דברי גאונים קכ

ס'. ופסק כן להלכה דלשון קבלה הוי לשון חיוב ושעבוד על הגוף. וכן מורים דברי רש"י ר"פ הנושא גבי האומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר. ושם בסוגי' שכתב רש"י פלוני קבל עליו כך וכו' ולכך גם הנוסח בכתובות הוא וקבלת"י על"י ועל ירתאי בתראי להתפרע ולגבות מכל שפר ארג נכסין וכו' שקניתי ושעתיד אני לקנות וכו'. שלשון וקבלת"י על"י מועיל אף למה שעתיד לקנות מצד חיוב. ע"כ תורף דבריי. וכן מצאתי בספר ערך השלחן על החו"מ סי' ס' אות ל"א שפסק כן. וצ"ע שבשו"ת הרשב"ש הנ"ל ססי' קכ"ב לא משמע כן ועיין בדיני משמעו"ת לשונו"ת כלל ס"ה סימן כ"ח שהבאתיו:

יז כת"י שכתוב בו בלשון וועקסי"ל עלי הח"מ על סך כך וכך. אם הוי לשון חיוב ע' בשער משפט על חו"מ סי' קי"ז ס"ק א' שכתב בפשיטות דזה הוי לשון חיוב דלשון וועקסיל עלי הח"מ. הוי כמו לשון חוב עלי ח"מ. או שט"ח עלי הח"מ דודאי מהנו אף בדבר שאינו חויב כלל. ומתחייב בלשון זה. וע' בדיני שלי"ח כלל צ"ה סימן ע"ז:

יח מי שמכר לחבירו סחורה. והוא דשלב"ל וכתב לו שטר ע"ז שמכר לו הסחורה ולא כ' בלשון חיוב שמחייב עצמו ליתן לו הסחורה אבל כתב בסוף השטר שנעש"ה העני"ן באופ"ן המועיל. עי' בשו"ת נטע שעשועים סי' מ"א שפסק דכיון דמבואר בתשובת רמ"א דאף למ"ד קנין אגב לא מהני. מ"מ אם כתוב באופן המועיל תלינן לומר שהתחייב עצמו בדבר א"כ בנ"ד נמי אמרינן כן. וקיי"ל דחיוב מהני אף לדשלב"ל. וע"ל בדיני דשלב"ל כלל כ"ד סימן י"ג שהבאתי דבריו בביאור קצת. וכעין זה כתוב בשו"ת זכרון יוסף חח"מ סימן ז' לענין מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ועמ"ש בזה בנתיבות סי' ר"ז בביאורים ס"ק י"ח:

יט מי שמכר לחבירו בגד בהקפה. ונתן לו הלוקח שט"ח על המעות. ולא משך עדיין הבגד. ועתה רוצה הלוקח לחזור בו מהמקח פסק בשו"ת נטע שעשועים סי' ל"ד. דאם לא נכתב בהשטר שמחייב עצמו דמי' המכר רק כתוב חיוב סתם ודאי דאינו יכול לבטל החיוב סתם ואף כתוב שחייב דמי המכר מ"מ אינו יכול לחזור. דשט"ח שנתן הוי כמו כסף כמו שפסק המחנה אפרים בהלכות קנין מעות סי' ה'. וע' בנתיבות המשפט סי' ר"ד ס"ק א' שחולק על המחנה אפרים ועי' בכלל פ"ז סי' ל"ד:

כ ראובן לוה משמעון מאה זהובים. ונתן לו משכון פ' טאלי"ר חדשים. ואח"כ נשתתף ראובן עם לוי באותן הטאלי"ר להוליכם למקום אחר ולהוציאם כי במקומם לא לקחום רק בפחות מעט מן הטאלי"ר הישיני"ם. ונתן לוי לראובן ממר"ם בלא שם. המלוה רק לכל מי שמוציאו ובנאמנות' על סך מאה זהובים ליתנו לשמעון וליקח ממנו הטאלי"ר. וכן עשה ראובן ולקח הטאליר ומסר הממר"ם לשמעון והוליך לוי הטאליר למקום אחר ונתברר שם שאינם שוים רק החצי מהישינים לאשר המה מזויפים ולקחום השר ממנו. והוציא לוי ממון עד שהציל הטאליר מיד השר. ועתה תיבע שמעון מלוי בממר"ם שבידו. ולוי טוען שטר זה בא בידך בעד המשכון טאליר ובטעות היה כיון שנתברר שהטאליר אינם שוים רק החצי מן הישינים. הנני מחזיר לך משכונך רק תשלם לי הוצאתי שהוצאתי עליהם אל השר. ושמעון משיב אתה נתחייבת לי בממר"ם זה בלי שום תנאי אני החזרתי המשכון לראובן אין לך עלי בענין הטאליר כלום רק על ראובן עי' שו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' ו' שהעלה דאם נתברר שלוי נשתתף עם ראובן אדעתא דהכי שהטאליר הם שוים רק קצת פחות מן הישינים. ולא ידע בזיופם. ועל דעת כן נתן הממרים לראובן. אז לוי פטור מלשלם לשמעון כיון שנתחייב בטעות. ויחזיר הטאליר לשמעון. ושמעון אינו מחויב לחצר לו הוצאותיו. אולם אם לא נתברר כנ"ל אז לוי מחויב לשלם לשמעון. ואינו נאמן לגרוע הממר"ם עם נאמנות בדברים בעלמא. דשמא ידע לוי בזיופם ואעפ"כ התחייב עצמו לשמעון:

כא פועל שרצה ללמוד אצל בעה"ב אחד מלאכת פסמא"ן. והתקשר עצמו הפועל בקנין ות"כ בפ"מ לעשות בכל שבוע ק"ע אמות פסמא"ן. ומה שיחסר ממדה הנ"ל ישלם ההפסד לבעה"ב. ואח"כ רוצה הפועל לחזור באמרו שא"א בעולם להשלים השיעור הנ"ל והוי כקנין בטעות ורוצה לברר זאת ע"פ אומנים. ובעה"ב משיב אף לפי דבריו הלא התחייב עצמו לשלם ההפסד וחל הקנין על החיוב הזה שהוא אפשרי. עיין בזה בדיני פועל כלל פ"ב סי' ה':

כב אם יכול לחייב עצמו למי שלא בא לעולם כמו שמהני חיוב בדשלב"ל למי שבא לעולם הוא פלוגתא בתשובת האחרונים. הרב בית דוד סי' י"ב. והרב גינת ורדים חאה"ע כלל ד' סי' ה' פסקו דאע"ג דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם. מ"מ יכול לחייב עצמו. כיון שהמתחייב ישנו בעולם. אולם המהרי"ט חח"מ סי' פ"א הוכיח דא"י לחייב עצמו למי שלא בא לעולם. וכן פסק מהריב"ל. עיין בס' ערך השלחן סי' ס' אות למ"ד שהביאם ושגם הרב בני יעקב הסכים לדעתם דלא מהני החיוב והוכיח כן מש"ס ספ"ק דגיטין גבי מעמד שלשתן דאמר אמימר וכו' ופרכינן אלא מעתה הקנה לנולדים וכו'. וכן דעת הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' רפ"ב גבי אחריך לפלוני דלא מהני אלא למי שהוא עכשיו בעולם. וכ"כ מהר"ם בתשובות הקצרות סי' ר"ה. ובארוכות סי' תתקכ"ז והובא בתשובות השייכות לס' משפטים סי' ז' ע"כ. וכבר קבע מרן הב"י בשלחנו הטהור להלכה בסי' ס"א ססעי' ד' דאינו יכול ולהתחייב למי שלא בא לעולם וע"ש בתומים ובנתיבות בביאורים ס"ק ז':

כלל מב טענות בע"ד וטוען וחוזר וטוען א אם הנתבע אינו רוצה להשיב על טענת התובע עד שישליש לו התובע מקודם מעות על