דברי גאונים קלה

ומסיק לדינא דנזקקים לנכסיהון ומקבלים עדות נגדם:

ומצאתי ברדב"ז ח"ב סי' קט"ז שכתב דעכשיו נהגו להגבות כתיבה בלא קיום. ועיין במבי"ט ח"ב סימן ח' שהיקל ג"כ בענין קיום הכתובה ובפרט כשאין הבעל לפנינו לטעון חשש זיוף יעו"ש שהאריך בטעמים ועיין בשו"ת מהר"ם אלשי"ך סי' קל"ז שכתב לענין קיום שט"ח נגד יתומים קטנים שאחרי שהרמב"ם ז"ל פ' י"ב מה' מלוה כתב דמקיימין השטר נגד יתומים קטנים וכן הסכמת כל הפוסקים כוותיהו נקטינן וכן פסק בנתיבות סי' ע"ח ס"ק ד' ועי' בכלל מ"ו סי' ל"ב:

כג אשה ששמעו שנהרג בעלה ואין עדות ברורה אם גובית כתובתה וכן היכא שמתירין אותה להנשא ע"פ עד קרוב או אשה או ע"פ עצמה אם גובה עפי"ז גם כתובתה כיון שמותרת להנשא. עיין באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ה ושם בבאה"ט ס"ק ק"י ובסעי' מ"ג ובבאה"ט ס"ק ק"ל. ושם בפ"ת ס"ק קנ"ט וק"ס. ועיין בזכור לאברהם חאה"ע ערך כתובה מה שציין בזה. ושם לענין בעל שנעלם אם נוטלת אשתו כתובה ומזונות ולענין הספד ואבילות. ועיין באה"ע סי' צ"ג בבאה"ט ס"ק א' ועיין בכנה"ג סימנים הנ"ל מדינים הללו:

כד בדין המבואר באה"ע סי' ק"ב סעיף ב' בהג"ה דאפילו אם תפסה האשה נגד כתובתה מוציאין מידה ונותנים לבע"ח עיין בשער משפט סי' ק"ד סס"ק ד' שהחליט דאם גבתה מטלטלים ע"י ב"ד. או שתפסה מעות מזומן אף שלא ע"י ב"ד מהני תפיסתה ואין מוציאין ממנה:

כה אלמנה שגבתה עפ"י ב"ד קרקע ומטלטלים לכתובתה ואח"כ יצאו כמה ממרמו"ת מאנשים שחייב להם בעלה שזמנם מוקדם לכתובתה עיין בא"ע סי' ק"ב. וע' בשו"ת פני יהושע ח"א חא"ע סי' ד' שפסק דממרמות הוי כמו כת"י דהוא כמלוה ע"פ וגביית הב"ד הוי כמו מכר וקיי"ל דמלוה ע"פ אינו גובה ממשעבדי ואף המטלטלים כיון שגבתה עפ"י ב"ד מהני תפיסתה כמ"ש בשם השער משפט:

כו בש"ך חו"מ סי' ק"א ס"ק א' כתב וז"ל וכן הדין לענין כתובה שצריך ליתן מעות מזומנים אם יש ליתומים מעות בעין לפמ"ש בטאהע"ז סי' ק' עכ"ל. ודבריו תמוהים לכאורה כי מפורש להדיא בסי' הנ"ל דהרשות ביד היתומים לסלקה בקרקע. וזולת זה מי עדיפא כתובה מכל בע"ח דקיי"ל בסי' ק"ז סעיף א' דאם היורשים רוצים להגבות קרקע הדין עמהם. ועיין בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' פ"ג שתירץ דברי הש"ך בטוב טעם והסכים עמו לדינא ועיין בשער משפט על החו"מ סי' הנ"ל ס"ק א' שתירץ ג"כ דברי הש"ך והוכיח מהטור אה"ע סי' ק"ב דכתובות שלנו שכותבים שעבוד מטלטלי אג"ק הדין עם הש"ך דמחויבים לשלם לה במעות מזומנים. וכ"כ בשמרק"ח הנ"ל. ועיין בפ"ת לאה"ע סי' ק' ס"ק ב' מ"ש בזה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' קט"ז שפסק דיתומים יכולים לסלקה אף בקרקע אבל הבעל לא:

