דברי גאונים קלח

ובשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ב נראה דפוסקין בטראטא לפי דינא דמלכותא. וכ"נ עפ"י הטעם שכתב בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' למ"ד שאם נתן קאפציע נתחייב עפ"י הפערעגראף שלהם וכן אם נכתב בין ישראל לחבירו לקיים עפ"י פטרעגראף יעו"ש. ולפענ"ד יש קצת ראיה לזה מחו"מ סימן ס"א סעיף ד' ע"ש בתומים ובהגהות הג' רב"פ ועי' בנוב"י מהד"ק סי' יו"ד י"א:

ועי' בשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' ט' שנשאל בטראטא שיש על חתימת הלוה שני זשיראנטין כנהוג אם מחויב הזשיראנד האחרון לישבע כשבא לגבות מן הערב הראשון שחתם בפנים למעלה מן הלוה כמ"ש הסמ"ע סי' קכ"ט ס"ק כ"ח. ופסק דבטראטין אנו פוסקין כפי דינא דמלכותא כיון שע"ד כן חתמו כולם (עי' תומים ונתיבות סי' ק"ד) וכן יש ללמוד ממ"ש התומים סי' כ"ו ס"ק א' וע"ש בפ"ת סי' קכ"ט ובתומים שחולקים על הסמ"ע ויעו"ש בנתיבות אולם אם נראה לב"ד איזה ערמה לחשוד לקנוני' על נכסי הלוה יכולים להטיל עליו קב"ח או שבועה כמבואר בסי' ט"ו סעיף ד'. ועי' בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' כ"ד שהבאתי שם בשם האחרונים דוועקסל לא עדיף משט"ח בעדים בלא נאמנות ואינו גובה מיתומים בלא שבועה. וכן אם טוען הלוה אשתבע לי דלא פרעתיך מחויב לישבע:

כג דיני נאמנות בכת"י ע' בדיני נאמנות כלל ע"א כי שם מקומו:

כד אם שייך נמחל שעבודא בכת"י או ממר"ם שכתוב בו לכל מי שמוציאו ופרע למלוה שיכול ללות עליו פעם אחרת עי' בדיני שטרי חוב כלל ק"ב סימן ל"ו:

כלל נ לעצמי קניתי לעצמי הצלתי א שנים שהלכו על ליצטאציע של ליוורינג של הקיר"ה ומיראתם שלא יקלקלו זה לזה המקח הבטיח אחד לחבירו שיתן לו חלק בהליוורינג. ולקח הליוובינג על שמו לבדו. ואח"כ אינו רוצה ליתן חלק לחבירו. עיין בדיני שותפים במו"מ כלל צ"ח סי' א' וע"ש עוד כדון כזה. וע"ש בסי' הנז' בנדון ראובן ושמעון שידעו שניהם מסחורה שיש אצל לוי למכור והתנו ביניהם בקנין סודר שכל מי מהם שיקנה הסחורה אצל לוי יהיה לשותפות. ואח"כ הלך שמעון וקנה הסחורה ואינו רוצה לתת חלק לראובן באמרו לעצמי קניתי יעו"ש. וע"ל סי' ד':

ב עכו"ם אחד פגע בראובן ואמר לו לקנות ממנו חפץ בזול הרבה וקרוב הדבר שגנוב הוא אתו והלך הקונה עמו לבית שמעון וקנהו שם. וקודם גמר המקח אמרה לו אשתו של שמעון אני רוצה לקנותו הואיל והוא בביתי. וא"ל ראובן אל תדאגו אני אשוה ואפשר עצמי עם בעלך. ואח"כ אינו רוצה ראובן לתת לשמעון חלק בהקניה. עי' בבני חיי חו"מ סי' רס"ח בהגב"י אות ה' שהביא בשם הרב שארית יוסף סי' ז' שפסק דחייב ליתן החצי לשמעון:

