דברי גאונים קנא

ועי' בתשו' מהר"ם שיק חחו"מ סי' מ"ח בעובדא שאחד היה לו חפץ במשכון ובלילה ראה שאחזה אש ברפת שלו והלך בבהלה לתוך הרפת ונשרף שם. והאש הלכה והציתה גם את הבית ונשרפו כליו שבתוך הבית. ועתה תובע הלוה את אלמנת האיש הנ"ל שהמשכון היה שוה מאה זהו'. ולוה עליו רק חמשים זהו'. והאלמנה משיבה ידעתי אבל נבהלה אז ונעשית חסר דעה והעכו"ם הוציאוה שלא תשרף. ויודעת שהמשכון היה מונח בארגז סגור היטב באין חשש לגניבה. וגם לאחר ששב רוחה אליה מצאה איזה מטלטלים אשר הוציאו חוצה להציל ואחר איזה רגעים אחזה האש במהירות ונשרף הכל ולא היה אפשר להציל המשכון מתוך הארגז ונשרף כי א"א שגנבו המשכון מן הארגז כי היה סגור ומסוגר. והביא שם דברי הש"ך והחת"ס הנ"ל. וחקר שיש סברות לפטור גם בש"ש אמנם דעת הרמ"א בסי' שפ"ח סוף סעיף ב' דאונס ממון לא חשוב אונס והעלה דאף דקיי"ל בסי' ע"ב סוף סעיף ב' דכנגד החוב הוי ש"ש מ"מ לפי טענת האלמנה שהיתה מטורפת בדעתה אף אי נגנב המשכון מן הארגז הוי גניבה באונס ועפ"י שכתב דו"ז בקצוה"ח בסי' ע"ב סק"ה דבמשכון דהטעם דהוי ש"ש כנגד החוב משום דהוי כאלו התנה כל זמן שלא יחזיר לו משכונו לא ישלם החוב ועל אונס לא התנה וממילא בכה"ג דהוי אונס בגניבה לא קיבל עלי'. אח"כ אם תשבע האלמנה דהיתה אז מטורפת בדעתה אפילו אם נגנב המשכון חייב הלוה לשלם כל החוב. וסיים שלדעתו טוב לפשר שלא תשבע האלמנה ותפסיד החוב ובעל המשכון יפסיד מה שהיה שוה יותר מן החוב:

ראובן הלוה מעות לשמעון על ביתו במשכנתא בנכייתא וכן מי שהשכיר ביתו וקדם השוכר ושילם לו כל דמי השכירות בעד שנה ובתוך הזמן נשרף הבית באונס ותובע המלוה דמי חובו והשוכר דמי השכירות אשר כבר שילם. ע' בחו"מ סי' שי"ב סעיף י"ז ובסמ"ע ס"ק ל"ד ובש"ך שם ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' כ"ה שפסק בדין שהשכירות להמשכיר מחייב להחזיר לו דמי השכירות בעד הזמן שלא דר בו. ואין המשכיר יכול לומר קי"ל כדעת הריב"א שהביא שם הסמ"ע. ואם עדיין לא נתן השוכר המעות אף שהתנה המשכיר שיקדים לו השכירות הדבר פשוט דא"צ השוכר לשלם רק עבור הזמן שדר קודם שנשרף ודחה דברי הנתיבות שחילק שם בין התנה ללא התנה דלעולם א"צ השוכר לשלם רק עבור הזמן שדר בהבית. ובדין אם הבית היה במשכנתא בנכייתא פסק דהעיקר כהש"ך בסי' ע"ב ס"ק כ' דבאונס פטור המלוה אף לשמואל ע"כ מחויב הלוה לשלם להמלוה כל החוב לכל הדיעות. וע' בפ"ת סי' שי"ב ס"ק י"א מה שציין בדין שכירות הבית שנשרף ובתשו' שו"מ מהד"ב ח"ג סי' קכ"ט:

יב שנים שהלוו לעכו"ם על משכון זה מנה וזה מאתיים ונאבד המשכון. והעכו"ם תובע מהם שיווי המשכון שיתר על החוב היאך ישלמו אם לפי ערך החוב. עי' בדיני חלוקות מטלטלים כלל מ"ם סי' וא"ו:

יג דברים העשוים להשאיל ולהשכיר שמבואר בסי' ע"ב סי"ח י"ט שאינו נאמן לטעון עליו שהוא בידו במשכון. ע' בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' א' וסי' ב' איזה דברים הם בכלל עשוים להשאיל ולהשכיר:

יד מלוה תובע מהלוה הלואתו. והלוה טוען יש לי בידך משכון. והמלוה כופר במשכון עיין חו"מ ס' ע"ב סעיף כ"ב. ועיין בערך השלחן סי' הנ"ל אות כ"ט שכתב דהיינו דוקא במלוה ע"פ. אבל בשטר כשבע המלוה ונוטל כטוען פרעתי. וכ"כ הרדב"ז בח"ג סי' תר"ך וכ"כ הרשב"ש סי' קצ"ד ואם טוען על כת"י יש לי בידך משכון והמלוה סותר מבואר שם ברדב"ז דדינו כמו במלוה ע"פ (שמבואר דינו בחו"מ ס' וסעי' הנ"ל) דמגו דיכול לומר פרעתי נאמן לומר שהניח לו משכון על החוב. והרב ערך השלחן כתב עליו דטוען יש לי משנן הוי כטוען יש לי בידך כנגדו דאינו נאמן אף במלוה ע"פ רק במגו דפרעתיך כמבואר ברמב"ם ופסקו המחבר ורמ"א סי' ע"ה סעיף י"ג יעו"ש. ולכן בשטר או בכת"י מקוים שיש בו נאמנות דאין נאמן לטעון פרעתי אינו נאמן לומר יש לי משכון בידך בלא מגו. וכן במלוה ע"פ בעדים בתוך זמנו ג"כ הדין כן עכ"ד:

טו ראובן היה לו פסק על שמעון שישבע או יתן סך ממון ושמעון לא רצה לשבע והתפשר עמו ליתן לו סך מסוים בעד הפסק. ונתן משכון ביד שליש על הפשרה הנ"ל וקבע זמן פרעון. ואח"כ עבר הזמן ולא פרע ונתן השליש המשכון לראובן. ואח"כ הביא שמעון עדים שעל פיהם הוא פטור משבועה הנ"ל ותובע מראובן המשכון עיין בדיני פשרה כלל פ"א סי' ט"ו:

טז מלוה על המשכון ושניהם מסופקים בפרעון אם פרע הלוה עיין בסמ"ע סי' ע"ב ס"ק ע"ה שסיים אב"ל כא"ן הלו"ה טוע"ן בר"י פרעתיך משמע דאה הלוה היה טוען שמא היה חייב מצד א"י אם פרעתיך אף שגם המלוה טוען שם שמא. כיון שתפיס במשכון ודמי למלוה בשטר ששניהם מסופקים בפרעון שחייב לשלם כמבואר בסי' פ"ב ס"א:

שוב מצאתי הדבר מפורש בס' ערך השלחן על החו"מ סי' ע"ב אות ל"א ויש שם תיבות משובשים כמובן למעיין שם. ועש"כ וכן מוכח מהרשב"א סי' אלף מ"א שפסק במלוה על המשכון והלוה אומר פרעתיך והמלוה אומר א"י שהדין עם הלוה שא"י להוציא מהלוה בטענת ספק וסיים וכש"כ במלוה בשטר שהדין כן. הרי דמלוה בשטר גרע ממלוה על המשכון. וכיון דקיי"ל בסי' פ"ב ס"ב דבשטר אם שניהם מסופקים בפרעון דגובה המלוה א"כ מכש"כ במלוה על המשכון דגובה המלוה:

יז משכון שהיה ביד גבאי של הקדש ומת הגבאי ולא נודע כמה חייב עליו הלוה עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך הקדש שהביא בשם מהריק"ש סי' ק"ח שפסק דכיון שידענו היותו