דברי גאונים יג

כיון שהיה יכול לכתוב עליו. רק כיון דבעהש"ט לקח מעות היתומים על עיסקא הוי אומדנא דכת"י שלו הוא פרוע או מחל דמעשיו מוכיחים ע"כ א"י לגבות:

ד אחד התחייב עצמו ליתן דירה לחתנו אחר הנישואין שתי שנים. ודר חתנו בבית עשרה שנים. ואח"כ נפל קטטה בינו לבין חמיו ותובע חמיו שכר דירה בעד מותר השנים וחתנו טוען כיון שלא תבע ממני בשום פעם לא היה דעתי על שכירות וגם היה עוד אומדנא לזה. ע' חת"ס חו"מ סי' קי"ט שפסק דהדין עם חתנו. (וע' בשו"ת הרד"ם חו"מ סי' ד' ולקמן כלל ק"ד סי' כ"ד ובפ"ת לחו"מ סי' שס"ג ס"ק ז'):

ה בדיני אומדנא וגילוי דעת במו"מ עיין חת"ס חו"מ סי' ע' שהאריך שם:

ו אלמנה היתה רוצה לעלות לא"י ונתנו לה הצבור סך מעות במתנה. ומתה בדרך. והצבור תובעים המעות בחזרה מבנה באמרם שלא נתנו לה אלא ע"מ שתלך לא"י. עיין כלל נ"ג בדיני מתנה סי' י"ג:

ז היכא דיש לו מגו על הדברים שבלב אי הוי כאומדנא דלהני. עיין בחלקת מחוקק סי' מ"ב לענין קידושין בע"א שכתב דהיכא דיש לו מיגו על הדברים שבלב הוי דברים. דע"י המיגו הוי כאומדנא דמוכח שחשב כן. והח"צ בתשובה סי' קט"ו משיג עליו דלא הוי אומדנא דמוכח. ועיין בשער משפט סי' פ"ז ס"ק כ"ה שהביא ראיה מפורשת מש"ס קידושין דאף דאית לי' מגו הוי דברים שבלב:

ח איזה אומדנא מועילה להוציא ממון מחזקתו. ע' בטור חו"מ סי' ס"ו וסי' צ"ט. ובסימן ס"ה הביא דברי הרא"ש בכלל ס"ח סי' כ"ג דדיינינין באומדנא. ובסי' ס"ח הביא תשו' הרא"ש בהיפוך ועיין באחרונים. (ועי' בשו"ת רמ"ץ או"ח סימן ט"ו כל דיני אומדנא ובסי' כ' כ"ד כ"ה ובשו"ת הרד"ס חיו"ד סי' ד' וחו"מ סי' ה' ובשואל ומשיב מהד"ק ח"א סי' קצ"ז ובח"ג סי' ס"ה ובמהד"ב ח"א סי' ע"א ובמהד"ד ח"א סי' ל'):

כלל ח דיני אונאה מצד שיווי המקח א מי שמכר לחבירו סחורה בהקפה לזמן ידוע ואח"כ חוזר בו הלוקח בטענת אונאה יותר משתות. עיין במבי"ט ח"ג סימן צ"ז שפסק דאין משערין האונאה כפי המוכרים במעות מזומן. אלא משערין כפי שנמכר אותו סחורה במקום הקנין בהקפה לזמן כזה אף שאינו שוה כ"כ במזומן:

ב המחליף כלים בכלים דמבואר בסי' רכ"ז סעיף כ' דאין להם אונאה כ' הרדב"ז ח"א סימן רס"ט דהיינו דוקא בבעלי בתים שצריכים לתשמישם ולא במחליף לסחורה. והובא דבריו בנתיבות בביאורים שם. וע' בזכור לאברהם ח"ג חח"מ ערך אונאה שהביא בשם הגאון חיד"א בספרו חיים שאל סי' ע"ד סל"ד שכתב על הרדב"ז דהוא יחיד בדבר זה דהרב מהרש"ח ומהרשד"ם סי' שפ"ג ובני חיי וכרם שלמה סי' ס"א ומחנה אפרים די"ט כולהו חולקים עליו יעו"ש. ועמ"ש בספרו דף רצ"ו ע"א. ועמ"ש בח"ב ערך הנ"ל:

