דברי גאונים קלג

כעשר שנים בלי עירעור יורשי הבעל ליתן המקומות לאחי' ועתה יורשי הבעל מערערים שאין בכחה להוריש כיון שלא נשבעה יעו"ש. (עי' בכלל ב' סי' י"א ובכלל ע' סי' מ"ט) ובנדון אם האלמנה הלכה ונישאת לאיש אחר ולא נשבעה שבועת האלמנה והכניסה לבעלה האחרון מעזבון בעלה הראשון לנדוניתה. ואח"כ מתה האשה ובעלה האחרון ירשה. ועתה היתומים מבעלה הראשון טוענים לנו היא נכסי אמנו אשר הניחה אחריה כי היא אין לה בהם כלום כיון שלא נשבעה שבועתה ולא היה לגבות כתובתה (עי' נדון זה ממש בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ל"ח. ועי' בכלל ב' סי' י"א ובכלל ע' סי' מ"ט) עי' בתשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור הראשון סימן ל"ה שחילק בין אם גבתה קרקעות או מטלטלים. ואם היה כתוב נאמנות בכתובתה אם לאו. וע"ש בנדון שהיתומים תובעים שהכניסה לבעלה השני יותר על כתובתה. ועיין באה"ע סי' צ"ו סעיף ה' במחבר ורמ"א לענין אם מכרה קודם שנשבעה ובנדון שנשאת לבעל והכניסה לו ומתה:

ובנדון שחילק שם בחוט המשולש לענין אם כתוב נאמנות בהכתובה. עיין בתשב"ץ ח"ב סי' קנ"ה שהרבה בטעמים למה נהגו להשביע את האלמנה על כתובתה אף שבנוסח הכתובה נהגו לכתוב נאמנות עליו ועל יורשיו אחריו. ולפי הדין היה לה ליטול בלא שבועה רק שנהגו להשביעה מטעמים המבוארים שם. וכ"כ שם בססי' רמ"ח. ובח"ג סי' ר"כ יעו"ש. והדבר מבואר בבעל המאור בפ' כל הנשבעים שאם יש נאמנות בהכתובה השבועה הוא רק חומרא בעלמא. וכ"כ הרשב"א בתשובה ועיין בפ"ת לאהע"ז ס"ק ג':

ט כתובה הנעשית בערכאות של עכו"ם כתב המבי"ט ח"א סי' ש"ט דהוי כשטר מכר והלואה שהם כשרים לכ"ע. ורמזו הש"ך בסי' ס"ח ס"ק א' ומצוין בטעות ח"ב וצ"ל ח"א:

י כתובה שחתם עליה הבעל בעצמו בלא עדים אם יכולה לגבות בה מהיתומים הכנה"ג חו"מ סי' ס"ט הביא בשם מהרש"ך שפסק דאף דקיי"ל דעל כת"י נאמן לומר פרעתי. מ"מ גובית בכתובה זאת מטעם חזקה א"א פורע ת"ז. ועיין בשער משפט על החו"מ סי' ס"ה אמצע ס"ק ג' שהוכיח דלא כמהרש"ך ופסק דבנתארמלה הוה כמו אחר זמנו. משום דקודם מיתה עביד אינש להתפיס' צררי. אבל בחיי בעלה הוי הכתובה תוך זמן פרעון. ולכך אם נמצא ביד אחד כתובת אשה אחרת בחי' בעלה ואינו יודע מה טיבה יחזיר הכתובה להאשה משום חזקה א"א פורע תו"ז. אבל לאחר מות בעלה לא יחזיר להאשה יעו"ש. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ז' אות ד' שהביא בשם המשל"מ פי"א מהל' מלוה שפקפק על המהרש"ך הנ"ל והגאון הנ"ל תירץ דבריו ודעתו כמהרש"ך שגובית בכת"י אף התוספת:

יא מי שכתב על כתובת אשתו מעבר לדף הנני מוסיף לאשתי עוד ת"ק דינרים על דמעבר לדף. עיין בשו"ת חכם צבי סי' ק"י שפסק דאף דלא נכתב בלשון חיוב. לשון הוספה מורה שיהא עליו חוב כמו הקודם ושם נכתב לשון חיוב:

יב תוספת כתובה שנכתבה בנוסח שאינו מועיל לפי הדין. פסק בשו"ת בית יהודה חח"מ סי' ז' דכיון שכלל סך התוספת עם סך הכתובה ביחד בכל חוזק ותוקף הכתובה וכו' חשיב כאלו כתב כל לשונות המועילים:

יג אחד שמת בנו והשאיר עזבונו ביד אביו והיה אצל אביו כל ימי חוליו. ואלמנת בנו טוענת לגבות כתובתה מחצי' והוא טוען שהוציא משלו על רפואות לבנו. עיין סי' ק"ח ס"א בהגהת חו"מ. ועיין בזה שם בס' שער משפט דנסתפק בהוציא הוצאות לרפואה אם הוי כיורד ברשות. והרב. הגאון מהרי"ש בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' ק"מ פשיטא לי' דהוי יורד ברשות משום פקוח נפש דהכל מצווין עליו ובפרט באב שהוציא דרחמי האב על הבן. ע"כ פסק דהדבר פשוט דצריך האב לשבע שהוציא וכמה הוציא וכמה עזבון יש בידו וינוכה לו מה שהוציא. והשאר יתן להאשה בכתובתה אחר שתשבע. ועי' בכלל נ"ה סי' ב' בשם הרד"ם:

יד ראובן מת והיה שותף עם אחיו שמעון והאלמנה באה לגבות כתובתה משמעון ושמעון משיב כי הוא וראובן חייבים לאחרים ושניהם חתומים על השט"ח ומתחלה יסלק לבע"ח ומהנשאר תגבה כתובתה. אם יכולה האלמנה להוציא מתח"י כיון ששעבודה קודם. עיין בנוב"י מהד"ק סימן י"ז:

טו ראובן נפטר. וקם בנו ולקח בהקפה. תכריכין וכל צרכי קבורה. ואחרי קברו את אביו תפס ממטלטלי אביו ומכרם ושילם הקפותיו. והן היום האלמנה תובעת כתובתה שבן בעלה ישלים כתובתה ממה שמכר באמרה שהיא אינה מחויבת בקבורת בעלה עי' בשו"ת באר מים חיים סי' ח' שכתב דלא מבעיא לדעת הרא"ש והמרדכי והרמב"ן והובא דעתם ביתה יוסף באה"ע סי' קי"ח סעי' י"ח (עיי"ש בהג"ה ובבאה"ט) ומתשובת הרמב"ן והרשב"א יוצא מפורש דאפילו תפסו היורשים מה שהוציאו בקבורת אביהם מוציאין מהם ונותנים להאלמנה. וגם הריב"ש בסי' ק"ד שכתב דאם תפסו היורשים אין מוציאים מידם מיירי שמכרו המטלטלים וקברוהו באותם הדמים ואף גם לדעת הב"ח בשם האחרונים דסוברים דלכתחילה יש לקברו מנכסיו ואח"כ תטול האלמנה ובע"ח היינו דוקא קודם שנקבר המת. אבל אם כבר קברוהו משלהם ואח"כ תפסו היורשים מנכסי המת בעד מה שהוציאו בקבורתו הכל מודים דמוציאים מהם ועיין בחתם סופר אהע"ז ח"א סי' קמ"ב שכתב שם תקנות בענין זה:

טז אחד נתן לבתו שט"ח על סך מסוים לגבות מהיום ושעה אחת קודם מותו ואח"כ נשא אשה וכתב לה כתובה. ואחרי מותו באה האשה לגבות כתובתה מהבית שנשאר. והוציאה בתו השט"ח הנ"ל ורצונה לגבות הבית על שט"ח שלה באמרה שזמנה מוקדם לכתובת האשה. עיי' בזה