דברי גאונים יד

ח בנידון באנקאנאטין שיצא פקידה מהמלך שנתייקרו. ונסעו חלפנים למקום שלא ידעו מהפקידה והחליפם בחצי שווי'. ועתה הם טוענים שאינו אותם מחמת שלא ידעו. עיין ס' יהושע בפסקים וכתבים סי' קכ"א שכתב דיש לפשוט דין זה מכתובות ד' צ"ז ע"א ת"ש דהאי בצורתא וכו' התם נמי זביני בטעות הוי וכו' יעו"ש:

ט שליח שאינה את הקונה במטלטלי או במקרקעי בשתות או פחות או יתר אם המכירה בטלה ולמי שייך היתרון לשליח או למשלח עיין כלל צ"ה בדיני שליח סי' י"ד:

י ראובן נתן משכון לשמעון על מעות שחייב לו לשלם עד שלשה חדשים. ולאחר עשרה ימים בא המלוה וטוען שנתאנה במשכון ברביע דמיו. שאינו שוה כמו הסך שהלוהו עליו. עיין שו"ת בשמים ראש סי' קמ"ח שפסק דלא שייך במשכון דין אונאה כיון שדעתו לשלם לו החוב:

יא (מכרו מטלטלים של עזבון עפ"י ליציטאציע וקנה אחד חפצים ואח"כ טוען שנתאנה עי' בשואל ומשיב מהד"ד ח"ג סי' קל"ז הרבה טעמים שאין בזה טענת אונאה והביא ראי' מאו"ח סימן קנ"ג סעיף ד' ברמ"א ומהרי"ט חחו"מ סי' י"ט):

יב ראובן שמכר לשמעון שט"ח שיש לו על עכו"ם והתנה עמו בין שיגבה בין לא יגבה כלום לא יוכל לחזור עליו ואח"כ נפסד כל החוב. עיין כלל ס"ו בדיני מכירת שטרות סי' נ"ז:

יג ראובן מכר חפץ לשמעון והתנו ביניהם איך שמוחלים זה לזה אונאת שתות. ואח"כ נמצא במכר אונאה יתר מעט על שתות. ונסתפק השואל כיון דמחלו זל"ז שתות נמצא מותר האונאה הוא פחות משתות והוי מחילה ממילא כמו בשאר מקח. עיין ברדב"ז ח"א סי' תל"ח שפסק דהדבר ברור דהוי ביטול מקח וחוזר. דדמי לסתם מקח דפחות משתות הוי מחילה ומ"מ בשתות מחזיר כל האונאה:

יד אם שהה יותר מכדי שיראה לתגר דהדין דאינו יכול לחזור עיין בש"ך סי' רכ"ז ס"ק ד' דאם עדיין לא נתן המעות דנאמן לומר לא מחלתי האונאה במגו וסיים בצ"ע. אמנם הרב כנה"ג שם בהגה"ט אות י"ג כתב כן בפשיטות בשם הגה"א שהביא כן משם הר' ברוך והביאו מהר"ם רקאנטי סי' שפ"ד יעו"ש והובא בס' זכור לאברהם ח"ב חח"מ ערך אונאה. ועיי"ש בערך זה שכתב דלא די כשישבע שלא ידע שיש אונאה כי היכא דלמחול. אלא צריך לפרש בלשון השבועה דלעולם לא עלה על דעתו למחול אם באולי יהיה אונאה דזה לא סליק אדעתי' משום שהוא היה סבור בדעתו שאין שם אונאה ולכן לא הראהו תיכף לתגר אלא דאח"כ נודע לו. ושוב מצא כן במהרימ"ט ח"ג דף כ"ד ע"ב וע"ד יעו"ש. ועיין בכנה"ג שם בהגהב"י אות ח' ד"ה עו"ד:

טו אם שהה יותר מכדי שיראה לתגר והלוקח טוען לא נזדמן לי תגר להראותו אם הוא נאמן עיין בכנה"ג סי' רכ"ז בהגה"ט אות ט"ז:

