דברי גאונים קמד

תיכף ומיד כי לפי אומד דעתם לא יוכל לעמוד אפילו יום אחד. והשיב שאם יגיע היזק לראובן ע"י נפילת הכותל ישלם ואח"כ נפל הכותל והפילה גם כותל ראובן והפסיד כלי ביתו עיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סימן נ"ג שהוכיח דלא בעי התראת ב"ד דוקא אלא סגי בג' הדיוטות והעלה דבשעת נפילה יש לה דין אש וחייב גם על הטמון בתוכו. ע"כ בנ"ד מחויב שמעון לשלם בעד הכותל ובעד הכלים עכת"ד. ועיין חו"מ סי' תט"ז וסי' ש"ז סעיף ג' עיי"ש בש"ך:

יז מי שהזיק את חבירו דרך שמחה עי' חו"מ ססי' שע"ח. ובאו"ח ברמ"א סי' תרצ"ה לענין פורים ועי' בזכור לאברהם שציין להרב ב"ד או"ח סי' תצ"ד:

ולענין שיכור שהזיק. ע"ש בזכור לאברהם חו"מ ח"ב אות שי"ן שציין בשם הכנה"ג סי' שע"ח אות ט' שפסק דחייב לשלם. וציין לעיין במס' עירובין ד' ס"ד ע"ב. וכן יש ללמוד מהרב חוות יאיר סי' קס"ט והבאתיו בדיני גרמא כלל ט"ו סימן מ"ח דשיכור חייב בהיזק יעו"ש:

יח ראובן היה רץ ברחוב לקול השמש המכריז לקידוש לבנה. ומפני מרוצתו פגע בחנות של שמעון העומדת לפני פתח ביתו ושפך כד של שמן ושבר כמה כלי זכוכית ותבעו שמעון לדין. והשיב ראובן שהוא פטור מטעם דקיי"ל בסימן שע"ח דרץ בע"ש בין השמשות פטור בנזקי חבירו וגם הוא רץ לדבר מצוה עיין בשו"ת חוות יאיר סי' ר"ז שפסק דחייב ראובן לשלם הנזק. דאין למדין מע"ש ביה"ש דבהיל טובא שהרי הוא ספק שבת אבל קידוש לבנה אף דהוא מצוה גדולה הרי אפשר לקדשה ביחיד. והא דברוב עם הדרת מלך אינו כדאי לפטור מן הנזק וכ"כ הב"י בשם המרדכי שאין ללמוד שאר דבר מצוה מרץ בע"ש ביה"ש:

יט ראובן הביא משכון לשמעון ואמר לו שהוא של עכו"ם פלוני ששלחו ללות לו מעות על המשכון ברבית עד זמן פלוני והלוה לו שמעון על המשכון. ובעבור זמן הפרעון מכר שמעון המשכון מבלי הגיד לראובן כלל אם הוא רוצה לפדותו. וכשנודע לראובן בא עם הקרן והרבית לשמעון ואמר לו תן לי משכוני שאם לא אחזירהו להעכו"ם אהיה מוכרח לשלם לו הרבה ממון יותר על שיווי המשכון שהוא אלם ואנס. ושמעון השיב אין לי עסק עם העכו"ם והמשכון לא היה שוה יותר על החוב עי' בדיני משכון כלל ד"ן סי' כ"ח:

כ האומר לחבירו שבור כלי של פלוני ע"מ שאתחייב אני לשלם. אם מחויב לשלם עי' חו"מ סי' ש"פ ס"א בהג"ה וסעיף ב'. ועי' מ"ש אא"ז בספרו תרומת הכרי על החו"מ סימן הנ"ל שנסתפק בדין זה דאפשר לדמותו לזרוק מנה לים ואתחייב. וסיים ויש לחלק עכ"ד ונראה כוונתו דבזרוק מנה לים צוהו על מנה שלו. אבל בשבור כלי של פלוני אף שהתחייב עצמו לשלם מ"מ אין רשות להשליח להזיק לחבירו דהא גוזל חפץ מחבירו ע"מ שישלם לו מ"מ הוי גזלן. ויותר מזה מבואר בש"ס דשואל שלא מדעת הוי גזלן אף דמחזיר לו החפץ גופא ששאל. א"כ בנ"ד שוב אין שליח לדבר עבירה כמבואר בס"ב והוא פשוט:

