דברי גאונים קכו

פוסקים אף מהיסת. או י"ל דדוקא לענין שבועה לא הוי טענת ברי כיון דשבועה אין בה ממש ואין אדם מוריש דבר שאין בו ממש לבניו (עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ט') אבל לענין ממון נחשב טענת ברי. מחמת שאביהם אמר להם בברי שזה חייב לו ממון ואם היה חי היה גובה ממנו. א"כ הם יורשים הממון ממנו. עיין זה בשער משפט סי' צ"א אמצע ס"ק ד' שהניח בצ"ע. וע"ל סי' ה' מ"ש בשם הגאון בשואל ומשיב:

י אפוטרופס של יתומים שהלוה מעות היתומים לראובן וכתב השטר על שמו. וכשיצא מהאפוטרופסת מסר השטר להיתומים. ואומר להם שנפרע שטר זה מראובן. אם נפטר ראובן. עי' בדיני אפוטרופס כלל ז' סי' א':

עי' בדיני פשרה כלל פ"א סי' ט"ז כמה דינים היכא שאין האפוטרופס ואמם האלמנה אף עפ"י ב"ד אין להם רשות לעשות ולמכור בשל היתומים ואם עשו או התפשרו או מכרו בטל כל מה שעשו:

יא ראובן הוציא שט"ח על יתומים שאביהם חייב לו עשרה אדומים והם אומרים אדרבה אתה חייב לאבינו שכן שמענו ממנו וגם בעזבון נמצא שתי סתם חתימות על ראובן עי' בזה בנב"י מהד"ק סי' ז':

יב יורש קטן שהניח לו אביו משכון. והלוה מביא עדים שפרע לאביו. מי הוא המוחזק אם היורש שהמשכון בידו ואין מקבלין העדות בפני הקטן להוציא ממנו דקטן כשלא בפניו דמי כמבואר בחו"מ סי' כ"ח סעיף י"ט ובסי' ק"י ובסי' ק"ל. או הלוה נקרא מוחזק כיון שהוא מוחזק בממון ומקבלים העדות לפטור אותו מממון אף שלא בפני בע"ד כמבואר בסי' כ"ח סעיף י"ח (אמה"מח המעיין שם באחרונים יראה שאין דין זה ברור להלכה ודו"ק) עי' נדון זה בס' ערך השלחן על חו"מ סי' כ"ח אות כ"ג שנסתפק בזה ולבסוף העלה לחלק שאם הלוה בא לתבוע משכונו מהיורש ומביא עדים שפרע אין מקבלין עדותו דהוי להוציא אבל אם היורש תובע ללוה שיפדה משכונו מקבלין העדות שלא להוציא ממון מהלוה וכה"ג כתב הר"ן והביאו הסמ"ע סי' ע"ב ס"ק מ"ט לענין מלוה על המשכון שצריך לשבע בנק"ח אם בא להוציא מן הלוה. אבל אם המלוה שותק והלוה תובע משכונו אז סגי לי' בשבה"ס משום דהוי כנתבע:

יג ראובן ושמעון שותפים בעסק. ושניהם נשארו חייבים ללוי סך מסוים. ומשכנו ללוי בעד החוב את קרקע המשותפת ביניהם בתורת אפותיקי שאם יעבור זמן הפרעון שקבעו ביניהם ולא יפרעו הרשות נתונה ללוי למכור הקרקע הנ"ל ויתפרע חובו. ואחר הגיע זמן פרעון מת ראובן ואח"כ מת לוי המלוה. ועתה עמדו יתמי לוי לגבות את חוב אביהם מקרקע הנ"ל בשטר המשכנתא שבידם. ונסתפק השואל אם יכולים יתמי לוי לגבות כל החוב מקרקע הנ"ל או ינכו מן החוב חלק ראובן המת בחיי המלוה. והיה צריך המלוה לשבע נגד היתומים ואין אדם מוריש שבועה לבניו. עי' בס' משחא דרבותא ח"ב חח"מ סימן ק"ח סעיף י"א שפסק דודאי לא גבי יתמי לוי מיתמי ראובן כלל מחלק אביהם מטעם הנ"ל. ואף שמבואר בחו"מ סי' הנ"ל סעיף י"ב דאם היה למלוה שטר משכונא גובה מיתומים בלא שבועה. היינו דוקא במשכונא שהוא מוחזק בה ואוכל פירותיה כדמוכח מלשונם שם. אבל בנ"ד שאינו מוחזק בידו אלא בתורת אפותיקו ומשכונא ואינו אוכל פירותיה ודאי דהיה מחויב שבועה. וא"א מוריש שבועה לבניו. ע"כ הדין ברור דיתמי לוי אינם יכולים לגבות מהקרקע רק חצי חוב של חלק שמעון. ועי' בש"ך סי' הנ"ל ס"ק כ"ד וס"ק כ"ה. ועי' בסי' שאח"ז:

יד אם מת המלוה בחיי הלוה. ואחר מיתת הלוה מת יורש המלוה והניח בנים. ועתה באו לגבות חוב זקנם מיורשי הלוה. והמלוה בעודנו חי העלה הוועקסיל בפנקס ערכאותיהם ועשה אונטאבילאציע על בית הלוה. ונסתפק השואל אם שייך ביורשים אלו א"א מוריש שבועה לבניו. וגם מצד האונטאבילאציע אפשר דהוי כמו משכנתא דמבואר בסי' ק"ח עיי"ש בש"ך ס"ק כ"ה דלא אמרינן א"א מוריש שבועה לבניו. עיין בשו"ת מאמר מרדכי להגאון ר' מרדכי זאב סי' מ"ד שצידד לכאן ולכאן. ודעתו נוטה שיכולים ליטול בשבועה שלא פקדנו אבא ואבוה דאבא. וסיים שמצוה לבצוע. והנה מה שצידד מצד דהוה משכנתא. לפי מה שכתבתי בסי' הקודם בשם הרב משחא דרבותא. ודאי דגם האונטאבילאציע לא הוי מוחזק וק"ל ועי' בדיני מצרנות כלל סמ"ך סי' י"ח:

טו יורשי המת שנתנו לאחד חמשים זהובים שיאמר קדיש עבור נשמת המת והתחיל לומר קדיש ובאמצע השנה נפטר המקבל. וכעת תובעים יורשי המת מיורשי המקבל שיחזירו להם המעות אחרי שלא קיים התנאי. עיין בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ד:

טז ראובן פטר לעולמו והניח אחריו עזבון וגם בנים והוציא אחד מהבנים כת"י בח"י אביו שהבטיח לו שכר מאה זהובים בכל שנה בעד ההתעסקות שעסק וטרח בנכסי אביו. ותובע משאר היורשים השכירות. עיין בשו"ת השיב ר' אליעזר סי' י"א שהביא בשם מהריב"ל ח"א דף קמ"א. דבן שנתעסק בנכסי אביו בחיי אביו. יכול לתבוע אחר מותו כל דמי שכירותו כמו מתעסק אחר. וגם אינם יכולים לטעון עליו שום חשד מגנב או העלים מנכסי אביהם כדאיתא בתשובת מהר"ם בר ברוך הוא מהר"ם מרוטינבורג סימן תתפ"ו אב שהיה לו על בנו תביעה מחשד שגנב מאתו מנכסיו עבור שהיה שליט בכל אשר לו. ולא תבע ממנו בחיין ומת אינם יכולים היורשים לתבוע ממנו שום שבועה לאחר מיתת אביהם. דהואיל ולא תבע ממנו בחייו ודאי מחל לו בלב שלם. ועי' מ"ש בדיני שותפים במו"מ כלל צ"ח סי' כ"ח:

יז הזן את חבירו בסתם ולא תבעו. ומת ועתה תובעים היתומים ממנו דמי המזונות עיין בדיני מזונות כלל נ"ה סימן ט':

יח נתבע שחייב שבועה דאורייתא והוא חשוד