דברי גאונים קכג

טוען אפשר שנחסר ממשקלם בשעה שמסר שמעון השקים לספנים ואינו מאמין לשמעון ששקל בצדק ואף אם מסר להספנים משקל הראוי אפשר הספנים גנבו בדרך בעוד שהתבואה ברשות שמעון עיין בשו"ת שב יעקב חח"מ סי' וי"ו. שפסק שהדין עם שמעון ואין לראובן עליו אלא חרם שמסר להספנים משקל הראוי. כיון שראובן אינו יודע בבירור אם נחסר מהמשקל רק מפי העכו"ם והספק נולד ברשותו עליו להביא ראיה שנחסר ברשות שמעון ואין נשבעים על טענת ספק. ועוד מטעם אחר יש לזכות לשמעון. כי אף לו יהא שנחסר התבואה בעודה ביד הספנים. יש לחייב לראובן משום דהוא או ב"כ פשע במה שלקחו התבואה מן הספנים שלא במשקל דלכך מסר שמעון להספנים במדה ובמשקל כדי לחזור ולמסור ליד ראובן במשקל. ואז אם היה נחסר בהם והמשקל היו מחויבים הספנים למלאות או לשלם והשתא שראובן או ב"כ האמין להספנים ולקחו השקים בלא משקל איהו דאפסיד אנפשי'. והוי הדין כמו בחנוני עם פועלים סי' צ"א ובש"ך ס"ק י"א ואפילו ליטול היה שמעון נאמן שמסר כ"כ במשקל. מכ"ש שבא לפטור א"ע וראובן תובע בטענת ספק דשמא גנבו הספנים. ואף ששמעון ג"כ אינו יודע אם לא גנבו הוי טענת שניהם ספק דפטור כמבואר בסי' ע"ה סעי' י"ז:

ט ראובן קנה משמעון יי"ש שזופים להעמיד לו לזמן שלשה חדשים. ועשו ביניהם קנין המועיל למטלטלים ובהגיע תור נתינת היי"ש טוען שמעון שאין לו יי"ש וגם לא היה לו ומכר לו דבר שאינו ברשותו. וראובן אינו רוצה להאמינו שלא היה לו יי"ש עיין בשו"ת השיב משה סי' פ"א שמבואר שם דטענת ראובן לא הוי טענת ספק לענין זה שלא יצטרך שמעון לישבע עליה כיון שתביעת ראובן הוא בברי שמכר לו יי"ש רק שמעון רוצה לפטור עצמו בטענה אחרת שאינו ידוע לראובן מחויב שמעון לשבע על טענתו. והדבר מבואר בש"ך סי' ע"ה ס"ק פ"ב וסי' רל"ב ס"ק י"ג ועיין בסמוך סי' י':

י בסי' הקודם הבאתי בשם הש"ך דהא דקי"ל דאין נשבעין על טענת ספק הוא דוקא היכא שטענת התובע בלי תשובת הנתבע הוא טענת ספק אבל אם התובע טוען טענת ברי. והנתבע משיב טענה אחרת שאינו ידוע להתובע. לא הוי מחמת זה טענת ספק וחייב הנתבע לשבע. עיין בשו"ת השיב משה סי' פ"ד שביאר דבריו דלכאור' הש"ך בסימן קכ"א ס"ק מ"ו תברא לגזיזי שכתב שם בשלח לו חובו ע"י שליח דאין הלוה צריך לשבע רק בצירוף דברי המלוה. ובסי' ע"ה ס"ק פ"ב כתב כנ"ל דהיכא שבא ממונו ליד חבירו וחבירו טוען שנאבד או נתקלקל או טענה אחרת שרוצה לפטור עצמו ואין התובע יודע להכחישו מ"מ מחויב לשבע. וכתב הרב המחבר לחלק דהיכא שהדבר עומד לכך כגון בסי' קכ"א שהמלוה עומד פרעון בזה בעי הש"ך לטעמא דצירוף דבלא צירוף אינו מחויב לשבע על טענת ספק אבל היכא שבא לפטור עצמו בטענה שאין הדבר עומד לכך רק שאירע לו מקרה שהדבר נאבד או נתקלקל. בזה צריך לשבע אף שאין התובע מכחישו בברי ע"כ יע"ש ועיין בדין הש"ך הנ"ל בשו"ת השיב משה סי' מ"ח דף ל"א ע"ב:

יא איש אחד נתאכסן אצל בעה"ב. ונגנב מן הבעה"ב מרגליות וכסף וזהב. וחשד להמתאכסן שהוא גנבם. ובדקו אחריו ומשמשו את כליו ומצאו קצת מרגליות והודה שהם של בעל הבית שגנבם ואומר שלא גנב יותר. אם יכול בעה"ב להשביעו על שאר הגניבות שהוא חושד אותו. עיין בדיני גניבה כלל י"ז סי' י"ב י"ג ועיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ח' מ"ש בנידון מי שטוען על אשתו שפתחה תיבתו וגנבה מעותיו. והוא מודית במקצת אם יכול להשביעה על השאר:

יב קהל שעשו גאבעלא על איזה דבר כגון מקניית בשר שישלמו אנשי הקהל מכל ליטרא סך קצוב. וחכר ראובן הגאבעלא מן הקהל על שנה כנהוג. ועתה רוצה ראובן להשביע לאיזה איש מהקהל אם לא העלים ממנו מהתשלומין שקצבו הקהל לשלם. עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שבועה שהביא מכת"י מר רבו בשם חזה התנופה דאין יכול להשביע לשום אדם בטענת שמא. ואין זה דומה לשותפות כלל שנאמר בו דין שבועת השותפות:

יג הרבה אנשים האוזגים יי"ש שכרו בשותפות את הפראפאנאציע וכתבו בשטר שותפות שביניהם זיך שבחרו שני שותפים מאתם שהם ישאו ויתנו בכל העסק. וגם כתבו שאין רשות לשום אחד מהשותפים לקרב להנאמן בטענה שירא' לו החשבון מעסק הנ"ל רק השני אנשים הנ"ל שנבחרו המה יקחו חשבון מהנאמן. והנה כפי החשבון היה הפסד רב בהעסק. ועתה אחד מהמוזגים שאינו מהשני נבחרים הנ"ל חייב סך ממון להנאמן ואינו רוצה לשלם עד שישבע אם לא העלים כלום מהעסק. והנאמן טוען דכיון שנכתב בהשטר דאין רשות לשום אחד מהמוזגים לבקש מהנאמן שיראה לו חשבון רק השנים שנבחרו הוי כמו שפטרו אותו משבועה. עיין בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קי"ג שהעלה דאף אם היה כתוב בשטר שאינו צריך ליתן חשבון לשום אדם מ"מ יכול להשביעו כמבואר בחו"מ סי' ר"צ סעי' ט"ז ובפרט בנ"ד שבאמת צריך ליתן חשבון לפני השני נבחרים רק שאין רשות לשום אחר מהמוזגים לתבעו להראות לו חשבון נראה הכוונה בזה כי יש לפעמים חשבונות בעסק שאין לגלות לכל אחד כמ"ש הש"ך כיוצא בזה ביו"ד סי' רנ"ז סק"ג ע"כ כל מי שחשדו יכול להשביעו אעפ"י שכולם זולתו אינם חושדים אותו. אמנם מטעם אחר אינם יכולים להשביעו כיון דהנאמן נוטל מהשותפים שכר קצוב עבור טרחתו אף שהוא ג"כ שותף בהעסק מ"מ כיון שנוטל שכר קצוב עבור טרחתו שוב תלוי בפלוגתא דרבוותא אם יכול להשביעו בטענת ספק כמ"ש ברמ"א סי' צ"ג:

סעיף ד'