כז מי שמת והוא חייב שכירות בית אם השכירות קודם לכתובת אשתו. עיין בבאה"ט אהע"ז סי' ק"ב סס"ק ד' בשם מהרשד"ם אה"ע סי' קפ"ג שפסק דשכירות קודם לגבות ועיי"ש בפ"ת ס"ק ד' בשם הגאון ר' עקיבא איגר. וכן מבואר בס' זכור לאברהם אה"ע ועיין בר"ן כתובות אמתניתין דמי שהלך למדה"י ועמד אחד ופרנס את אשתו יעו"ש:

כח אלמנה שנשאה ונתנה בנכסי היתומים לאחר מות בעלה והשביחה והרויחה. אם הריוח לעצמה או להיתומים. ואם היא גובה כתובתה מן השבח. עיין באהע"ז סי' פ"ה ס"ז בהג"ה שהביא שם דיעות בזה ועיין מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ז שכתב דכל פלוגתתם הוא דוקא בגוונא דאין להאלמנה חלק בהנכסים רק לגבות סך כתובתה. אבל אם הוא מנהג המדינה או היה התנאי או צוואה מבעל שהאשה תטול חלק בנכסים בזה הכל מודים שתטול האלמנה חלק ריוח משום דהוי כמו שותפות עם היתומים ועיי"ש באורך:

כט שומרת יבם אם היא גובה כתובתה קודם שתחלוץ עיין בבאה"ט אה"ע סי' י"ז סס"ק ק"י ובסי' קס"ח סעיף ד'. ובענין שומרת יבם שמתה מי יורשה היבם או יורשי האשה עיי"ש סי' ק"ס סעיף ז' ובבאה"ט ס"ק וא"ו. וע' בספר זכור לאברהם אה"ע ח"א ערך כתובה וח"ב ערך יבום מה שציין בזה:

ל מי שמת ואחר כך מתה אשתו ולא נשבעה על כתובתה. ונשאר בעזבון רק בית אחד ועתה הוציא אחד שט"ח על אביהם ורוצה לגבות מהבית. והיורשים טוענים שכיון שמתה אמם באחרונה הם יורשים כתובתה ולא יוכל הבע"ח לגבות חוב אביהם. ואף שלא נשבעה על כתובתה אומרים שהשבועה נתקן לטובתם וא"א בתקנת חז"ל אנו מוחלים לה השבועה. עיין בדיני נחלות כלל ע' סי' ט"ז:

כלל מט דיני כתב יד וממר"ם וטראטי (וועקסיל) א אי קיום כת"י הלוה הוא מדרבנן כמו קיום שטרות דנ"מ לענין אם מקיימין שלא בפני הלוה ושאר נ"מ עיין בש"ך סי' מ"ו ס"ק יו"ד שהאריך להוכיח דהוא מדאורייתא ודו"ז בקצוה"ח סתר את דבריו והוכיח להיפוך דאין חילוק בין כת"י לשטר בעדים יעו"ש בשאר אחרונים. ותימה שלא זכרו הגאונים דברי הרשב"א בתשובה המיוחסת להרמב"ן אמצע סי' כ"ב שכתב דהא קיי"ל קיום שטרות מדרבנן וכו' ומאי שנא כתב ידו וכו' וכן מבואר במהרשד"ם חו"מ סי' קמ"ו שכתב דלא אישתמיט שום פוסק לחלק בין שטר לכת"י יעו"ש:

ב הא דמבואר בסי' ס"ט דאם טוען על כת"י אמנה או שאר טענות דנאמן במגו דפרעתי.