דברי גאונים קמב

בו חמין לצורך השבת כנהוג. ובלילה יצאה דלקה ונשרף הבית. ועתה תובע ראובן משמעון שישלם לו בעד הבית. עיין מהרשד"ם רו"מ סי' רס"ו שפסק דכיון שהשוכר הו"ל ש"ש ואינו פטור רק מאונס גמור. ובכאן הוי קצת פושע דאיבעי לי' לעיוני לכך חייב לשלם עכ"ד ז"ל ולא זכיתי לירד לסוף דעתו שלא הזכיר בכל התשובה ההוא דאין שומרים בקרקעות כמבואר בחו"מ סי' ס"ו וסי' ש"א סעיף א' ואף לדעת הש"ך שם בסי' ס"ו ס"ק קכ"ג ובסי' ש"א ס"ק ג' שפסק כהרמב"ם דחייב בפשיעה. מ"מ מדברי מהרשד"ם נראה דלאו מטעם פשיעה חייבי' אלא מטעם דלא הוי אונס גמור מצד פשיעה קצת. ועיין ברמ"א סי' ש"א סעיף א' שכתב דהשואל בית ונשרף פטור דהו"ל קרקעות ועיי"ש בסמ"ע ס"ק ה' דאפילו בא האונס מצד השואל מ"מ פטור מטעם דאין שומרים בקרקעות. יעיין בסי' ש"ז סעיף ג' בש"ך ס"ק א' ובנתיבות שכתבו שם לחייב מטעם מזיק ולא מצד פשיעה משום דאין שומרים בקרקעות:

שוב מצאתי בשו"ת מקור ברוך שנשאל נדון כזה בראובן שהשכיר ביתו לשמעון עם בית החורף ותנור בתוכו. והדליק אש בתנור לאפות בו כדרכו בכל יום. ויום אחד נאחז האש בבית החורף. ובראות שמעון כן קרא עוד אנשים אחרים לסייעו. ועלו על הגג ושברו הרעפים וגם קורות הבית כדי שלא יבער האש בבית. ועתה ראובן תובע משמעון היזקו לתקן לו הבית. ושמעון טוען כי הוא הדליק אש כנהוג ולא פשע כלום אדרבה במה שהזיק הציל את הבית מהשרפה ומצוה קעביד. ופסק הרב הנ"ל דכיון דאם היה נשרף הבית היה שמעון חייב לשלם. אף שאין שומרים בקרקעות. מ"מ האי מזיק מקרי דהואיל דתדיר להדליק אש בתנור איבעי' לי' לעיוני כמו שפסק הרי"ף בפ' לא יחפור גבי סוגי' דלא יעמיד אדם תנור לתוך הבית א"כ חייב שמעון לתקן את אשר הזיק בבית כי אין לו להציל עצמו בממון חבירו. כמבואר בחו"מ סי' ש"פ בנרדף ששבר כלים של אדם אחר עיי"ש עכ"ד:

ועי' בפני יהושע ח"ב סי' ק"ו בישראל שיש לו בית בשכירות משר עכו"ם והשכירו לישראל שני והשוכר האחרון נכנס בחדר אחד עם נר ונפל ניצוץ אש מהנר והדליק מעט פולווער על הארץ ומזה ניתז האש לתוך חביות פולווער ונשרף כל הבית והשוכר הראשון מוכרח עפ"י דיניהם לשלם להשר ותובע היזקו משוכר השני ופסק דהשוכר השני כיון דדינו עם ישראל המשכיר שלו הוא פטור דקיי"ל דאין שומרים בקרקעות ואפי' בפשיעה וגם מצד מזיק אין לחייבו כיון שניצוץ הנר לא היה ראוי מעצמו לשרוף עיי"ש בטעמו שהאריך:

ח משרתת שהניחה עצים לייבש על פי התנור ומחמת חסרון השגחתה נאחז השלהבת מתוך התנור בהעצים ונשרפו קצת כלי בית עי' בדיני גרמא כלל ט"ו סי' מ"ט:

ט אורח שהלך לישן בחדרו באכסנאי שלו ושכח לכבות את הנר ונשרף השלחן עם ארגז של בגדים. ע' בכלל הנ"ל סי' מ"ח:

י בן כפר אחד שמחמת יראת רעש המלחמה הביא חבילה שבו מוצנע כסף ושוה כסף להעיר והניח החבילה בבית בעה"ב אחד בארגז של בעה"ב בלא ידיעת הבעה"ב. ולימים מצא הבעה"ב החבילה הנ"ל בארגזו וחקר ודרש של מי הוא ולא נודע לו והבין שאחד מבני הכפרים הכניסו לשם כי כן הורגלו בני הכפרים להכניס הונם בעת הרעש. ואחר שחקר ולא נודע לו של מי הוא נטל החבילה וזרקו לחצירו. ואחר ימים שנשמע הקול שפלוני זרק חבירה מביתו לחצירו בא בעל החבילה ומצא שנגנב הרבה מחבילתו וגם נתקלקלו כמה בגדים וכרים וכסתות מפני הגשמים. ותובע בעל החבילה ההפסד מן הבעה"ב עיין בשו"ת חוות יאיר סימן קס"ה שהוכיח דהבעה"ב הו"ל דין מזיק בידים. ואף דלא הוי אפילו ש"ח כיון שהכניסו שלא בידיעתו ומסיק לדינא דאם התרה בו בעה"ב בפני עדים דוקא שיקח לו חבילתו שאינו רוצה שיהא מונח בביתו ובעל החבילה לא השגיח בהתראתו. וזרקו הבע"ב לחצר כי סבור היה שישמע חבירו ויקחנו ואח"כ נאבד או נתקלקל פטור. אבל אם לא התרה בו ואפי' בנ"ד שלא היה אפשר להתרות בו מחמת שלא ידע של מי הוא מ"מ חייב בעה"ב לשלם לו כל נזקו אם ישבע חבירו בכמה ניזוק ועיין בכלל צ"ו סי' ל"ה:

יא אחד בא עם פרתו וקשר הפרה לפני הבית בחבל אל סריגי החלון ונכנס להבית. ובא אחד והתיר הקשר והלכה הפרה ונאבדה. עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' מ"ו:

יב שותפים הוליכו בהמות ובאמצע הדרך הטו מן הדרך והוליכו הבהמות אל הנהר לשתות והיתה בהמתו של אחד קשורה בחבל מראשה לרגלה כדי שלא תברח ויהי כאשר כלו לשתות. וזרקו המוליכים אבנים על הבהמות כדי שיחזירו פניהם לילך אל הדרך. והבהמות דימו כי רצון בעליהם שילכו לעבר הנהר. ושטו לעבר השני והבהמה שהיתה קשורה בחבל נטבעה בנהר ובעל הבהמה לא היה שם. ועתה תובע מהם שישלמו לו. עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' מ"ז:

יג תרנגולת ואפרוחים רצו לפני בית השכן ונפלו האפרוחים תוך כלי מלא חלב ונטבעו. ועי"ז נתקלקלה החלב וכל אחד תובע היזקו מחבירו. עי' בשו"ת חוות יאיר סי' קצ"ח מה שהעלה בזה:

יד וע"ש בסי' קס"ה באמצע שנשאל במי שהי' לו חנות לפני פתח ביתו בכל מיני קטניות וזרעונים ותרנגולת של שכנו פורחת תמיד על יד החנות ואוכלת מהם ואף שהבריחה כמה פעמים חוזרת ופורחת וכמה פעמים הגיד לבעל התרנגולת שישמור תרנגולתו ואם יחזרו ויבואו יכם עד שימיתם ולא חש בעל התרנגולת לאזהרתו. ופעם אחת באו ואכלו מן הזרעונים. והכה בעל החנות א' מהם עד שהרגה. ופסק הרב חוו"י דבעל