דברי גאונים קכב

כלל מג טענת ספק של התובע א אם הלוה טוען על שט"ח פרעתי והמלוה אומר א"י אם פרעתני שהדין מבואר בסי' נ"ט שאינו גובה בו. עיין בס' ערך השלחן על חו"מ סימן הנ"ל אות א' שכתב דמסתברא לי' שאף אם השטר הוא בתוך זמן הפרעון דאיכא חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. מ"מ מצטרף הברי דלוה עם חזקת ממון שלא להוציא ממנו. וחילי' מהא דמשארסתני נאנסתי יעו"ש:

ב מלוה על המשכון שהלוה טוען פרעתיך והמלוה אומר א"י אם פרעתני. או ששניהם מסופקים בפרעון. עיין זה בדיני משכון כלל ד"ן סי' ט"ז:

ג היכא שהלוה טוען א"י אם פרעתיך. וגם המלוה מסופק אם פרעו. או שהיתומים תובעים מאחד חוב אביהם והלוה טוען א"י אם פרעתיך. עיין חילוקי דינים בזה בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' ט"ו ט"ז. ובדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' ה' וסי' ט':

ד ראובן שלח מעות ללוי ע"י שמעון לקנות לו מטלטלים ואח"כ בא ראובן לעיר לוי וביקש מלוי המטלטלים והשיב לו לוי בפני שמעון שלא נתן לו שמעון כלום. ושמעון מכחישו שנתן לו המעות אם יכול לוי לומר לראובן לאו בע"ד דידי את. או מחויב לוי לשבע נגד ראובן. עיין בדיני שליח כלל צ"ה סי' כ"ג:

ה ראובן נתחייב לשמעון בשטר ובחיוב גמור סך אלף זהובים לשלם לו לר"ח ניסן הבע"ל. ואחר זה כתוב בשטר שאם יפרע לוי הדר בקונשטאנטינא סך אלף זהובים לבע"ח של שמעון עד ר"ח שבט הבע"ל. אז יפטור ראובן משמעון מחוב הנ"ל. ואם לא יפרע לוי לזמן הנזכר. מעתה ומעכשיו נתחייב ראובן לפרוע לשמעון הסך הנ"ל. וקנינא על כל הנ"ל. ועתה הגיע ר"ח ניסן זמן הפרעון ושניהם אינם יודעים אם פרע שם לוי הסך הנ"ל. ושמעון תו ע מראובן שיפרע לו עי' מהרשד"ם סי' תכ"ג שפסק דראובן חייב לשלם לשמעון דהוי א"י אם פרעתיך ואף שגם שמעון טוען ספק. מ"מ כיון שכתוב בשטר שאם יפרע שם לוי יפטור ראובן מחיובו נמצא שכבר זכה שמעון בחיובו. וראובן בא לפטור מחמת התנאי. עליו להביא ראיה לפטור עצמו וראיה לזה ממה שכתב הרשב"א בתשובה והובא בב"י על טור אהע"ז סי' קי"ח בראובן שנשא אשה וכתב שטר חזרה ליורשיה על נדוניתה שאם לא ישאר לו ממנה ולד של קיימא שמחויב להחזיר הנדוניא ליורשיה ומתה האשה ואח"כ מת הולד בתוך שלשים יום. וכתב הרשב"א דאם היה נכתב התנאי כל שישאר ממנה ולד של קיימא לא יחזיר כלום אז על הבעל להביא ראיה שהולד היה של קיימא. לפי שלא זכה בנדוניתה אלא א"כ ישאר ממנה ולד של קיימא ועליו הראיה. אבל בנדון זה הבעל כבר זכה בנדוניתה. אלא שהתנה שאם לא ישאר זש"ק שיחזיר הנדוניא. א"כ מי שאמר שלא היה זש"ק עליו הראיה ע"כ. הרי נדון זה דומה לנדון דידן שגם שם לשניהם ספק אם היה זש"ק מ"מ אם היה נכתב התנאי שאם ישאר זש"ק יפטור אז על הבעל להביא ראיה לפטור עצמו. ואף שבנ"ד כתוב אח"כ שאם לא יפרע לוי נתחייב ראובן לפרוע. וקיי"ל תפוס לשון אחרון. הרי כתב מהרי"ק בתשובה דהיינו דוקא היכא שא"א לקיים העליון והתחתון. אבל אם אנו יכולים לפרש תחתון כעליון אף שהוא קצת דוחק העליון עיקר. וה"נ יש לפרש ואם לא יפרע לוי היינו ואם לא יתברר שפרע לוי חייב ראובן לפרוע. ע"כ תורף דברי מהרשד"ם. שוב מצאתי בבני חיי סי' ע"ה בהגה"ט אות ג' שהשיג עליו מהא דכתב הר"ן בפ' מי שאחזו גבי הא דאומר לחבירו אני נותן לך כך וכך ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה וכתב הר"ן דהיינו דוקא כשהתנאי תלוי ביד המקבל. אבל כשהתנאי תלוי ביד אחרים או ביד הנותן לא ע"כ. א"כ ה"נ שהתנאי תלוי ביד לוי נימא שעל המלוה להביא ראיה שלא פרע לוי לבעל חובו. ולא דמי לא"י אם פרעתיך דהכא הספק תלוי באחר וגם זאת שגם המלוה אינו יודע. וכן משמע בתשובת לחם רב סימן קמ"ט ע"כ דבריו. ולפע"ד המעיין בש"ך סי' פ"ב ובסי' מ"ו גבי תנאי היה דברינו ושם בנתיבות בביאורים יראה שהדין עם המהרשד"ם ודו"ק:

ו שנים שחלוקים על חפץ או ממון. ושניהם טוענים בספק. ואין שום אחד מהם מוחזק אם מהני עד אחד להחזיק את אחד מהם בהממון עיין שער משפט סי' ל"ג אמצע ס"ק א' שהניח הדבר בצ"ע:

ז אם תובע לחבירו בספק ע"פ עד אחד בדברים שאין נשבעים עליהם שבועת התורה כגון קרקעות והקדשות ושאר דברים המבוארים בסי' צ"ה יש לעיין אם חייב הנתבע בשבועת היסת כיון שהעד אינו פועל כלום מן התורה וגוף התביעה הוא טענת ספק שאין נשבעין עליו עיי"ש בשער משפט ס"ק א' שהוכיח דלדעת הש"ך הנתבע פטור אף משבהיס"ת בנדון הנ"ל:

ח ראובן תבע את שמעון שנתחייב לו להעמיד לו על המים למקום פלוני שפי אלפים שקים תבואה משקל כל שק ושק סך כך ועתה חסר ממשקלם עד שעולה ההפסד ע' שקים ושמעון השיב שהוא שלח התבואות למקום שנתחייב וספר ושקל כל השקים כפי משקל הראוי. ומסר להספנים במשקל כדי שימסרו שם לראובן או ב"כ במשקל ואח"כ באו ב"כ של ראובן למקום פלוני ליקח התבואות לקחו קצת מן התבואה ע"י יהודי ומסרו לעכו"ם שהיה לו לקבל התבואה. וקצת לקחו ע"י העכו"ם בעצמו ולקחו בלא מדה ומשקל רק במנין השקים. ואותו עכו"ם שבא אח"כ ואומר שנחסר מן השקים מן המשקל לא מפיו אנו חיין. וקרוב לודאי שאותו עכו"ם גנב מן השקים. וראובן