ג בדין המחליף כלים בכלים דאין להם אונאה. יש להסתפק אם הוסיף אחד לחבירו מעות על הכלי והיה אונאה אי דיינינין ליה כחליפין. א"ד כיון שהוסיף לו מעות הו"ל כמכר ויש בו אונאה. עיין ערך לחם סימן רכ"ז שכתב בשם הרדב"ז סי' תשע"ה דיש בו אונאה. אבל רק לנותן המעות. ועיין בס' משחא דרבותא סימן הנ"ל שכ' דלא נתברר לי' טעמו של הרדב"ז למה לא השוה מדותיו או אונאה לשניהם או אין אונאה כלל ואין בידו ס' הרדב"ז לעיין בו. ודעתו דהוי חליפין ואין להם אונאה וסיים בצ"ע:

ד שמעון חייב לראובן סך מעות ולא היה לשמעון לשלם רק בסחורה. ונכנסו פשרנים ביניהם ופשרו שיתן לראובן הסחורה בהחוב כמו ששמו הם:

ומשך ראובן הסחורה. ואחרי ימים נמצא שנתאנה ראובן ביתר משתות. ושמעון טוען שכבר עבר הזמן בכדי שיראה לתגר. עי' בשו"ת ריח שדה סס"י י"א שהוכיח מתשובת הרא"ש והביאו הטור בסי' רכ"ז דלא ניתן שיעור בכדי שיראה לתגר אלא כשנתרצו בשיוי המכירה בלי שומת אדם אמצעי. אבל אם נעשה ממכר ע"י איש אמצעי ששם לו ללוקח השיווי. יכול לחזור בו אף אחר זמן דמשום דסמכה דעתי' על שומת האמצעי לכך לא הראה לתגר. ועיין בנתיבות סי' רכ"ז בביאורים ס"ק נ' שפסק דומה לזה עיי"ש:

ה מי שהחליף עם חבירו טבעת של זהב על פירות ונתאנה בעל הפירות יותר על שתות ובעל הטבעת טוען שאין אונאה בחליפין עיין שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קס"ו שפסק דיש בו דין אונאה. דדוקא כלים בכלים אין בהם אונאה אבל כלים בפירות כיון שהפירות יש להם שער ידוע הוי כמו כלים במעות ויש לו אונאה עיי"ש באורך:

ו רבים שמכרו או קנו אם יש בהם דין אונאה. עיין שו"ת באר עשק סי' ג' וסי' ה' שכתב דאין בהם אונאה דאמעוט מקרא דאל תונו איש את אחיו כמו דאמעוט הקדש אולם בשו"ת שבו"י ח"א סס"י קס"ו כתב דדבריו תמוהים ואין לנו לחדש מיעוט שלא אמרו חז"ל וגם בסמ"ע סי' רכ"ז ס"ק מ"ט מבואר ההיפוך שכתב שם דהקדש ביהכ"נ הוא חולין ויש בו אונאה הרי דאף שהוא עסק רבים יש בו אונאה:

ז אחד עשה מקח עם חבירו האומן שבעד כל סך ככרות שיעשה לו מתבואתו יתן לו כ"כ מעות ואח"כ יש טענת אונאה להאומן איך נחשוב האונאה כיון שבטירחת הבצק ואפי' יש דין אונאה כיון שהוא קבלן. ומצד התבואה אין אונאה כיון ששהה בכדי שיראה לתגר (כצ"ל ובדפוס הראשון נדפס בטעות להיפך וכבר תקנתי בד"ג שלי כמ"ש כאן וראיתי בס' ע"ש שהעיר בזה ויפה העיר) עיין זה בנוב"י מהד"ק סי' ל"ב מש"כ בזה: