דברי גאונים קכז

שהדין שכנגדו נשבע ונוטל ומת התובע קודם שנשבע אי אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קי"ג בד"ה והנה הרב המופלג דשייך אף בזה:

יט מי שמת והניח בן ובת נשואה ואחר מותו הוציאו הבת ובעלה שטר מכירה ושטר מתנה על כל הקרקעות ומטלטלים וחתום בעדים איך שנקרא לפניו השטרות וחתם עצמו והבן טוען שיחקרו אחר העדים כי הכל שקר ולא קראו לפניו ורימו אותו עי' בדיני נחלות כלל ע' סי' ע"ג:

כ מי שנתחייב לחבירו שבועת מודה במקצת ומת התובע קודם שנשבע. ועתה היתומים תובעים אותו שישבע להם. אם מחויב לישבע עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סימן ט':

כא אם מת אחד מהשותפים. אם מחויב השותף החי לשבע נגד היתומים שבועת השותפות. עי' בדיני שותפים כלל צ"ח סי' כ"ח וע"ל דין ט"ז:

כב אלמנה שנתנה לראובן מאה זהובים בהלואה בשטר באופן שלאחר מותה יהיו המאה זהובים לראובן במתנה גמורה וכו' ואחר פטירתה באים יורשי בעלה ותובעים מראובן המנה באמרם מאחר שלא נשבעת על כתובתה נשאר הכל בחזקת בעלה ואין ממש במתנתה. עיין בדיני אשה נו"נ כלל ב' סימן י"א:

כג אלמנה שהיה בידה מעות היתומים ומטלטלים שנשאר להם מעזבון בעלה. והיא נו"נ בהם ואח"כ נשאת לשמעון. ואח"ז מתה בלא צוואה ובאו האפוטרופסים של היתומים ליקח כל המטלטלים מבית שמעון באמרם שהם מוחזקים כיון שהבית הוא של היתומים והוא דר רק בשכירות. ושמעון טוען שהמטלטלים הם שלו עי' זה באורך בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סימן וא"ו:

כד ראובן מת והניח יורשים. ונשאר בעזבונו מטלטלים ובא שמעון ותפס מהיורשים מטלטלים שלא בעדים באמרו שאביהם חייב לו ואח"כ חזרו יורשי ראובן ותפסו מטלטלים של שמעון ג"כ שלא בעדים. ובא השאלה אם מהני תפיסת היורשים מאחר שבאים בטענת שמא על שמעון והוא בא בברי. עיין שאלה זאת בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סימן כ"א שפסק דכיון דהדין מבואר בחו"מ סי' ק"ז סעיף ה' דזוכה התופס מטלטלים מהיורשים במגו דלא תפסתי. נמצא זכה שמעון במטלטלים שתפס ולא מהני שוב תפיסת היורשים בטענת שמא יש לנו בידך כנגדם כיון שאינם יכולים לשבע ע"ז. וא"ל כיון שאבוהון היה יכול לטעון פרעתי החוב או להד"ם והיה מהני תפיסתו משמעון. א"כ אנן טענינין ליתמי. הא מבואר בתשוב' מהרי"ט ח"א סי' ל"ו דנכסים שהם בחזקת אחרים רק שהיה מורישם נאמן עליהם במגו. כה"ג לא טענינין ליתמי (הבאתי דבריו לעיל סימן א') א"כ בנ"ד שאביהם לא היה נאמן בתפיסתו רק במגו דלא תפסתי לא טענינן ליתמי. ומחויבים להחזיר המטלטלים לשמעון:

כה מי שתובע מיתומים מלוה ע"פ שחייב לו אביהם דמבואר בחו"מ סי' ק"ז סעיף ה' דאם תפס מטלטלי הלוה דמהני תפיסתו. יש לעיין אם תפס מטלטלי היורשים אם מהני תפיסתו. עיין משל"מ פי"א מהלכות מלוה דין ז' שהוכיח מהריב"ש סי' שצ"ב דלא מהני תפיסתו והרב שער משפט על חו"מ סי' הנ"ל ס"ק ד' השיג על המשל"מ ודחה ראייתו ומסיק דמהני תפיסתו. ודבריו נכונים בטעמם יעו"ש:

כו אשה שהיה לה תכשיטין בחיי בעלה והוא ידוע ומפורסם ואחר מות בעלה החביאתם וטענה שאין לה תכשיטין כי מכרם בעלה אם היא נאמנת. עיין שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' קכ"ט שפסק דאינה נאמנת אם לא שתברר בראיה למי מכרם ואיך מכרם. כיון שהוא מפורסם שהיה לה תכשיטין. וכ"ש אם בעלה לא היה מכת המוכרים תכשיטין אלא מהקונים דודאי אינה נאמנת להפסיד ליתומים:

כז אפוטרופס שהלוה מעות היתומים מחויב הלוה למכור המטלטלים ולשלם להם במעות מזומנים דוקא עיין הטעם בדיני פרעו"ן כלל פ"ג סי' ז':

כח ב"ד ששמו נכסי יתומים קטנים להמלוה בחובו. פסק בשער משפט סי' ק"ג ס"ק ה'. דהדרי השומא כשיגדלו היתומים. ויכולים לסלק המלוה מהנכסים כמו בשמו ב"ד למלוה בנפרע שלא בפני הלוה:

כט מוכר שחזר מהמקח ולא קיבל מי שפרע ומת. אם היורשים חייבים למסור המקח להלוקח וכן אם המוכר חזר מהמקח. אם יורשי הלוקח יכולים לתבוע ממנו לקבל מי שפרע ואם היתומים או האפוטרופס שלהם חזרו ממקח. אם הם בדין מי שפרע. עיין כל זה בדיני מ"י שפר"ע כלל ס"ג סי' י"ג י"ד:

ל הא דמבואר בש"ס פרק מי שמת והובא באהע"ז סי' פ"ב בבאה"ט ס"ק ה' דאין מניחין היתום אצל מי שראוי ליורשו משום מעשה שהיה ששחטוהו כדי ליורשו. מצאתי בשו"ת התשב"ץ ח"ג ססי' קמ"ד שכתב שלא חששו בזה אלא ביתום אחד אבל בשנים אין לחוש. שאם ישחטו הא' ישאר הירושה ליתום השני ואין לחוש לשחיטת השנים כאחד מפני אימת המלכות. וכ"כ בתשו' הרשב"א שאם אין לחוש לרציחה שמניחין אותו אצל קרוביו ולא אצל אמו. ועיין בשו"ת מהר"ם פאדוואו"ה סי' ס"ג אימת אין מניחין קרוב קטן בין האחים שלא יהרגו אותו. עי' בסמ"ע סי' רפ"ה ס"ק ל"ג. ועיין בכנה"ג סי' פ"ב ובס' סם חיי סי' י"ג. ועי' באמרי אש א"ע סי' נ"ד בדינים אלו אם הקרובים מתווכחים אצל מי יהיה היתום ואם אם היתום קודם ודין בן אצל אביו ובת אצל אמו ואם הוא בן שש או פחות משש:

לא אשת ראובן מתה והניחה בת קטנה בת ד' שנים ורצתה אם אמה של הבת שתהי' אצלה כדין הבת אצל אמה דבני בנים הרי הן כבנים. ואבי' הבת אומר לא כי תהיה אצלי כי אני אביה. עיין