דברי גאונים קמג

החנות חייב לשלם עבור התרנגולת והתראה לא מהני רק בעדים כמבואר ברמ"א סי' תט"ז אבל מה שהזהירו פה אל פה לא מהני. ומ"מ ברור דאם טען בעל החנות שאחר שהתרה בו הוזק מהתרנגולת כך וכך נשבע ומנכה לו מדמי התרנגולת. ע"כ תורף דבריו יעו"ש:

טו הא דשור המועד משלם בעל השור מן העלי' נסתפק השואל אם הוא דוקא מן העלי' ולא מגופי ונ"מ אם הבעלים מסרו לשומר והזיק דהדין דהבעלים פטורים והשומר חייב אם אין להשומר ממה לשלם אם יכול הניזק לגבות מגוף השור אם לאו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קל"ה בד"ה מ"ה שנסתפ"ק מעלתיו. ובמהד"ג ח"ג ססי' למ"ד דמשתלם אף מגופו. ועי' בסמ"ע סי' שפ"ט ס"ק ג':

עגלה ועלי' חביות מלא יי"ש עמדה על הדרך סמוך לקרעטשמא אחת. ועל דרך המלך נסע בע"ג אחד עם סוסים של בעה"ב אחד וע"י סיבה שנפל מן העגלה דבר אחד בין רגלי הסוסים רצו מאוד עד שהבע"ג לא יכול להחזיק אותם למנוע מרוצתם. ורצו הסוסים למקום העגלה עם החביות יי"ש והכה העץ הארוך (שקורין רודע או דישעל) של העגלה הנ"ל לתוך שולי החביות ונשבר החביות ונשפך היי"ש ותבע בעל היי"ש את היזקו מבעל הסוסים. ובעל הסוסים השיב שכפי שנתברר לו וגם לאחרים כפי מרוצת של הסוסים לא היה דרכם לבא למקום העגלה עם היי"ש. רק שאלו האנשים שנסעו עם היי"ש עמדו כנגד הסוסים למנוע מרוצתם ועי"ז עקמו הסוסים את מרוצתם ורצו למקום שעמד העגלה עם היי"ש עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קכ"א שהסכים להשואל לפטרו מכח טענה הנ"ל דאף לדעת הה"מ והרשב"א (הובא ברמ"א חו"מ סי' שצ"ד סעי' ג') שסוברים דהאי דקם לה באפה עד שהלכה לקמת חבירו והזיקה שהוא פטור מ"מ נראה דמודים דגם בעל הבהמה פטור דומיא דפורץ גדר לפני בהמת חבירו שברמ"א סי' שצ"ו סעי' ד' דהפורץ פטור ואפי"ה גם בעל הבהמה פטור כמפורש במשנה ריש פ' הכונס וע"ש בתוס' ד"ה או שפרציהו. ועוד נראה דבין אם היה היי"ש עומד על הדרך או על המקום ששייך לבעל הקרעטשמא. בין אם נדון המקום ההוא כחצר שאינו של שניהם או כחצר של שניהם פטור בעל הבהמה על נזקי רגל כמבואר בש"ס וטוש"ע סי' שפ"ט סעי' י"א ואף אם נתעקש לומר שמה שרצו מאוד היי שינוי והוי בכלל קרן מ"מ לפי"ז הוי רק קנסא ואין גובין בזמה"ז כמבואר בטוש"ע סימן א' ואף דמבואר שם בסעי' ה' דמ"מ מנדין אותו עד שיפייס לבע"ד הא כתב היש"ש פ"ח דב"ק סי' וא"ו דבחצי נזק דקרן אין מנדין והש"ך רמז אליו בס"ק י"ג ומשמע דס"ל הכי ע"כ נראה דמצד שורת הדין פטור הנתבע. וע"ש בהגהות בנו אות א' שדעתו דבלא"ה פטור מטעם אונס הבהמה מחמת שנפל דבר בין רגליהם והכה אותם על רגליהם ומכח זה חשבו הסוסים שיצילו עצמם במרוצתם וא"כ היי נתקל מחמת אונס דפטור והסביר גם באונס בהמה פטור ועי' בפני יהושע דף מ"ח ע"ב ד"ה אמר רבא ל"ש שהאריך טובא דבבהמה פטור בהזיקה מחמת אונס:

