דברי גאונים קמט

חובות ביד אחד ועשה שטר מתנת בריא שהקרן יהיה עולמית והפירות יחלק בכל שנה לפלוני ופלוני ואח"כ מתו המקבלים הנ"ל אם זוכים יורשי המקבלים שהם יקחו הפירות עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ז וע' בכלל ס"ה סי' ל"ז:

כד מי שנתן מתנה לחבירו בקנין ובשבועה ועדיין לא הגיע השטר ליד המקבל. אם זכה המקבל מתנה. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ו' וע' בשו"ת השיב משה סי' ק"ד:

כה אחד חילק כל נכסיו במתנת בריא ועשה שטר המתנה בערכאותיהם ולפי שאינו יכול לחתום א"ע ע"כ עשה ג' עגולים לסימן והערכי חתם שמו של הנותן בגופן שלהם. עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א ססי' פ"ו שכ' דהדבר פשוט דמועיל דהרי בשטר מועיל מה שאחר חותם שמו כמ"ש בנתיבות סי' מ"ה. ואף דכאן היה ע"י עכו"ם מ"מ הג' עגולים הוה כחתם שמו. ואף אם לא הוי כחתימה ממש מ"מ בדיניהם מועיל ומהני משום דינא דמלכותא דינא כמבואר בסי' ס"ח דגם במתנה מהני. וע' כלל מ"א סי' י"ג ובתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' ס"ג:

כו אם מועיל לשון מתנה בחוב כמו במחילה. ע' בדיני מחילה כלל נ"ז ססי' י':

כז אם כתב שטר מתנת בריא ולא נכתב בו שום קנין רק שכתב נתתי מועיל מטעם הודאה כמ"ש בחו"מ סי' ס' עיי"ש בש"ך. ובנתיבות סי' ר"נ ס"ק ג'. וכ"כ בכלל פ"ז סי' מ"ד:

כח מי שנתן לחבירו חפץ סתם. ואח"כ אומר הנותן שנתנו לו בתורת פקדון והמקבל טוען שמאחר שנתן לו בסתם דעתו היה למתנה. ע' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מתנה שהביא בשם תשובת מהרמ"ך אבי הש"ך זללה"ה שנדפס בספרו גבורת אנשים שכתב דהדין עם הנותן ובשם הרב חיד"א בספרו חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ל"ג שדחה ראייתו. אולם באותה סוגיא שהביא הרמ"ך מש"ס ב"מ כתוב שם באסיפת זקנים בשם הרשב"א אטו הנותן לחבירו סתם בתורת מתנה יהיב לי' הא ודאי לפקדון נתנו עיי"ש. וע' בחו"מ סי' קל"ג. ועיין בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' ל"ו:

כט איש עני תבע לבן דודו עשיר שיתן לו החמשים טאליר שהבטיחו ליתן לו לסיוע נשואי בתו. והעשיר משיב אמת שהבטחתי לך אבל לא קבלתי קנין וחזרתי בי ע' יו"ד סימן רנ"ח סעיף י"ב. ובחו"מ סי' קכ"ה ס"ה. וסימן ר"ד ס"ח. וסי' רמ"א ורמ"ט. ובשו"ת חוות יאיר ססי' מ"ד ופשוט מכל הנ"ל דמתנה לעני אפילו מתנה מרובה א"י לחזור בו מטעם נדר:

ל הנותן מתנה לחבירו וחברו אינו רוצה בה דהדין בח"מ סי' רמ"ה סעיף יו"ד דלא זכה המקבל וחזרה המתנה לבעלים איך הדין אם רוצה במקצת המתנה ולא בכולה אם זכה עכ"פ במקצתה או בטלה כל המתנה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ק"ל:

לא דיני מתנות מהחתן להכלה או מהכלה להחתן ומת אחד מהם קודם הנישואין אם מחויבים להחזיר עי' בדיני שדוכין כלל ק"ו סי' כ"ג:

לב הנותן מתנה לחבירו בית שיש לו אצל המלך לכשיחזיר לו המלך. והחזיר המלך להשר והשר החזירו לו. עיין בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ז:

לג בענין מתנת שכ"מ. ומתכת בריא ע"י צוואה ע' הרבה דינים מזה בדיני נחלות כלל ע':

לד מי שנתן מתנה קרקע או מטלטלים בשטר וקנין ואח"כ נשא אשה ומת. ובאה האלמנה לגבות כתובתה או בע"ח לגבות חובו מנכסי המתנה והוא באופן שיש ספיקא דדינא אם זכה המקבל מתנה כגון שעדיין לא הגיע השטר מתנה לידו כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג או שיש טענה ביניהם אם היו המטלטלים הללו ברשות הנותן בשעה שנתנם במתנה מי נקרא מוחזק. ע' בשו"ת פרח מ"א ח"א סימן ע"ה וסי' צ"ג שהאריך בזה והביא הא דמבואר בחו"מ סי' קי"ב באם לא כ' דאקני ומכר נכסיו אחר שלוה וכו' עד וי"א שלעולם על המלוה להביא ראיה שהיו הנכסים ביד הלוה בשעה שלוה. וסוף דבר העלה דמקבל מתנה הוא המוחזק נגד האלמנה ובע"ח. וע"ש וגם בסי' קט"ז לענין יורשים ומקבל מתנה דהיורשים נקראים מוחזקים ומה שביאר שם:

לה אחד נתן שטר בעדים ובקאג"ס לאשתו ונכתב בו באם שיעדר ח"ו בלא זש"ק אזי אין לאביו דו"ד על עזבונו רק ינתן כל נכסיו לאשתו במתנה גמורה מעכשיו. אך ורק שמחויבת האשה להספיק עשרה לומדים משך שנה אחר פטירתו. ואח"כ מת ורוצים היורשים לבטל את המתנה מצד שלא קיימה התנאי להספיק הלומדים וגם שהמתנה הוא בלשון אסמכתא באים שיעד"ר. עיין בדיני אסמכתא כלל א' סי' כ':

דיני מתנות וצוואת שכ"מ הנוגעים לדין לי ולא ליורשי וכן אתה ולא יורשיך ע' בזה כמה דינים בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה ובדיני תנאי כלל קי"ג:

כלל ד"ן דיני משכון ומשכנתא א המלוה על המשכון והתנה על מנת שלא אתחייב באחריות דפטור אף מפשיעה כמבואר בסימן ע"ב סעיף ז' עיי"ש בתומים לענין אם הזיק בעדים ובקצוה"ח ונתיבות חולקים עליו דמזיק בידים לא נכלל בלשון אחריות לפטור ע"ש לענין מתנה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ע"ז שהביא ע"ז מכתובות דף קי"א ניהו דאחריות דעלמא לח קיבל עליו אחריות דנפשי' מי לא קיבל עלי' יעו"ש:

ב בדין דאסור להמלוה לכנוס לבית הלוה למשכנו משום לאו דלא תבא אל ביתו לעבוט