דברי גאונים קמא

בעלים הראשונים. וא"כ בנ"ד שלא גזלו מעמו לא נפיק כלל מחזקת בעלים ברור דלא מהני שבועתו:

(ט) מי הגיד להמורה דכאן חשיב אינו יכול להציל כלל דיועיל אמירתו לעצמי הצלתי וכו':

(י) כבר הוכחתי דלדעת הרא"ש ודעמי' אף באמר לפני עדים לעצמי אני מציל לא מהני עד שיאמר כן בפני שותפו דאל"כ סמכא דעת השותף עליו שיציל ואינו מייאש ובנ"ד הוא מודה שלא אמר כן בפני שותפו. ע"כ הדין חוזר:

כלל נא דיני מזיק א מי שהזיק לחבירו דבר שהוא ספיקא דדינא אם הוא אסור כגון שנסך יינו או הטריף בהמתו והוא ספיקא דדינא אם הוא אסור עי' בפרמ"ג יו"ד סימן ד' ס"ק ה' ובחו"מ סי' שפ"ה וע' בשו"ת מהרי"א אסאד יו"ד סי' קע"ה:

ב אלמנה שהיא ניזונית עם היתומים ובגדי היתומים הי' תלוים חדר לפנים מחדר ביתד על הכותל. והיו ישינים בלילה בחדר החיצון. והאלמנה קמה בעוד לילה ולקחה בידה עץ קטן דלוק להאיר לה ונכנסה לחדר הפנימי. ובהעלם השגחתה נאחז האש בבגדים ונשרפו. עי' בתשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור הראשין סי' א' שפסק דהאלמנה חייבת לשלם דאדם מועד לעולם ואף אם הבגדים לא היו תלוים בגלוי. כ"א היו מכוסים מן העין ולא היתה מכניסה כי אם פתילה דקה בוערה ג"כ היתה חייבת דהא קיי"ל המדליק את הבירה משלם כל מה שבתוכה עכ"ד:

ג אחד בא להציל כלי זכוכית יקרים של חבירו מהדליקה ושם אותם בשק ובהחפזו ללכת להניח השק במקום רחוק מהשריפה נשמט השק מידו ונשברו הכלים וחבירו תובעו באמרו כי אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד. עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בהשמטות סי' י"א שהשואל רצה לפטרו מהא דמבואר ביו"ד סי' של"ו ברופא שריפא ברשות והזיק שפטור מלשלם ובחו"מ סי' ז' בשליח ב"ד שהכה והזיק ובשבו"י ח"ג סי' ק"מ במלמד שהכה תלמידו והזיק שפטורים מלשלם משום שעשו ברשות מצוה ובנ"ד הוי ג"כ ברשות מצוה להצילו. והגאון המחבר דחה דבריו דשם הטעם משום שעשה ברשות החולה שקבלו שירפאהו וכן מלמד ברשות אבי התלמיד ששכרו וכן בשליח ב"ד. אבל בנ"ד שבא מעצמו להציל לא מהני לי' רשות המצוה לפטרו דאין חיוב המצוה הזאת רובץ עליו ואפשר לעשות ע"י אחרים ומה"ט פסק הרמ"א שם סעיף ג' דאם פסק הרופא בשכר מחויבים לשלם לו. ואין מקום לפטרו כי אם כשהבעה"ב נתן לו הכלים להציל יעו"ש:

ד מי שהיה עם חבירו באכסנאי אחת. והיה לאחד דבר אחד ובתוך אותו דבר היה לו כלי של זכוכית וכיוצא ונטלו האחר כדי לישב באותו מקים ונפל הזכוכית מתוכו ונשבר ע' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזק שציין לחו"מ רסי' שע"ח דאם הזיק באונס וכו' ושם סעיף ז' ובסמ"ע ס"ק י"ז ובש"ך ס"ק א'. ומזה דן בנדון הנ"ל דחייב לשלם ועיין בסי' תי"ב סעיף ב' ואם היתה אפילה וכו' ובנ"ד שלא היה אפלה היה לו להתבונן שמא יש איזה דבר בתוכו נראה דחייב עכ"ל יעו"ש:

ה ראובן ושמעון נסעו יחד על עגלה אחת ולראובן היה לו צמר גפן על העגלה. ושמעון שתה הפיפ"א עם טוובא"ק ונפלו כמה ניצוצי אש לתוך העגלה ומחה ראובן בשמעון שלא ישתה הפיפ"א ולא השגיח בו. ואחר שעה או שתים בא ג"כ רוח שאינו מצויה ונפלו ניצוצות תוך הצמר גפן ונשרף הכל. עיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קל"ו שהוכיח דדעת כל גדולי הראשונים והאחרונים דדנין בזמן הזה נזקי האש. ע"כ בנ"ד שבא רוח שאינו מצויה בשעה ששתה הטובאק הו"ל לאסוקי אדעתי' שלא לשתות עוד ובפרט שראובן מיחה בו. ע"כ מחויב שמעון לשלם היזקו מהיפה שבנכסיו עכ"ד:

ועי' בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי על הח"מ סי' א' בעובדא שאחד נכנס עם נר לכיפת חבירו לחפש תרנגולת והיה שם פשתן בכיפה והודלק הפשתן ונשרף הכל ופסק שם דאין דנין נזקי אש בזמה"ז. וגם שיכול לומר קי"ל והשיג על הרב שבו"י. אם לא שבעל הכיפה מיחה בו שלא יכנס עם הנר אז חייב יעו"ש והרב שבו"י בפתיחתו לחלק שלישי בקונטרס לא הביט און ביעקב. חיזק דבריו הראשונים ודיבר קשות על הרב עט"צ כאשר יראה המעיין ובאמת מהתשב"ץ שהבאתי כאן בסי' ב' ומסתימת כל האחרונים שאביא לקמן מבואר כהרב שבו"י דדנין נזקי אש בזמה"ז. ועיין בסי' שאח"ז. וע' בש"ך סימן א' ס"ק ב' בדין נזקי אש ובור בזמה"ז ובפ"ת ס"ק ב' ובתשו' אמרי אש חחו"מ סי' א':

ו ראובן הוא גזבר הקהל ונתנו לו כל חפצי ההקדש לשמרם ונתנם בתוך ארגז במערה של אבנים שהוא שמור מאש ומגנבים. ואח"כ לקח ראובן פשתן ומילא המערה. ויהי היום ברחה תרנגולת משכנתו ונכנסה לתוך המערה ובקשה מאשת ראובן לפתוח לה המערה לחפש התרנגולת ונכנסה השכנה בנר דלוק ונדלק הפשתן ונשרפו כמה חפצים של הקדש. וגם היה הסכמה שלא לעשות סחורה בפשתן ועבר על ההסכמה. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שומר שהר"י ברוך פסק דראובן חייב לשלם ובעלת התרנגולת פטורה. אך הרב גבעת עולם סי' כ"ו דן דראובן פטור לשלם ובעלת התרנגולת חייבת בין בדמי הפשתן בין בכל מה שנשרף. וכתב שם שכן פסק הרב פמ"א ח"ב סי' ע"ח. וע' מש"כ לקמן בדיני שומר כלל צ"ו סי' כ"ז. אם הגזברים הוו ש"ש יעו"ש:

ז ראובן השכיר בית לשמעון ובה תנור וכיריים ובליל שבת כאשר הדליקו אש בתנור לטמון