דברי גאונים קיז

שהדבר תלוי באחר ואינו בידו עכ"ל. שוב מצאתי שם בסי' תי"א שנשאל בראובן ששכר דירה מאלמנה ובנה ונתחייבו המשכירים בשטר בחיוב להעמיד הבתים ביד ראובן כל זמן השכירות מכל מערער בעולם. ועתה בא לוי שגם הוא בן האלמנה. ומערער על השכירות באמרו שגם לו חלק ונחלה בבית והוא אינו מרוצה להשכיר לראובן. והשיב המהרשד"ם שהשכירות קיים עיין בטעמו בדיני שכירו"ת קרק"ע כלל ק"ד סי' מ"ה שהעתקתי דבריו וסוף דבריו כתב וז"ל וזולת זה אף אם לא היה להמשכירים שום חלק בבתים הללו. מ"מ כיון שהתחייבו להעמיד הבתים בשכירות ביד ראובן. פשיטא שחייבים לקיים עכ"ל. והנה כל הרואה יראה שדבריו אלו סותרים לדבריו שבס' רס"ה שהבאתי לעיל וצע"ג:

ועיין בשו"ת מקור ברוך להרב ברוך קלעי סי' מ"ג. שנשאל בראובן שנפטר והשאיר אחריו שתי בנות יורשות אותו וגם אלמנותו. וכפל דו"ד בין האלמנה ובין האחיות בענין גביית כתובת האלמנה. עד שביררו להם דיין אחד שיפסק ביניהם ע"פ פשרה. ונעשה ע"ז קאמפרמוס בקנין כנהוג. ואחת מהאחיות לא היתה שמה בעת עשיית הקאמפרמוס כי היתה במקום רחוק רק בניה נמצאו שם. ונתחייבו בניה עבורה לעשות עם אמם שתתרצה ותתפייס לגזירת הדיין אשר יפסיק. ואח"כ הלכו הבנים והגידו לאמם את כל אשר עשי. וצעקה וקללה אותם באמרה מי נתן לכם רשות לעשות דבר שלא ברשותי ואני איני מתרצה בזה. והבנים פייסו אותה שתתרצה ואינה שומעת בקולם. ועתה בא השאלה אם הבנים פטורים מחיובם או מחויבים ליתן לאמם מממונם עד שתתפייס והוכיח הרב המחבר משלהי פרק כל הגט. בהאי דאמר להו אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין להוי גיטא וכו'. שמי שנתחייב לפייס לפלוני חייב לפייסו בין בדברים בין בממון. ועיין בב"י אהע"ז סי' קמ"ד באמר הרי זה גיטך ע"מ שאם לא אפייסה וכו' ופייסה ולא נתרצית דהוי גט אע"פ שהוא אנוס מחמת שאין לו ממון ליתן לה שתתרצה אפ"ה אין אונס בגיטין הרי בהדיא משום דאין לו הוי אנוס. אבל אם יש לו ממון מחויב לפייסה בממון ולא הוי אנוס. ואין להקשות ממה שכתב הריב"ש בסי' ר"כ על ראובן שנתחייב לכוף את בנו כשיגדל. שיודה במתנה שנתן אביו. והשיב הריב"ש שכפייה זו אין לומר שהיא בשוטים וביסורים' אלא כל שעשה הכפיות שבידו לעשות שלא להכותו מנכסיו ולהרחיקו הרי קיים תנאו. ואמאי לא אמר שחייב ליתן לו ממון עד שיודה על המתנה. דשאני התם דלא נתחייב ראובן לפייס לבנו. דפיוס הוי משמע בין בדברים בין בממון. אבל נתחייב לכוף אותו וכפייה משמע שלא בממון. דאי בממון הוי פיוס ולא כפייה. ע"ש שהאריך והעולה לדינא שהבנים מחויבים לפייס לאמם בדבר ריצוי ופיוס וממון עד כמה שיגיע לה לפי' הדין כדי שתתפייס ולא תערער עוד על האלמנה להזמינה לדין. אמנם אם יתנו לה ממון המגיע לה לפי הדין ועכ"ז לא תרצה להתפייס אינם חייבים לתת לה, כל הונם ורכושם אחרי שנותנים לה דמים הנוגעים לה שכל העולם יאמרו שהיא ראויה להתפייס בזה ועכ"ז אינה מרוצה הוה אונס דלא שכיח ופטורים:

ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך פיוס. במי שנתחייב עצמו בקנין לפייס את חבירו שיעשה איזה דבר. ושאם לא יתפייס. שיתן סך קנס. ולא נתפייס חבירו אם מחייב בהקנס. והביא בשם הריב"ש והרמב"ן והביאם הב"י על טחו"מ סי' ר"ז מחודש ז' ומהרח"ש ח"א סי' צ"א דפטור מהקנס מההוא דפרק כל הגט דאמרינן אטו תרקבי דדינרי בעו למיהב לי' הא פייסי' ולא איפייס. וע"ש שהביא ע"ז דברי הרב מקור ברוך הנ"ל (ומצוין שם בטעות סי' ע"ג וצ"ל סימן מ"ג) דאם נתחייב לפייסו בדמים קצובים חייב. ואפילו אם לא קצב אלא שהיה ידוע ההפרש שביניהם. אמרינן מסתמא על כל סך ההפרש נתחייב ליתן לאותו אדם כל אותו הסך עכ"ל יעו"ש:

ועי' מ"ש כעין זה בשו"ת חוות יאיר סי' קכ"ח בנדון שראובן תבע את שמעון שנתחייב לו שמעון בשטר ובקנין להשתדל לראובן חזקת ישוב אצל השר על הוצאות שמעון. ושמעון טוען שאין חיובו חל מעיקרא כי נתחייב על דבר שאינו בידו דשמא לא ירצה השר ליתן לראובן חזקת ישיב. והשיב הרב חוו"י דאם היה החיוב שבשטר שאם לא ישתדל יתחייב ליתן לו סך כו"כ אז היה התחייבות הזה אסמכתא דלא קניא רק בב"ד חשוב אבל בנ"ד שנכתב בשטר סתם איך שהוא מחייב עצמו בהשתדלות הנ"ל. אף שהוא דבר שאינו בידו דשמא לא יתרצה השררה מ"מ לא נפטר שמעון מההשתדלות על הוצאותיו כמו שהתחייב עצמו. ואם לא יתרצה השררה בשום פנים אז יפטור בטענת אונס דפטרי' רחמנא. ואין לדקדק דכל כה"ג דאינו בידו הקנין והחיוב לא חל כלל מההוא דפ' איזהו נשך האי מאן דיהיב זוזי לחברי' למזבין חמרא ופשע ולא זבין ומסיק שם דלא משלם משום דאסמכתא הוא ולא קניא משום דלאו בידו. ופירש רש"י שמא לא ימכרו לו. י"ל דשם נמי אם עדיין היה באפשר למזבין לי' חמרא שהתחייב עצמו. הדבר פשוט שהוא מחויב לקיים מה שנתחייב. אך שם מיירי שעבר זמן הבציר. ושוב אין יין מצוי לקנות. רק שהתחייב עצמו אם איני קונה לך אפרע משלי כמבואר בב"י סי' ר"ז בשם הרא"ש לכן הדין דין אמת ופשוט במתחייב עצמו בדבר שאינו בידו לגמרי כגון קנה לי יין במקום פלוני שאף אם לא קנו ממנו בבד"ח מחויב לקיים מה שהתחייב כדי יכולתו והשגת ידו. ואם נכתב שבאם לא יעשה כו"כ. יתחייב בסך מה. והוא דבר שאינו בידו זה, שהתחייב בסך ידוע הוי אסמכתא ולא קני אם לא שנכתב בשטר שקנו מיני' בבד"ח ונדון זה מבואר בסי' ר"ז סעיף י"ג בתחלת ההג"ה יעו"ש. ומ"מ אם שמעון קיים ההתחייבות שלו וטרח בהשתדלות והשררה לא רצה רק בממון רב יותר מהראוי לרוב העולם. אז פטור שמעון דמקרי אונס כמבואר בפסקי מהרי"א סי' רנ"ד