דברי גאונים קלד

בשו"ת חוות יאיר סי' ד' שדעת השואל היה שתגבה בתו מאחר שלא כוון לערמה אלא למתנה גמורה והרב חוו"י השיב לו דמ"מ היה כוונתו להבריח מן האשה ע"כ תגבה האשה כתובתה. וע' בתומים בסי' צ"ט ס"ק י"א שחולק על החוו"י ועיין בשו"ת פרי תבואה סי' כ"ו שסתר דברי התומים. אך עכ"ז יש להביא ראיה ברורה לדעת השואל מדברי הרמ"א סי' צ"ט סעי' וא"ו שכתב מיהו אם נראה שלא כוון לערמה רק למתנה גמורה קנה המקבל מתנה אע"ג שהיתה כוונתו להבריח מבע"ח הרי בפירוש דהיכא שלא כוון לערמה נגד המקבל מתנה. אף דהיה כוונתו להבריח מבעל חובו קנה המקבל כיון שלמתנה גמורה נתכוון דלא כהרב חוו"י. אולם מ"מ לדינא חוכך שם בדבר. והעלה דבנ"ד דהבת הוא מוחזקת בבית נ"ל ברור דהדין עם הבת להחזיק בבית על שט"ח שלה עכ"ד ועיין ברמ"א ססי' ק"ח. ובסי' ק"ב בבאה"ט ס"ק ב'. ובפתחי תשובה לאהע"ז במקומות הנ"ל:

יז אחר היה לו כמו מוקטאע"ה (בלשונינו פאכט) שלוקח כל ראשי הבהמות הכשרות בזול ומוכר לישראלים ביוקר ויש לו על פאכט הנ"ל שטרות מערכאות של עכו"ם וגם שטרות מהיהודים ואח"כ מת אם האלמנה יכולה לגבות מזה כתובתה למכור החזקה הנ"ל. או לגבות הריוח כל השנה למזונותי' אי ענין זה נקרא ראוי או מוחזק דקיי"ל באהע"ז סי' ק' דאינה גובה מהראוי ובמשל"מ פכ"א מהל' מלוה. עיין בס' זכור לאברהם חאה"ע ערך כתובה שהביא בשם הרב חיים שאל סימן ע"ד אות ד' שנסתפק בזה. ואח"כ כתב שיש להביא ראיה ממ"ש הב"ש סימן הנ"ל סס"ק י"ג משם הט"ז דמעות חזקה מקרי ראוי וכו' וסיום דבריו ולפי"ז בנ"ד יש מקום לומר דמקרי מוחזק כי בעל החזקה הנ"ל נהג כמנהג ואינש לא מחא בידי' וגם יש לו שטר בעש"ג ושטרי ישראל וכו' וצריך להתישב לדינא עכ"ד יעו"ש:

יח חזקת אוראנדע אם הוי כקרקע ואם הוי מוחזק או ראוי. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' נ"ד שציין המקומות לזה ופסק דהוי ראוי ולא מוחזק וכן העלה בתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' כ"ב:

יט מי שנדר לו חמיו לתת נדוניא לבתו. סך חמש מאות זהובים. ובעת הנישואין לא נתן לו חמיו רק ד' מאות והבטיח לו שישלים לו עוד המאה זהובים. והחתן כתב בתוספת כתובה ת"ק זהובים והוספת שליש כנהוג. ואח"כ לא השלים לו חמיו המאה זהובים. ועתה רוצה חתנו לנכותם מהכתובה עם התוספת שעליהם. עיין בתשב"ץ ח"ב ססי' קס"ט ובח"ג סי' רס"ב ובשו"ת בנו הרשב"ש סי' רפ"ג שפסקו דכיון שהדבר ידוע שאין אדם מחייב עצמו בתוספת כתובה אלא ע"מ שיטול מחמיו מה שפסק לו וכיון שלא נתן לו לא מתחייב בקרן ואף לא בתוספת שלהם שאין התוספת אלא לקרן. והובא דברי התשב"ץ להלכה בתשובת הגאון ר' עקיבא איגר שהוא בשו"ת חתם סופר סי' קנ"ב. שוב נדפס כעת ס' זכו' לאברהם וראיתי בחאה"ע ערך כתובה שהביא נדון זה בנ"ח לו חמיו מקצת הנדוניא. ואח"כ גירש חתנו את בתו או שמת חתנו אם גובה האלמנה מנכסי בעלה תוספת כתובה גם על סך הנדוניא שלא הספיק לגבות מחמיו. וכתב וז"ל עיין י"א סי' כ"ב וכו' דהביא מתשב"ץ ובנו הרשב"ץ דאינה גובה תוספת מזה וכן ראיתי למהרי"ד אה"ע סי' ל"ח שהביא בשם המבי"ט שכתב כן בח"א סי' כ"ז. אמנם הרב תורת חסד סי' ע"ג חולק על המבי"ט וכתב דגביא התוספת יעו"ש שכתב שגם המהרש"ך כ"כ בסי' ק"ג ועיין מ"צ ח"ג סי' ע"ד וכו' ובח"ב סי' ע' וכו' עכ"ל:

כ אם מת הבעל בשנה הראשונה בלי זש"ק לענין אם גובית תוספת כתובה עיין בדיני תקנת שו"ם כלל קי"א סי' י"ג:

כא אם כתב לה בכתובתה כל התכשיטין השייכים לגופה לבד הסך שהוסיף לה אם הוא זוכה בתכשיטין שעשה לה אחר הנישואין. עיין בפתחי תשובה לאה"ע סי' צ"ט ס"ק ג' וסי' ס"ו ס"ק וא"ו:

ועיין בשו"ת צמח צדק סי' ג' באחד שצוה שיתנו לאשתו כל בגדיה מותר על כתובתה ואחר מותו נמצא חתיכת משי שקנה בשבילה לעשות מלבוש וידוע זה בעדים אך עדיין מחוסר תיקון ותפירה. ופסק דשייך להאשה דמיד שקנה בשבילה קנתה האשה ואין בע"ח גובה הימנו אף שלא עשה עדיין שום שינוי. אם לא כשקנה תחלה הבגד לעצמו ונמלך אח"כ לעשות הבגד לאשתו אז לא קנתה רק בשינוי כגון שצבען וכו'. ועי' מ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' צ"ז ס"ק י"ג שמפקפק בדבריו ודעתו נוטה דלא קנתה המשי ושייך להיורשים. עיי"ש מה שחילק בין בע"ח לירושה וצ"ע. שוב ראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קע"א שחולק על הצ"צ ודחה ראייתו. ועיין בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי על החו"מ סי' צ"ז שכתב דיפה כיון הצ"צ והסכים עמו להלכה דזכתה האשה ועיין בזה בשו"ת פרי תבואה סי' ס"א. ועיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קפ"ה שנשאל בכתובה שנכתב בה שכל התכשיטין שהכניסה לו גם מה שיקנה לה כולם יהיו שלה לאחר מותו והבעל מת פתע פתאום. ומצאו בפאקע"ט אחד מונח השטערין טיכל שלה עם מרגליות ושלשלת של זהב ועוד אבנים טובות הכל ביחד. וטוענים יורשי האשה (כי האשה חולנית) כי הכל הוא שלה מה שקנה לה הבעל ויורשי הבעל טוענים ששאר הדברים חוץ מהשטערין טיכל לא קנה לאשתו רק לבנותיו. עיי"ש מה שהעלה:

כב אלמנה שבאה לגבות הכתובה מנכסי יתומים קטנים וצריכים לקיים הכתובה. אם נזקקים לנכסי הקטנים לקבל עידי הקיום אף דקטן כשלא בפניו דמי. עיין בר"ן פ' אלמנה ניזונית ובאה"ע סי' צ"ו בב"ש ס"ק ל"ח. ועיין בשו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' ש"ז לענין קיום כתובה ולענין אם מקבלים עדי צוואה נגד יתומים, קטנים.