אחד שכר מחבירו מרעה להרעות שם בהמות שלו במקום שעומדים בהמות המשכיר ורועים שם. ואח"כ נפל חולאת בבהמות של השוכר והמשכיר. ותבע המשכיר להשוכר כל היזקות שהי' לו מחמת זה מפני שזה בא ע"י בהמות של השוכר מחמת כי עוד טרם שהעמיד השוכר בהמותיו שמה נתוודע לו עתה שמתו שני בהמות שלו בחולאת ההיא והוא חולי המתדבק ועי"כ הי' לו כל ההיזקות ואם הי' השוכר מודיע לו קודם שהעמיד שם בהמותיו שכבר מתו אצלו שני בהמות לא הי' משכיר לו לרעות שם בהמותיו. ע' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קכ"ו שפסק דהשוכר פטור מכמה טעמים. חדא כיון שהכניס הבהמות ברשות המשכיר פטור אם הזיק שורו לשור בעה"ב כמבואר ברמב"ם ובטוש"ע סוסי' שצ"ח. ועוד אפשר גם הראב"ד מודה בנ"ד דמאן לימא לן שבהמות השוכר הלכו אל בהמות המשכיר ודבקו בהם החולאת דלמא בהמות המשכיר הלכו אל בהמות השוכר ונתדבק בהם החולאת ובכה"ג אף הראב"ד מודה דהיכא דהוזק ממילא שור של בעה"ב בשור של בעה"ח דפטור. ושוב דחה דכאן לא הוי נכנס ברשות כיון שאלו היה יודע המשכיר שמתו כבר שני בהמות של השוכר לא הי' משכיר לו לרעות שם בהמותיו. אמנם בלא"ה פטור דאף אם נחליט ע"י רגלים לדבר דבהמות המשכיר מתו ע"י שנתדבק בהם החולאת מבהמות השוכר הא אין אנו יודעים הסיבה אולי נתדבק בהם מחמת שאכלו משיורי מאכל הנשאר מבהמות השוכר ונשאר מהם ריר מפיהם במאכל ההוא כנודע שעי"ז מתדבק החולאת ובזה ודאי השוכר פטור דלא גרע מאלו נתן סם המות לפני בהמות חבירו דפטור. ועוד הא גופא שנתדבק בהם החולאת מבהמות השוכר לא ידעינן שאף שכבר מתו קודם שנים מהם בחולאת הזה. מי יודע אם שלט אז החולאת גם בהנשארים. ואף אם שלט בהם בבירור מאן יימר שנתדבק החולאת בבהמות המשכיר מבהמות השוכר דלמא שלט בהם החולאת מחמת עצמם ויד ה' הוא או אולי כבר נגעו בבהמה אשר שלט בה החולאת מכבר. ואף אם היה אומדנא דמוכח טובא דניזוקו מבהמות השוכר פשיטא דאין מוציאין ממון בלא עדים אף ע"י אומדנות ואמתלאות טובא כמבואר בש"ס ורמב"ם סופ"ח מה' נזקי ממון ובטוש"ע סימן ת"ח וכבר האריך בזה בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ט ענף ב'. ושוב הביא פלוגתת האחרונים אם דנים בזמה"ז נזקי קרן ובור ואש. (ועי' בפ"ת סימן א' סק"ב) פיסקא דדינא דהשוכר פטור:

טז שמעון היה לו כותל רעוע אצל ביתו של ראובן ולקח ראובן שלשה אנשים מהשוק והלך לביתו של שמעון והתרה בו שיסתור הכותל