דברי גאונים קל

במילואם יעו"ש. מבואר דאף ביש למלוה וועקסל הנקרא (טראטא) אינו גובה מן היתומים בלא שבועה וכן מבואר בתשובת בית אפרים חחו"מ סי' וא"ו וכן פסק בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ סי' כ"ב וכ"ג וכ"ז ול"ט והביא את הב"א הנ"ל והעלה דלא אלים הוועקסל טפי משטר חוב בעדים בלא נאמנות דמחויב המלוה לישבע באומר הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך ואינו גובה מן היתומים בלא שבועה. ועי' בדיני כת"י כלל מ"ט סי' כ"ב. שו"ר בפ"ת סי' ס"ט סק"ד שהביא דבריהם יעו"ש:

כה אם מת המלוה בחיי הלוה ואחר מיתת הלוה מת יורש המלוה והניח בנים ובאו לגבות חוב זקנם מיורשי הלוה. והמלוה בעודנו חי העלה הוועקסיל בפנקס הערכאות ועשה אונ- טאבילאציע על בית הלוה. ונסתפק השואל אם נאמר ביורשים אלו א"א מוריש שבועה לבניו. וגם מצד הטאבילאציע אפשר דהוי כמו משכנתא המבואר בסי' ק"ח דלא אמרינן בי' א"א מש"ל. עיין בכלל הקודם לזה סי' י"ד:

כו ראובן נפטר והניח אחריו ברכה וגם בנים. ועתה הוציא אחד מהבנים כת"י בח"י אביהם שהבטיח לו שכר מאה זהובים לכל שנה בעד ההתעסקות שעסק וטרח בנכסי אביו. ותובע משאר היורשים השכירות. עי' בכלל הקודם לזה סי' ט"ז:

כז מי שבא להוציא מיתומים קטנים ע"פ פנקס אביהם שכתוב בו שהוא חייב לו. ע' בדיני פנקס כלל פ"ד סימן א':

כח ראובן לוה מעות מן העכו"ם ברבית. ואח"כ הוכרח ראובן להרחיק נדוד לדור במדינה אחרת והחזיק בו העכו"ם ולא הניחו לצאת מן העיר. וחילה ראובן את שמעון עד ששמעון נכנס בשבילו ערב קבלן בעד הקרן והרבית וילך ראובן וישב כמה שנים ולא שלח את המעות והעכו"ם היה נפרע משמעון הקרן והרבית. ושמעון היה מן הצועקים ואינם נענים. ויהי כי ארכו הימים נפטר ראובן. וקם שמעון לתבוע מן היורשים הקרן והרבית שפרע להעכו"ם. עיין שו"ת עדות ביהוסף סימן ט"ו שהעיר כמה ספיקות בנדון זה. והספק הא' נסתפק אם נשתעבד שמעון מדין ערב כיון שהוא ערב לאחר מתן מעות. ודעתו כיון שהעכו"ם לא הניחו לצאת מן העיר עד שנתערב שמעון עבורו הוי כמו החזיר על ידו שטר או משכון דנשתעבד אף אחר מתן מעות (עיין כלל מ"א בדיני חיוב סי' ט' שמבואר להמעיין שם שדעת החוו"י אינו כן) וסוף דבר העלה דאין שמעון יכול להוציא מהיתומים. אולם אם נמצא כתוב בפנקס ראובן שעדיין הוא חייב הנז'. או שיש אומדנות רבות בזה או שיש עדים שצוה בחוליו. אז מחויבים לשלם לשמעון הקרן והרבית. ואם לאו יטילו חרם על היתומים אם לא צוה אביהם לפני מותו יעו"ש כי קצרתי באומר:

כט מי שהוציא על היתומים פס"ד שאביהם חייב לו עיין בדיני פס"ד כלל פ"ה סי' ב':

