דברי גאונים קטז

למימר לשניהם אני צריך כיון שאין הספרים כפולים. ע"כ תורף תשובתו. והנה הרדב"ז לשיטתו אזיל שפסק בתרי אמהתא שיכול לומר גוד שתיהן או אגוד שתיהן כמו שסיים שם בסיף התשובה לכך גם בספרים פסק כן דחד דינא הוא. אבל אנו אין לנו אלא דברי מרן הב"י שקבע להלכה בשלחנו הטהור סי' קע"א סעיף י"ג דבתרי אמהתא אינו יכול לומר גא"א א"כ גם בספרים דינא הכי כיון דאין תשמישן שוה. ואינם יכולים לכוף זא"ז כי אם על אופן המבואר שם בסמ"ע ס"ק ל"א ובסי' קע"ג ס"ק ב' יעו"ש:

ט ראובן מסר ביד שמעון מעות להוליכם לפלוני. ובלילה באו שודדים ולקחו משמעון מטלטלים וסחורות וגם המעות הנ"ל ושמעון השתדל אצל השופט עד שהתפשרו השוללים עם שמעון ונתנו לו סכום מעות שעולה פחות הרבה משיווי הסחורה שלקחו ממנו. ועתה ראובן תובע משמעון שיתן לו עבור מעותיו חלק לפ' ערך מהפשרה ושמעון טוען שלעצמו הציל. עי' בדיני לעצמי קניתי כלל נ' סי' ט"ז:

י אירע עובדא שהיו הבאנקנאטין של המלך הלוך וחסור השיווי שלהם מידי יום ביומו. והיו ממהרים להוציאם בכל האפשר. ונתן ראובן לשמעון הבאנקנאטין שלו להוציאם. וערבם שמעון עם שלו והוציא מהם הרבה ומקצתם נשארו ורוצה שמעון להחזירם לראובן וראובן אינו רוצה לקבלם באמרו כיון שערבם עם שלו אולי שלו הם הנשארים עי' בדיני לעצמי קניתי כלל נ' סי' י"ז:

יא ראובן ושמעון הפקידו ביד לוי זה מנה וזה מאתיים והנפקד עירבם בשק אחד עם מעות שלו ונגנב קצת מן המעות כיצד מחשבין ההפסד ע' בדיני שומרים כלל צ"ו סי' ז':

יב ראובן ושמעון יש להם פקיד (שפיליטער) בעיר אחרת וגם לוי יש לו פקיד בעיר הזאת ושלח הפקיד ע"י עגלן עכו"ם לראובן ג' שקים צמר ולשמעון שק אחד. וגם הפקיד של לוי שלח ללוי ז' שקים צמר ע"י אותו עגלן והניחו הפקידים כל אחד חותמו על השקים שלו למען יכירו הבעלים כל אחד השקים שנשלח לו. והניחו כל השקים בשק אחד גדול ומסרו להעגלן עם אגרת ובבואו להעיר מסר הכל ביד שמעון עם האגרת ושמעון פרע לו השכירות והלך לו. ואח"כ מסר שמעון לראובן ג' שקים ולו שק א' ואח"כ בא לוי ליקח ז' שקים שלו ופתחי השק הגדול ולא נמצא שם כי אם ששה שקים. וטוען לוי דלמא שק שלכם נאבד. וראובן ושמעון טוענים שלך נגנב או נאבד ע' בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' מ"ו שהביא דברי התה"ד (הביאו הרמ"א בס' רצ"ב. סעי' יו"ד ויעו"ש בש"ך) והעולה מדבריו לדינא דבזהובים כיון דשם מטבע חד הוא ואין קפידא בזהובים שלו דוקא הדין שההפסד לפי חשבון. אבל גבי טלה שכל אחד מקפיד ליקח הטלה שלו. יאמר לו המוחזק שלך נפסד או כל דפריש מרובא פריש. עתה בנ"ד שכל אחד מקפיד שיבאו לידו השקים שלו לפי חותמות הפקיד אלא שנפסדו החותמות ואינו ניכר של מי נאבד. א"כ ראובן ושמעון המוחזקים זכו משני צדדים דא"ת שנאבד ומבואר שם בתה"ד בשם הריצב"א דבנאבד אזלינן בתר רובא ואמרינן כל דפריש מרובא פריש. א"כ של לוי היה הרוב שקים ושלו נאבד. וא"ת דלמא העכו"ם גנבו והו"ל קבוע כמחצה על מחצה. ג"כ הדין דהמוחזק יכול לומר שלך נגנב כמו בטלה. ושוב כתב דיש להסתפק אם הרוב היה של המוחזקים היכא נדייני' דא"ת דהעגלן גנבו הו"ל קבוע כמחצה ומצי המוחזק לומר שלך נגנב כמו בטלה. וא"ת שנאבד יש לילך אחר רוב וכל דפריש וכו' כהריצב"א הנ"ל ושלהם נאבד. אע"פ שהם מוחזקים. והאריך בזה ודעתו דאף בכה"ג הדין עם המוחזקים דיוכלו לומר קי"ל כהר"י ומרדכי דאזלינן בתר חזקת ממון אף ברובא דאיתי' קמן דלא כריצב"א. ועוד דאף להריצב"א מצי למימר עליך להביא ראיה שנאבד דדלמא גנבו העגלן והו"ל קבוע כמחצה על מחצה ושלך נגנב. יעו"ש שהאריך לחזק הדברים והביא דברי מהרי"ט ושכך עלתה הסכמת חכמי הדור דאף שהוא ספיקא דדינא בתפיסה עצמה אם הוי מוחזק או לא וכל שאתה יכול להרבות בספיקא ספיקות מ"מ יכול המוחזק לומר קי"ל:

כלל מא חיוב. ולשונות החיוב. ובמה יכול להתחייב:

א מי שחייב עצמו בדבר שאינו חייב ע"י אגרת שכתב לחברו אי מהני כמו חיוב בכת"י עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חח"מ סימן א' ועיי"ש באם כתב באגרת דרך הודאה מה שהעלה בזה:

ב מי שהתחייב עצמו איזה חיוב בשטר והשליש השטר ביד שליש זכה השליש בשביל המקבל ואינו יכול המתחייב לחזור בו. עי' בחו"מ סימן ר"נ סעיף כ"ה ובשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ב' ג' ד' ה' ובשו"ת אמרי אש חחו"מ סימן ד' וע"ע בדיני שליש כלל ק"ז:

ג מי שהתחייב עצמו לחבירו על דבר שאינו בידו לעשות והוא תלוי בדעת אחרים כגון שהתחייב עצמו לעשות שאיש פלוני ימכור לו הבית. או שפלוני יתרצה בהעסק או כדומה לזה שאינו בידו לקיים ההתחייבות. דבר זה נסתיים בגדולי האחרונים כאשר אציע. הנה במהרשד"ם חחו"מ סימן רס"ה נשאל בנדון שיעקב מת וחל"ש והניח בניו אחריו ראובן ושמעון וגם האלמנה. ונשאר ממנו בית. והלך ראובן ומכר הבית ללוי בקנין ובשטר. וגם התחייב עצמו בקנין איך שהוא מחויב לפייס את אמו ואחיו שיתרצו בהמכירה. ואח"כ באו אמו ואחיו ואינם רוצים למכור. והשיב שם באורך קצת כאשר העתקתי תורף דבריו בדיני קני"ן קרק"ע כלל פ"ט סי' י"ח. וכתב שם בסוף התשובה וז"ל ומה שחייב עצמו ראובן המוכר בקנין שמחויב לעשות שתתרצה אמו ואחיו בהמכירה פשיטא דקנין דברים בעלמא הוא ולא שייך קנין בהאי משום