טז לענין אונאה בקרקעות בפלגא ויותר מפלגא עיין כנה"ג סי' רכ"ז בהגהב"י אות ל"א מה שכ' שם בדעת מהריב"ל. ובהגה"ט אות זיין. וע' בזכור לאברהם ח"ב חח"מ ערך אונאה שהביא בשם תשו' כנה"ג ח"א חו"מ סי' קנ"ג שכתב דהמוחזק יכול לומר קי"ל כהגאונים שהביא הטור סי' צ"ה דקרקעות ח"ל דינן כמטלטלים ויש להם אונאה וע' באחרונים יעו"ש בזה:

יז עיין בתשובת הרא"ש כלל י"ג סי' ד' שכתב וז"ל אומר אני דלא שייך אונאה אלא בחפץ שדמיו ידועים ונתאנה בשומת החפץ. אבל בחכירת אלמנועא"ה (בלשונינו גאביל"עא של קהל לא שייך אונאה כי האלמנועאה משתנת לפי הזמן פעמים שוחטים הרבה וכו' עכ"ל. והובא במחנה אפרים בדיני אונאה סי' כ"ד:

יח (אם יש באתרוג דין אונאה בכדי שיראה לתגר ע' בספר בית יצחק חאו"ח סי' ק"ח דכיון ששער האתרוג משתנה בכל שעה גם הש"ך בסי' ר"ט ס"ק א' מודה דאין בו אונאה. ועכ"פ המוחזק יכול לומר קי"ל כהב"י דבדבר שאין השער ידוע אין בו דין אונאה):

יט ראובן מכר לשמעון חלק מקרקע שחופרין ממנה עפרות זהב וכסף בעד סך קצוב ועתה רוצה שמעון לבטל המקח באמרו שנתאנה יותר מפלגא כי מוצא הזהב מעט הוא. ע' מהרשד"ם סי' שע"ו וסי' שע"ט שכתב דאף לדעת הרא"ש ור"ת שיש אונאה בקרקע ביותר מפלגא. בנדון דידן הכל מודים דאין בו אונאה כיון דבשעת המכר שניהם אינם יודעים למוצא הזהב כמה יהיה אם רב או מעט. ואדעתא דהכי נחתי וזבני. וע' בשו"ת מקור ברוך סי' נ"ה שנשאל בכיוצא בזה שראובן היה לו עפר שמעורב בו כסף דק מאוד ושורפין אותו באש עד שמפרידין הכסף מן העפר. ומכר ראובן לשמעון העפר הנ"ל בעד אלף דראה"ם כסף מזוקק או דמיהם. ולקח שמעון העפר וצרפו באש והוציא שני אלפים דראה"ם כסף מזוקק וטוען ראובן שיחזיר לו שמעון אונאתו. ופסק שם שהדין עם שמעון מטעם הנ"ל כיון ששניהם אינם יכולים לידע בשעת המקח כמה יהיה דמי למה שכתב הרא"ש בתשובה בחכורת אלמנועאה דאין בה דין אונאה כיון שתלוי במזל (הבאתי בכלל זה סי' י"ז) ועוד יש לזכות לשמעון כיון שלהוציא הכסף צריך טורח הרבה א"כ כשמכר ראובן העפר לשמעון בעד אלף דראה"ם כסף הו"ל כמו ששכרו לעשות לו מלאכה ונדר לו בשכרו כל מה שיוציא יותר מהאלף דראה"ם דהדין דאין אונאה לפועלים. ע"כ הדין ברור דזכה שמעון בדינו:

ועיין בשו"ת גאונים בתראי סי' י"ט שהגאון בעל פני יהושע נשאל בענין דומה לזה והאריך בזה ומסקנתו לדינא דהמכירה בטלה כיון ששניהם אינם יודעים בשעת המכר שום אומדנא למוצא הכסף הוי כמשחק בקוביא דלא קנה. ואף דדעת מקצת פוסקים דגם במשחק בקוביא קנה כיון דאינם יודעים מי ירויח אגב דבעי למיקני גמר ומקני. כיון דהרבה חולקים ע"ז לא מפקינין מיד הלוקח לכופו לקיום המקח מספיקא ועיי"ש