ג שני יהודים עמדו בשוק. ובאו עכו"ם ושאלו אותם אם רוצים לקנות מהם כסף. והלכו היהודים עם העכו"ם לבית יהודי אחר ושם ראו את הכסף וכשאו ונתנו עם העכו"ם וגם הבעה"ב סייע עמהם ובשעת גמר המקח נתן הבעה"ב להעכו"ם המעות מכיסו ולקח כל הכסף לרשותו ומעתה רוצה הבעה"ב לזכות בהכסף לבדו. עי' בשו"ת הב"ח בישינות סי' י"ב. שפסק דכיון שיש חשש סכנה על הבעה"ב דנמכר הגניבה בביתו אף אם לא היה נותן מעותיו כלל מן הדין לחלוק הכסף לשלשה חלקים אך כיון שהבעה"ב נתן מעותיו יש לו לבעה"ב מחצה בהכסף ולאלו השנים מחצה:

ד ראובן היה יודע שיש חטים לקנות אצל פריץ אחד ולא היה לו מעות לקנותן והלך אצל שמעון ואמר לו אני יודע לקנות חטים שיש בהם ריוח ואין לי מעות כלך ביחד ונקנה במעותיך ונחלוק הריוח. ונתרצה שמעון והלכו שניהם יחד אל הפריץ ולא הגיע המקח לידי גמר ושבי שניהם לביתם. ואח"כ הלך שמעון לבדו וקנה החטים במעותיו. ואומר לעצמי קניתי וראובן תובע שיחלקו הריוח. עי' בשו"ת הב"ח בישינות סי' י"ט שתירץ דברי הרמ"א שלא יסתור עצמו מסי' קפ"ג לסוף סי' רס"ט כאשר הקשה שם בסמ"ע ואחרונים. וע"ש בדבריו שפסק דהיכא שעסקו יחד לקנות הדבר בשותפות ולא נתייאשו מהקנייה ואח"כ קנה האחד לבדו כ"ע מודים דמן הסתם קנה המקח על דעת שניהם ואינו נאמן לומר קודם שקניתי חזרתי בי אם לא שחזר בפני עדים עכ"ד. ועי' בש"ך סי' קפ"ג סק"ז וכן הסכים להלכה בשו"ת שאילת שלים סי' ק"י בנדון שנשאל בשנים שעסקו בשכירות אקציס על הליציטאציע ובנתינת אפטרעטגעלד ואח"כ שכר אחד מהם האקציס על שמו:

ה ראובן היה לו יד ושם אצל הסוחרים שבמדינה אחרת ליתן לו סחורה בהקפה והנה ראובן היה צריך חטים. ונזדמן שנסע שמעון לשם. ואמר לו ראובן אם רצונך אתן לך אגרת לשם לשלוח לי חטים ואתה תהיה עמי שותף לסחורה הנ"ל. ונתרצה שמעון. ואח"כ קכה שמעון הסחורה. ובדרך פגע בראובן שהיה נוסע בעצמו לשם. ואמר לו ראובן מה זה אשר פגשתי. ואמר לו שמעון חטים שקניתי לעצמו. וכשבא ראובן למדינה הנ"ל. הכריח הסוחר את ראובן שישלם לו כל דמי החטין. ועתה עלה שער החיטים. ושמעון טוען שראובן כתב לו שלא ישלם בעד חיטים רק עשרים זהובים והשער עלה שלשים זהובים והעדתי עדים שאני קונה החטים לעצמי. וראובן טוען ששוב כתב לו אח"כ שישלם כפי שיהיה שם השער של חיטים. ועוד טוען ראובן שהסוחר לא על אמונתך הקיף שהרי לא נתן לך הסחורה רק על שמי ועל כתבי שכתבתי לו שישלח לי ושלח לי על ידך ואין לך לזכות עכ"פ בכולו. עי' נדון זה בשו"ת בית אפרים חו"מ סי' ל"ח שהאריך בזה:

ו מי שנלקח ממנו סחורה מחמת העברת המכס