ל מי שהוציא על היתומים שטר עיסקא משני מאות זהובים. ומודה שקיבל מאביהם מנה אינו גובה אלא כ'. עיין בדיני עיסק"א כלל ע"ט. וע"ש עוד דינים מעיסקא על יתומים:

לא מי שהוציא על היתומים שטר עיסקא עי' שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' יו"ד שמבואר שם דאם נכתב בהעיסקא שיתן ריוח על צד היתר כתיקון מהר"ם אזי לא טענינן ליתמי החזרתי במגו דנאנסו. כיון שתיקון מהר"ם היה שעל הקרן לא יהיה נאמן לטעון נאנסו רק בבירור שני עדים ומחויבים היורשים לשלם השטר עיסקא יעו"ש בגוף התשובה כי קצרתי:

ועי' להרב שער משפט על חו"מ סי' ע' סס"ק ד' שהעיר בשטרי עיסקא הנהוגין בזמנינו שמתנים שלא יהיה נאמן לטעון הפסדתי כי אם בשני עדים כשרים שנוהגין לגבות אף מיורשים. ותיהא מאוד בדין זה משני טעמים. א' דלמא אי הוי אבוהון קיים היה מברר בעדים שהפסיד. ב' כיון דקיי"ל בסי' ע"א דסתם נאמנות לא מהני נגד יורשים משום דלא העני' רק נגדו ולא נגד יורשיו. א"כ ה"נ י"ל דעצמו התחייב לברר בעדים משום דהוא בידו לברר אבל יורשיו דלא ידעו במילי דאבוה לא המני' נגדם עיי"ש ראיותיו. והנה י"ל דאף לפי דבריו אין מכאן סתירה לדינא דהרב פמ"א הנ"ל דמיירי שנכתב שקיבל עליו עפ"י תיקון מהר"ם ז"ל. והדבר יובן עפ"י דברי שו"ת טור האבן סי' מ"ה והבאתי דבריו בקיצור בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' ד' ודוק. ויעו"ש עוד בזה:

לב אם מקיימין השטר נגד יתומים קטנים הנה הרא"ש בתשו' כ' דאין מקיימין וכן כראה דעת הרשב"א ז"ל ועי' בסי' ק"י. אולם בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קל"ז כתב שאחרי שהרמב"ם ז"ל פ' י"ב מהלכות מלוה כתב דמקיימין השטר נגד יתומים קטנים וכן הסכמת כל הפוסקים כוותייהו נקטינן וכן פסק בנתיבות המשפט סימן ע"ח ס"ק ד' ועי' בכלל מ"ח סי' כ"ב:

לג אחד מת והניח יתומים קטנים ויש בע"ח וגם אלמנה תובעת כתובתה ובאים שניהם לגבות ואין בנכסים כ"א לאחד מהם אי נימא שהבע"ח יגבה שהוא קודם לכתובה ואף שאין גובין בשטר מיתומים קטנים כאן אין נ"מ ליתומים ואין להם תועלת בתקנה זאת שהלא תגבה האלמנה וכן בע"ח מאוחר שהוא בתוך זמן פרעון ובע"ח מוקדם שמת הלוה אחר זמן פרעון ואין בנכסיו לפרוע רק לאחד אם יגבה המוקדם בשטרו כיון שאין תועלת להיתומים הקטנים כלל שאם לאו יגבה המאוחר. א"כ הדין סובב רק בין האלמנה ובע"ח או בין השני בע"ח. וכן כל היכא דאין נ"מ אם נקבל עדות נגד יתומים קטנים שאם לא נקבל העדות אזי יגבה הנכסים הבע"ח האחר או המערער על הנכסים עי' כ"ז בביאור לעיל בדיני גביות בע"ח כלל י"ד סי' ט"ז:

לד יורש קטן שהניח לו אביו משכון. ולוה מביא עדים שפרע לאביו. מי נקרא מוחזק אם היורש שהמשכון בידו. נמצא דאין מקבלין עדות בפני הקטן להוציא ממנו דקטן כשלא בפניו דמי.