כא אחד שאמר לקטן לשבור כלים של שמעון פסק הרב מחנה אפרים בהלכות נזקי ממון סי' ז' דמחויב המשלח לשלם מדינא דגרמי דהוי ברי היזקא דקטן שאין לו דעת בודאי ישבור ועי' בחו"מ סי' שמ"ט ס"ה:

כב מי שהזיק שום חפץ לחבירו והיה שוה באותו שעה ה' זהובים. ואח"כ בשעת הפרעון הוזל ועמד רק על ארבעה זהובים פסק הרב מחנה אפרים בה' נזקי ממון סי' א' דיכול לחזור לו כלי כמותו. או ישלם לו דמיו כמו שהוא שוה עתה דדוקא בגזילה מחויב לשלם לנגזל כשעת הגזילה יעו"ש ועי' בדיני פרעון כלל פ"ג סי' י"א:

כג המזיק לחברו כתבי חידושים שחידש בתורה ולבעלים היה שוה הרבה ולכל העולם אינו שוה כ"כ הרבה אם מחויב לשלם כפי שווין לבעלים או רק כפי שווין לכל העולם. עי' בשו"ת הרד"ם חחו"מ סי' י"ג שמסיק דמה ששוה בעיני הכותב החידושים יותר משווי' לכל העולם זה לא נחשב כלל לשוה כסף רק הנאה בעלמא שיש לו בהם ויש לדמותו לטובת הנאה שפסק הש"ך בחו"מ סוסי' ש"נ דפטור:

כד שמעון הניח כלי מלחמה בכיפת ראובן. ואח"כ כאשר ראה ראובן שיוכל לבוא לידי סכנה מחמת שנתוודע להשרים. הלך בעצמו אל השר ומסר לו כלי המלחמה. והתחכם כאלו עושה זאת מרצונו כדי להציל את נפשו. אם חייב לשלם לשמעון עי' בח"ס ח"מ סי' קנ"ו עובדא דא באורך ועי' בחו"מ סי' רצ"ב סעיף ח' וסי' שפ"ח ססעי' ב' בהג"ה:

כלל נב מסרב וערכאות א אסור ליתן שוחד להשופט הערכי אף נגד עכו"ם להטות הדין כיון שהערכי מצווה על הדין מז' מצוות ב"נ עובר הישראל על לפני עור כ"כ בחת"ס ח"ש סי' י"ד. ועי' בפ"ת ליו"ד סימן קנ"א ס"ק א' וברש"י פ' דברים פרשה א' פסוק ט' ע"פ לא אוכל לבדי ובתומים סי' ט' ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' ר"ל אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' ט' סק"ג שהביא עוד תשובות בזה ומ"ש מהרמב"ן בשם הירושלמי הוא ברמב"ן על הפסוק ויענו בני יעקב את שכם:

ב אסור לגרום הפסד ולהזיק איזה דבר להמסרב ע"י עכו"ם וערכאות ממקום אחר שלא מצד החוב המגיע לו כי אין לו רשות רק על אותה התביעה שסירב עליו ולא זולתה כ"כ בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ב' וסי' ט' ומ"ו. ועיי"ש בח"א חו"מ סי' מ"ה מ"ו. ועיי"ש בח"ב חו"מ סי' ט' דעל חוב זה מותר לקבול בערכאות אף אם יכבדו עליו יותר מדיני ישראל ואף אם יבא לידי סכנה מותר וכ"כ בכנה"ג חו"מ סי' כ"ו בשם המשפטי שמואל ע"ש: