דברי גאונים קלז

לא שייך באשה נגד בעלה ריעותא דשטר ישן. כמו דקיי"ל דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו משום דדרכה להניח לבעלה לאכול הפירות מכ"ש בזה דהפירות שייכים להבעל ע"כ לא תבעה מבעלה:

יד מי שתובע את חבירו בנוראטי שיש לו עליו וחבירו טוען טענה שיוכל לפטור בה מצד קים לי. אם מועיל טענת קי"ל נגד טראטי. ואם הרשות ביד התובע למכור הטראטי. עיין בדיני קי"ל כלל צ"א סי' ז':

טו אחד הוציא שט"ח על יתומים שחייב לו אביהם עשרה אדומים. והיתומים טוענים אדרבה אתה חייב לאבינו כאשר שמענו ממנו. ונמצא בעזבון אביהם שתי סתם חתימות חלקות על פלוני בעהש"ט עי' בנוב"י מהד"ק סימן ז':

טז הא דמבואר בט"ז אהע"ז הביאו הב"ש סימן כ"ג וסי' ע"ז דאם נתן אבי האשה אמר"ם חשיב כגבוי עי' בבית אפרים חו"מ אמצע סי' למ"ד בפיסקא המתחלת ר"ק א"ת ז"ה חזית"י שכ' דהוא רק לענין שאנו רוצים לדון דהחתן לא זכה עדיין בנדוניא לפי שלא הגיע עדיין הנדוניא לידו מעולם. בזה יפה כתב הט"ז דכיון דנתן ממר"ם ולא נכתב בו שם המלוה רק נשתעבד לכל מי שמוציאו. והממר"ם הוא באמת חוב אמיתי רק שצריך לבוא ליד החתן וכיון שהרשות בידו ליתן הממר"ם לאיש אחר וכל מי שיוציאנו הוא מחויב לשלם לו. הוה כבא לידו אבל לחשוב ממר"ם כגבוי לענין טענות או ספיקות הנופלים עליו לא עדיף משטר בעדים עכ"ד ועי' בפ"ת לאה"ע סי' נ"ג סק"ז בסוף ד"ה וש"ם בסי' קמ"ד שהביא בשם הפמ"א בסי' הנ"ל שחולק על דין הט"ז ופסק שאין מוציאין. וגם הביא בשם השבו"י ח"ג סי' קכ"א שמסכים להט"ז אבל רק באופן אם מכרו החתן לאיש אחר קודם שמתה אשתו. אבל אם מכר אחר שמתה אשתו אז כבר נפטר חמיו ממנו כיון שלא הגיע עדיין הנדוני' לידו לא זכה הרי שגם להגאונים הנ"ל הוא כש"כ וק"ו לדין הב"א הנ"ל דלענין טענות או ספיקות הנופלים עליו לא חשוב כגבוי ולא עדיף משטר בעדים ועי' בכלל צ"א סי' ז' ובדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' כ"ד. והגאון בתשו' חסל"א מהד"ת חחו"מ סי' ג' פסק בפשיטות מכח הט"ז הנ"ל לענין מחילה בתפוס שטרא. דאם המלוה יש לו טראטא ומחל החוב דלכ"ע לא מהני המחילה בלא קנין משום דהוי כגבוי ומוחזק ביד המלוה. וכן פסק מטעם הנ"ל בדין שליש שהחזיר שטר פרוע להמלוה והוציא מן הלוה שפסק הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה דהשליש פטור משום דהוי רק גרמא. דזה הוא רק בשטר אבל בטראטא דכגבוי דמי פשיטא דכשהחזיר הממרנ"ו שלא כדין הוי מזיק ממש וחייב לשלם עכת"ד. ואתה תחזה שאין לסמוך עליו לדינא בזה נגד הגאונים שהבאתי בכל המקומות הנ"ל ובפרט להוציא ממון:

יז ראובן מכר לשמעון דבש בהקפה על זמן ידוע והשליש שמעון ממר"ם חלק אצל הסופר עד למדידת החביות. ואז יכתבו הסך שיעלה הדבש על הממר"ם הנ"ל וימסור הממר"ם לראובן. וכשהגיע זמן פרעון תבע אותו ראובן בממר"ם חלק הנ"ל סך מאה זהובים והסופר מת ושמעון מברר בעדים שמסר האמר"ם חלק ליד הסופר עד למדידה וראובן טוען אחר זה נתרצה בינינו על המדידה בסך מאה זהובים. ואמרת לסופר שימסור לי הממר"ם חלק ונתת לי נאמנות השיב שמעון הלא עדיין החביות בעין נלך ונמדוד אותה ולא יגיע לך אף חמשים זהובים. עי' בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי בסי' ס"ט שפסק דאף דנוהגין בכל בתי דינים לגבות בממר"ם חלק שלא נכתב עליו סכום החוב כהסמ"ע בסי' מ"ח ולא כט"ז וש"ך (ע' לעיל סי' י"ב) מ"מ כיון שמברר שמעון שממר"ם זה היה ביד הסופר עד למדידה. אף הסמ"ע מודה דנאמן לטעון נגדו יעו"ש:

יח וועקסליך הנהוגים בזמנינו שקורין טראטי שהלוה מודה שחתמו וטוען פרעתי ויש עד אחד לקיים החתימה. ע' בדיני שטרות כלל ק"ב סי' ט"ז שכתבתי דהו"ל מחשויל"מ. יעו"ש דברים בטעמם:

יט זשירא הנהיג לכתוב על הטראטא עפ"י דינא דמלכותא. ע' בחתם סופר חחו"מ סי' וא"ו בפיסקא המתחלת א"ך א"י הי"ה טוע"ן המלו"ה. דמוכח משם דהוי ככתיבת קני לך איהו וכל שעבודיה דאית בי' לענין מכירה יעו"ש וכ"כ בשו"ת דברי חיים סי' י"ב וע' מ"ש בזה בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' ב':

כ קאמפרמוסט דינו כוועקסיל שאינו נאמן לטעון פרעתי כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' י"ב:

כא אחד מכר סחורה להעמיד לו הסחורה לזמן והקונה נתן טראטא על המעות והאמין להמוכר שיביא לו הסחורה ועתה בא אחד ובידו הטראטא זשרירט כנהוג ותובע. והקונה טוען שלא נתן לו הסחורה ע' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ב דאם זה מודה שהקונה נתן הטראטא רק על הסחורה שיתן לו ואינו יודע אם המוכר נתן לו הסחורה וגם המוכר אינו טוען שמסר לו הסחורה לא יוכל לגבות בו:

כב בענין הטראטין הנוהגים במדינתינו שפוסקים בכל בתי דינין שהוא כשטר בעדים. עמ"ש בזה בדיני נחלות כלל ע' סי' ע"ה בשם הח"ס טעם הדבר. וכן מבואר הטעם בתומים סי' ס"ט. ומזה דנתי בנדון שבא לפני בנוראנוי שהוציא אחד על הלוה שלא היה יודע לחתום עצמו בכתב אשכנז הנקרא דייטש. וכתב אחד חתימתו בקנה הנקרא בלי פעדיר והלוה העביר בקולמוס הדיו בלא עדים והלוה מודה בחתימתו רק שטוען פרעתי. ופסקתי דנאמן כיון דחתימה כזאת א"א בשום אופן לקיים כי אינה ניכרת לשום אדם כי חתימתו הוא נשתנית תמיד כפי הכתוב לפניו בקנה הבלייאפעדיר א"כ נאמן תמיד במגו דמזויף. אף שבערכאות יש לו דין טראנו כפי הנהוג במדינתינו שוב נדפס תשובת בית שלמה חחו"מ וראיתי בסי' כ"ז שפסק כן בפשיטות ברשם על החתימה בעופרת דיכול לומר פרעתי במגו דמזויף. אולם בח"צ סי' קמ"ח