דברי גאונים קיט

החיוב יחול על גוף האדם שנתחייב ונשתעבד שלא יטפל בנכסי ירושת אביו. ושלא יטפל בבנין. וחייב לקיים תנאו והוכיח כן מן הראשונים ע"ש. ויש לתמוה על הרב המחבר שבסי' רכ"ב פסק להיפוך ולא זכר דברי עצמו. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ל"א שכתב מסברא דנפשי' דלא מהני בזה חיוב. ועתה מקרוב נדפס ס' ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' ר"ה בד"ה אם מסר שגם הוא פשיטא לי' דלא מהני חייב בשלילה ונסתייע מדברי חיים הנ"ל ואלו ראה דברי הגאונים שהבאתי כאן ובכלל פ"ז לא הוי פשיטא לי' ומה שהביא משו"ת מהר"ח א"ז דקנין לא מהני מבואר כאן ובכלל פ"ז דאף דקנין לא מהני בזה אבל חיוב מהני. ועיין בדיני קנין דברים כלל פ"ז סי' נ"ט ובסי' ס"ז דמועיל החיוב:

ח בענין המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב הש"ך בסי' ס' ס"ק י"ב פסק דאפי' קי"ל כהרמב"ם א"י לומר ובן כתב שם בנתיבות. וכן פסק בשו"ת חוו"י סי' קכ"ח. וכן פסק בבית אפרים חח"מ אמצע סי' ע"ה שלענין לגבות מבני חורין כל בתי ישראל פוסקים לחייב אף בדבר שאינו קצוב. ועיין בדיני מזונות כלל נ"ה סי' י"ד:

ט ראובן תבע לשמעון בערכאות על עסק ממון ונתנו לבית המשמר ולא רצה לפטרו עד שהעמיד לו את בן אחיו לערב דהיינו שהוצרך לתת לו שטר על שמו ונכתב בו שהודה שקיבל ממנו ת"ק זהובים והתחייב עצמו לפרעם לו לזמן פלוני ובכל תורת נאמנות וכשתבע אותו ראובן לזמן הנ"ל. השיב כי אינו רק ערב ושיתבע קודם את שמעון לד"ת ואם יתחייב שמעון ולא יהיה לו ממה לשלם אזי ישלם הוא. ועוד שאר טענות עיין בשו"ת חוות יאיר סי' קל"ז חילוקי דינים בזה ודעתו בנדון הנ"ל דלא נשתעבד כלל בעל השטר לראובן כיון שידוע לכל או שראובן מודה שהוא נתן השטר הנ"ל עבור חוב שמעון וכיון שלא נכתב קנין בשטר הוי כערב לאחר מתן מעות דלא משתעבד בלא קנין דהרי כל ערב קבלן מקבל על עצמו לשלם אף כשלא יתבע את הלוה תחלה ואפ"ה לא משתעבד בלא קנין יעו"ש פרטי דינים ועיין בדיני ערב כלל ע"ח סי' כ"א. שהבאתי שם בשם תשו' הרמ"א סימן ע"ב ושבו"י ח"ג סי' קמ"ה ותשו' מהריא"ז ססי' ל"ג שפסקו כן ושם דחיתי את תלונת הס' ערך שי במה שהקשה על פסק החו"י הנ"ל. ועתה יצא לאור שו"ת בית שלמה מגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא וראיתי בחחו"מ סי' ל"ט שפסק ג"כ כהשבו"י הנ"ל אמנם בעובדא דידי' שהמלוה התפשר עצמו עם הלוה לוותר לו הרבה מהחוב רק שיתן לו טראטא בח"י ובח"י הערב על מותר החוב שחייב לו אחר הפשרה ודאי בכה"ג הוי ערב בשעת מתן מעות ועדיף מפטר הלוה על פיו דכאן פטר גם מגוף החוב שוותר הרבה בשביל הערבות. ועוד טעם כיון שהלוה לא היה יכול לפשר עם שאר בע"ח שלו עד שיחתום המלוה הנ"ל על הקרעדע ובשביל הפשרה עם הערב חתם עצמו נתחייב לו הערב בתורת שכירות בשביל החתימה ועי' בחוו"ד סוסי' ק"ע וברדב"ז ח"ג סימן תר"ט:

י אשה אחת התחייבה עצמה לילדה וכתבה בשטר התנאים של הילדה שהתחייבה האשה לתת לה סך ששים זהובים כשתמכור ביתה. ובין כך מתה האשה ולא מכרה הבית. אם חל החיוב על היורשים עיין בדיני משמעות לשובו"ת כלל ס"ה סי' כ"ו:

יא ראובן מחזיק בשכירות מאת המלך את המכס שנשכר תמיד על ג' שנים וקודם כלות הג' שנים נתן ראובן לשמעון כת"י באופן המועיל שהוא מחייב את עצמו ליתן לו סך כו"כ אם ישאר בידו המכס. ואח"כ נשאר בידו המכס רק שהוסיף בדמי השכירות. וכשבא שמעון לתבעו בכתב ידו. השיב ראובן שלא היה כוונתו ליתן לו רק אם ישאר בידו כפי השכירות שמקודם ולא בהוספה. עיין שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תש"ו שפסק שהדין עם שמעון דכיון דהוא מילתא דשכיחא להוסיף בשכירות המכס הו"ל לראובן לאתנוי. וכיון דלא פירש מחויב לשלם:

יב ראובן שנתחייב לשמעון לתת לו מנה באופן אם יודה לוי שאין לו עליו שום זכות ותביעה ומת לוי. הדין דלא זכה שמעון במנה. אפילו יודו יורשי לוי שאין להם על ראובן כלום. כן מבואר במהראנ"ח ח"א סי' נ"ג והובא בבני חיי חחו"מ סי' ר"ט בהגה"ט אות כ"ג:

יג מי שחייב את עצמו לחבירו איזה חיוב וכתב הסופר כת"י ע"ז ולאשר כי המתחייב אינו יודע לחתום א"ע צוה להסופר שיחתום אותו במסה"ק. אם מהני. עיין בח"מ סי' מ"ה סעיף ה' ובש"ך שם וע"ש מש"כ דו"ז בקצוה"ח לחלק בין שטר ראיה דמהני. אבל להתחייב א"ע בחיוב חדש לא מהני. והנתיבות שם חולק עליו. ועי' שו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"א סי' ר"ז ומהד"ב ח"ב סי' ע"ד שהסכים עמו דמהני אף לחיוב חדש והביא בשם שו"ת בר לוואי שגם הוא פסק כן ועיי"ל כלל כ"ג סימן כ"ה:

יד תוספת כתובה שנכתבה בנוסח שאינו מועיל לפי הדין לחייבו בהתוספת פסק בשו"ת בית יהודה חחו"מ סי' ל"ז. דכיון שכלל סך התוספת עם סך הכתובה דאורייתא בכ"ל חוז"ק ותוק"ף הכתוב"ה וכו' חשיב כאלו כתוב כל לשונות המועילים:

טו מי שכתב על כתובת אשתו מעבר לדף הנני מוסיף לך עוד ת"ק זהובים על דמעבר לדף וחתם א"ע. פסק בשו"ת חכם צבי סי' ק"י. דאף דזה לא נכתב בלשון חיוב מ"מ מהני. משום דלשון הוספה מורה דזה יהיה כמו הקודם דמעבר לדף. ושם נכתב בלשון חיוב:

טז אם כתוב בשטר וקבלתי עלי. או קבל עליו פלוני לעשות או ליתן. הוי לשון חיוב ומהני אף לדבר שלא בא לעולם. ולחייב עצמו בדבר שאינו חייב. כן מבואר בשו"ת הרשב"ש בן הרשב"ץ. סי' רמ"ג. והובא בס' משחא דרבותא חח"מ סימן