דברי גאונים קטו

ברי של המשאיל ה"נ בנ"ד חשוב חזקת ממון של כל אחד חזקה גמורה. א"כ אמרינן חזקה שנאבד מכל אחד בשוה ואינו יכול להוציא ממון בברי שלו. אולם בנדון דתה"ד שהפקידו שניהם ביד אחר ואחד היה טוען ברי שהאתרוגים הנשארים הם שלו. כיון שחזקת ממון מה שהנפקד תופס בשביל שניהם לא חשוב חזקה גמורה נגד הרוב כמבואר שם ה"נ נראה דלא מהני נגד ברי ושמא. והברי עדיף. ובשנים אוחזים בטלית ואחד היה טוען ברי וא' שמא נראה מדברי הפוסקים דהיינו נותנים לזה שטוען ברי. וה"נ דכוותי':

והנה בענין העורות הנשארים. אם היו יודעים כמה היה להם עורות טובים וכמה גרועים שהיה להם החצי טובים והחצי גרועים והיה לא' ק' עורות ולאחד כ' עורות ונגנב כ' עורות יש לכל אחד הפסד עשרה עורות כאשר בארנו למעלה. ואם הכ' שנאבדו הם מחצה מן הטובים ומחצה מן הרעים. א"כ כך הם חולקים כפי ההפסד. רק אם לא היה ידוע כלל כמה היה לכל אחד טובים ורעים וא"כ באלו הנשארים לא היה לשום אחד חזקה יותר מחבירו. אין נראה לומר שיתנו בשוה מחצה לזה עורות טובים ולזה ג"כ כמו שחולקים בהפסד בשוה. שהרי לא נודע להם של מי היו הטובים. רק חולקים בטובים וברעים לפי ערך שהיה לכל אחד אם לזה יש ב' שלישים עורות ולזה שליש. נוטל זה ב' שלישים בטובים וב' שלישים ברעים וזה נוטל שליש בטובים וברעים וזה פשוט. זאת היוצא ממנו לדינא. וע"ש שפלפל בכל פרט ופרט וסתר ובנה. וע"ש שהניח דברי הש"ך בצ"ע שסותר עצמו מס"ק כ"ח לס"ק כ"ט. וגם מ"ש בקצוה"ח שהפוסקים חילקו בין גנב עכו"ם לגנב ישראל. כ' הרב המחבר שלא ראה חילוק זה בפוסקים כלל. ואדרבה מתשובת מיימוני משמע דאין חילוק דכל שלקח איש אחר לא חשוב קבוע והוי כפירש שלא בפנינו עכת"ד. ועיין במחנה אפרים ה' שומרים סי' כ"ו בנדון נגנב מקצת מעות פקדון היו מעורבים עם מעות הנפקד. ובכלל צ"ו סי' ז' וע"ל ידין י"ב:

ד ראובן ושמעון הלכו בדרך. ראובן רכב על החמור והיה לו בתוך סלו ק' ביצים ושמעון הלך ברגליו והיה לו ג"כ ק' ביצים. וחילה שמעון את ראובן שיקח גם הביצים שלו לתוך סלו על החמור וכן עשה ראובן. ויהי בדרך ונפל הסל מעל החמור ונשברו נ' ביצים. ועתה ראובן המוחזק אומר שכל ההפסד הוא על שמעון ושלו נשברו. עיין חו"מ סי' רצ"ב סעיף יו"ד בהג"ה וע' סי' רנ"ג סעיף י"ג בהג"ה. ועיין שו"ת קול אליהו סי' כ' שהאריך להביא דעת הפוסקים וזאת העולה לדינא דלא מבעיא לדעת הרשב"א והר"ן והרמב"ן והנמ"י דכל שנבלל ונתערב חולקין לפי חשבון. ה"נ בנ"ד כיון שנתערבו בסל אחת חולקין לפי חשבון. אלא אף לדעת הרא"ש שכתב בטעמא דטלה משים דהוברר מתחלה. הרי כתב בתה"ד דאף בהוברר מתחלה אם נתערב אח"כ מדעת שניהם ואין הקפדה בזה או בזה מודה הרא"ש דחולקים לפי חשבון. א"כ גם בנ"ד דנתערבו מדעת שניהם וליכא הקפדה בביצים אף דהובררו הבצים מתחלה כל אחד חלקו מ"מ חולקין ההפסד בשוה:

