דברי גאונים קנה

המקום מכל השנים שישב עליה עיין בדיני מקומו' ביהכ"נ כלל נ"ו סי' י"ח:

כלל נה דיני מזונות ורפואה. א בדין הזן את חברו בסתם אי אמרינן דלמתנה נתכוון או ע"מ לשלם עי' בכלל זה סי' ט' ובשו"ת הרד"ם חו"מ סי' ד' ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ו:

ב מי שנתחייב לזון את בתו וחתנו כנהוג ובתוך זמן המזונות חלתה בתו והוציא עליה אביה הוצאות רפואות והאב רוצה לנכות לחתנו ממה שחייב לחתנו עבור ההוצאות הנ"ל. וחקר ג' חקירות. א' אם רפואה הוא בכלל חיוב מזונות עי' בחו"מ סי' ס' סעיף ג' ובאחרונים שם. ב' אם הוצאת רפואה הוי כמו פורע חובו של חבירו דפטור עי' בחו"מ סי' ק"ח סעי' א' בהג"ה ובסמ"ע ס"ק ט' וסי' תכ"ו ס"ק א'. ג' המהנה בתו או חברו בסתם אם הוא מתנה או ע"מ לשלם יעוין כ"ז בשו"ת הרד"ם חו"מ סי' ד'. ועיין בכלל מ"ח סי' י"ג:

ג אלמנה שהיא בבית אחד מבניה כמה שנים ואוכלת ושותה עמו על שלחנו. ויש להאלמנה הנ"ל כסף ושוה כסף בארגז שלה שעומד בחדר שיחד לה בנה. ולבסוף מבקש הבן ליקח מנכסיה דמי המזונות. ואמו האלמנה או אחיו אומרים שמה שפרנסה היה בדרך מצות כיבוד אם או בתורת צדקה וחסד עיין בשו"ת חות יאיר סי' קל"ד שפסק דהואיל ויש לה משלה לא רמיא על הבן לזונה וגם אין כאן צדקה וחסד. נאמן הבן בשבועה שכוונתו היה ע"מ לשלם לו. ומה שלא אמר לה כמה שנים כדי שלא לצער אותה. ואם מתה האלמנה והדין בין האחים אז מחויב לישבע שאין לו ממה ששייך לאמו רק מה שנמצא בארגז' שלא פרעה לו בעד המזונות או אתפסי' צררי:

זאת הוא תורף תשובתו עיי"ש בפרטות חילוקי דינים בזה באורך יעו"ש:

ד אשה שנתקוטטה עם בעלה. ותברח מבית בעלה ותלך לבית אמה שהיתה אלמנה ולקחה עמה המטלטלים שהכניסה לבית בעלה בעת הנישואין. ואחר זמן מה השלימה עם בעלה וחזרה לביתו ותהי לו לאשה ועתה שניהם תובעים מאמה המטלטלים הנ"ל שהכניסה לביתה והיא מעכבת להם באמרה שמעכבת בעד המזונות שזכ' את בתה כל ימי פרידתם, והבעל טוען אדרבה היא השיאה עצה את בתה לברוח ממנו והפסידה אנפשה במה שזנה אותה עיין בשו"ת עדות ביהוסף להרב יוסף אלמושניני סי' ל"ח. שכתב דכל הפוסקים דפליגי בהא דעמד אחד ופרנסה כמבואר בב"י אה"ע סי' ע' ואף לדעת המהרשד"ם אה"ע סי' קכ"ג (עיין בבאה"ט סי' הנ"ל ס"ק כ"ב) הכל מודים בנדון זה דאין האם יכולה לעכב המטלטלים בעד מזונותיה. דע"כ לא פליגי הפוסקים אלא כשהבעל הוציאה מביתו כי יצא הקצף מלפניו אבל בנ"ד שהיא היתה המסרבת וברחה מבית בעלה הכל מודים דדינה כמורדת והפסידה מזונותיה ועוד כיון שבעלה בעיר והמפרנס ראה שאין בעלה רוצה לפרנסה כיון שברחה מקטטה. פשיטא שהמפרנס הניח מעותיו על קרן צבי ולאו אסמך הבעל קא מפרנס לה עכ"ד:

ה מי שאמר כל הזן את אשתי אינו מפסיד עיין בדיני פורע חובו ש"ח כלל ס"ב סי' ט"ז:

ו ראובן תבע משמעון חמיו שישלם לו עבור מזונות בנו של חמיו שזן אותו ד' חדשים בביתו. עיין בשו"ת מנחם עזרי' מפאני אמצע סי' פ"ט שהעלה דשמעון פטור מכמה צדדים. דאם היה הבן יותר מבן וא"ו שנים ודאי דשמעון פטור כיון שאינו חייב במזונות בנו אלא דאי אמיד כייפינן ליה בתורת צדקה וא"כ ראובן מצוה הוא דעביד ואף אם הוא פחות מבן ששה שנים דמחויב אביו לזונו. אפילו הכי אם אדם אחר זן אותו הוי כפורע חובו של חברו שלא מדעתו דפטור. רק אם הבן הוא גדול לכאו' הי' נראה לחייב את הבן כשיהי' לו לפרוע. אף דזן אותו בסתם מ"מ חייב דהוי כאומר לחברו קרע את כסותי ולא אמר לו ע"מ לפטור דחייב לשלם. עכ"ז כיון דאזלינן בממון בתר אומדנא. א"כ בנ"ד אומדנא דמוכח הוא שאם לא היה ראובן בא לכלל כעס עם חמיו לא היה תובע ממנו עבור מזונות בנו כי כן דרך הקרובים האמודים א"כ הוי מחילה ושוב אינו יכול לתבוע עכת"ד:

ז מי שהחזיק יתום על שלחנו וזן אותו ועתה תובע ממנו דמי מזונות באמרו שהיה בדעתו עבור תשלומין עיין בנוב"י מהד"ת חחו"מ סס"י ל"ד שכתב דזהו א' מהל' עוממות. והדברים סותרים זה לזה בכמה מקומות. עיין בב"י חו"מ סי' קכ"ח מחודש ב'. ועיין בסס"י רמ"ו בהגה ובסי' ר"צ סעי' כ"ה ועיין ביו"ד סי' רנ"ג סעי' כ"ה ועיין באה"ע סי' ע' בב"ש ס"ק כ"ח. לכן אם אין לנו הוכחה ברורה שהאפוטרופס כוון בתורת צדקה והוא מוחזק בנכסי היתום ישבע שהיה בדעתו ע"מ לקבל תשלומין ומנכה דמי מזונות ממה שבידו. והכל לפי ראות עיני הדיין. עכ"ד ועיין בכנה"ג חו"מ סי' קכ"ח מאות ט"ז והלאה עד אות כ"ו. אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' רמ"ו ס"ק ג' שהביא דברי הנוב"י הנ"ל ועוד תשובות בזה. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך זן מה שציין בזה:

ח אם מת האב ונשאר יתום קטן. ויורשי האב אומרים יהי גדל אצלינו. והאם אומרת יהי גדל אצלי שאין מניחין את היתום אצל מי שראוי ליורשו משום חשש רציחה. ואם נשארו שני יתומים אם יש לחוש לזה עיין בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' ל':

וע"ש בסי' ל"א ביתומה מאמה שאם אמה שטוענת שתהא היתומה אצלה כדין הבת אצל אמה. ואבי היתומה טוען שתהיה אצלו כי הוא אביה ואין לה גואל קרוב ממנו יעו"ש: