכרתי בעי"ט למכור לצורך יו"ט ואם ישחוט את בתה או ימכור כרתי שוב לא יוכל הקונה למכור הבשר או הכרתי לצורך יו"ט ויפסיד כמו שמבואר טעם זה שם בסי' ט"ז באחרונים שציינתי למעלה. משא"כ בנדון הקערות שאין הזמן גרמא מתי למכור ואם לא ימכור היום ימכור מחר והמוכר לא הבטיח לו שלא ימכור למה יהיה בכלל מקח טעות הלא ימתין איזה ימים וימכור סחורתו אח"כ והלא כמה חנותים איכא בשוקא. ע"כ צ"ע לדינא. וכן הסכים עמדי גיסי הגאון מוהר"ש דרומיר אב"ד דק"ק סקאלא באורך:

כב אחד מכר לחבירו דגים מלוחים ובעת המכירה אמר לו הקונה שאינו רוצה לקנות ממנו רק אם יוזיל גבי' א' זהב לכל מאה דגים מכפי השער שמוכר לאחרים. ואמר לו המוכר דמי קצבתם הוא ט"ו זהובים כל מאה דגים ואני מוכר לך בי"ד זהובים. וקנה הקונה ונתן לו שט"ח על המעות בלא שם המלוה רק ממר"ם הנהוג בין הסוחרים. ועתה טוען הקונה ששקר ענה בו המוכר כי מכר גם לאחרים בסך י"ד זהובים. עיין בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' ר"כ שלכאורה רצה לדמות דין זה לדין המבואר ברמ"א סימן של"ב סעיף ד' בדאמר להו בעה"ב לפועלים בד' זהובים כמו ששאר פועלים נשכרים אצלי ואשתכח דיהיב להו יותר. העלה הש"ך דא"צ להוסיף להם. אולם באמת לא דמי לשם כיון דשם עכ"פ סברי וקבלו לעשות מלאכתו רק בד' זהובים משא"כ גבי סחורה דעתו היה רק להרויח א' זהב יותר משאר הקונים ואם לאו לא היה קונה. ע"כ פשיטא בנ"ד צריך המוכר להחזיר לו הריוח הנ"ל:

כג שמעון קנה צמר מראובן באמונה כפי הקרן שנתן ראובן בעד הצמר ונתן לו שמעון בפרעון הצמר בגדים בעד סכום מעות. ואחר שמשך שמעון הצמר לביתו נודע לו שקנה ראובן הצמר בפחות ממה שאמר לו. ותובע שיחזיר לו ראובן הסך שאינה אותו עד הקרן. וראובן טוען כיון שלא היה תנאי כפול הוי פטומי מילי. עיין מהרשד"ם סי' תל"ג שכתב דהדבר פשוט שחייב ראובן להחזיר לשמעון אונאתו וגם עבר על לא תונו:

כד מי שמכר לחבירו חפץ באמונה באמרו שבסך כך וכך קנאו ונתן לו הלוקח ריוח באמונה ואח"כ נתברר ששקר ענה בו המוכר שהוא קנאו מעכו"ם בחצי שווי' לאשר העכו"ם לא ידע ערכו. והמוכר טוען שהוא שם אותו כפי שהוא שוה בשוק כי מה לו ללוקח אם הוא קנה מציאה עכ"פ לא אינהו בשיווי החפץ. ואם הלוקח אינו מרוצה בהקניה כפי שאמרתי לו הרי הוא מקח טעות ויחזיר לי החפץ ואני מחזיר לו הדמים. ע' שו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור השני סי' י"א שפסק דכיון דהקנין היה אדעתא שבסך כך קנאו קנה הלוקח החפץ כפי הסך שקנה המוכר ואין המוכר יכול לבטל המקח. ומחויב להחזיר ללוקח כל מה ששיקר בו אפילו קנה בזול הרבה משום דנו"נ באמונה אין בו אונאה לא למוכר ולא ללוקח. ועיין עוד בכלל זה מה שהבאתי בענין זה:

כה ראובן מביא סחורות לעירו ומוכר להחנוונים בנאמנות כך וכך ריוח לכל מאה זהובים ושמעון לקח ממנו הרבה סחורות באמונה בחושבו תמיד כמה הקרן והריוח. ועתה חייב שמעון לראובן בעד סחורה וטוען שהוגד לו מפי סוחרים שראובן אינה אותו ועמס עליו המקח יותר מהקרן שנתן להסוחר הראשון. עי' בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' כ"ט שפסק דמחויב ראובן לישבע אם חישב לו חשבון צדק. ויכול שמעון לגלגל עליו שכל משך הזמן שקנה אצלו אם חישב לו תמיד