ה קהל שהיה להם חוב אצל שר העיר נ' אלפים זהובים ולא רצה לשלם להם וכמעט נתייאשו מן החוב. ומת השר וקם בנו תחתיו ופרע עבור אביו ל' אלפים זהובים ועתה העשירים שנתנו חלק גדול בההלואה אומרים לחלק כפי ערך ההלואה. והקהל אומרים לחלק בשוה. עיין בדיני זט"ה כלל ל"א סי' ל"ו:

ו עכו"ם שהיה חייב לראובן מנה. ולשמעון מאתיים ברבית ונתן להם משכון ביחד והמשכון היה שוה יתר על חוב שניהם. ואח"כ נאבד המשכון. וצריכים לשלם להעכו"ם דמי שיווי המשכון יתר על החוב. וראובן טוען ששמעון ישלם שני שלישים הפסד לפי ערך החוב והרבית שהיה לו על המשכון עיין בשו"ת מהר"ם מינץ ישן שהאריך קצת ומסיק דישלמו שניהם בשוה לא לפי ערך החוב כיון דשניהם הם ש"ש על המשכון מצד הרבית ושמירת המשכון מוטל על שניהם בשוה. ועיי"ש עוד חידושי דינים לענין מה שהמשכון נאבד ביד אחד מהם והשני טוען שבפשיעה נאבד וגם טוען דהוי ש"ש זה לזה וחייב בכל ההפסד. וגם שישלם לו החוב שיש לו על המשכון ועיין בשער משפט ס' ע"ב ס"ק ג' שהביאו וכו"נ בדבר למאי נ"מ לפי דעת הרמ"א דעל יתר שעל החוב לא הוי אלא ש"ח וגרם לו מחמת שלא ראה גוף התשובה רק מה שהעתיק בשו"ת מהרש"ל בסופו בקיצור דינים שלו. אולם כפי מה שהעתקתי דבריו יראה המעיין שדברי המהר"ם מינץ נכונים:

ז שנים שקנו חמשים אמות בגד ביחד. ומדדו אותו לחצאין וחתכו אותו לשנים וחלקו אותו בגורל ואח"כ נמצא בחלק אחד מהם מום המפחיתו מדמיו. אם בטלה החלוקה או יחזיר לו חבירו חצי דמי פחת המום עי' עליו בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכ"ד ועי' בשער משפט סי' קע"ה ס"ק א' שביאר דבריו בחילוקי דינים ועי' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך אונאה:

ח ראובן ושמעון ירשו מאביהם תלמוד בי"ב כרכים ורב אלפס ותנ"ך ושאר ספרי פוסקים. וראובן אומר לחלוק ספרים כנגד ספרים עפ"י גורל ועילוי דמים. ושמעון אומר שאינו רוצה בחלוקה רק בגוד או אגוד כל הספרים ביחד כי הוא צריך לכולם עי' ברדב"ז ח"א סי' תע"ב שכתב דהא ודאי שבספרים אין בהם דין חלוקה כיון שכל ספר הוא לימוד אחר ואין מכל מין ספר אלא אחד יכול כל אחד לומר אני צריך לתלמוד ולאלפס ולפוסקים ואין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק. ודמיא לתרי אמהתא חדא הוה ידעת לבשולי. וחדא הוה ידעית פילכא ונוולא. אמנם לענין גוד או אגוד על כל הספרים ביחד דקדק מלשון הרמב"ם דיכולים לכוף זא"ז ודוקא על כולם ביחד. אבל אם אמר גוד התלמוד ואני איגוד רב אלפס או כדומה בשאר ספרים אין שומעים לו דמצי