דברי גאונים קי

חזקה במה שהיו מתפללים שם כמה שנים. כיון דראובן ואביו וכל משפחתו ג"כ התפללו שם. ולא זז ידם משם כמו הם. והלא בשותפים קיי"ל בסי' קמ"ט דאין להם חזקה זע"ז אף שהשותף האחד החזיק לבדו כמה שנים. מכ"ש כאן דהשתמשו כולם בביהכ"נ דאין להם חזקה. ואין לומר דעכ"פ יועיל החזקה לענין שיתפללו לעולם בשוה. דהא כל החזקה הוא מטעם שלא מיחה. וכאן לא היה צריך למחות כיון שגם הם התפללו שם. ועיי"ש עוד מ"ש טעם לזכות לראובן. ועי' בתשו' בית שלמה חו"מ סי' מ"ז וע"ל דין ל"ג:

כד ראובן החזיק ג' שנים בבית שמעון ודר בה והבית לא קיימא לאגרא לגבי שמעון וטוען שמעון דלא מהני חזקתו יען שלכך לא מיחה בו מלדור משום דלא איכפת לי' דבלא זה לא קיימא לאגרא עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"ה שהוכיח דמהני החזקה של ראובן:

כה אשה שאמרה לבעלה איני ניזונית ממך ואיני עושה אם יש לך חזקה בנכסי בעלה בשאכלה שני חזקה וטוענת שהיא שלה. עי' בא"ע סי' ס"ט סעיף ד' ובשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' כ"א:

כו ראובן שהחזיק בקרקע של הקדש זה כמה שנים. ועתה מחזיק בו שמעון בן ראובן. וקמו גזברי הקהל ומוחים ביד שמעון ואומרים לו שקרקע זו הוא של הקדש והלכה רווחת בישראל שאין חזקה בקרקע של הקדש. עי' בשו"ת סם חיי סי' ל"ט שפסק דזכה שמעון בן ראובן בקרקע זו. עיי"ש הטעמים שחילק בין המחזיק עצמו לבן המחזיק:

כז שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת. עיין בחו"מ סי' ר"מ. ועיין תשובת מהר"ם אלשיך סימן ס"ב. מהרשד"ם סימן רמ"ט רנ"ה. תס"א. דברי ריבות סי' רי"א מהריב"ל ח"ב סי' עי'. מהראנ"ח ח"ב סימן מ"ב. מבי"ט סי' ומ"ד. מהרש"ך ח"א סי' ל"ז קכ"ו וח"ב סי' ע"ח:

כח ראובן ושמעון שכנים בדירתם וכותל מפסקת ביניהם ויש לראובן גג על הכותל ותהי לו לבית שקורין הוי"ז ושמעון אין לו גג על הכותל הלז רק החצר שלו הוא אצלה ומשתמש בה כדרך שמשתמשין בכותל החצר ועתה ראובן טוען כי הכותל הזאת בנה משלו ועל המקום שלו. ושמעון טוען שהיא קנה דירתו מאיש אחר ומצא כך בנוי ועומד ומסתמא נבנה בשותפות עם המוכר שלו ועל מקום שניהם עיין בדיני חזקת פתחים וחלונות כלל ל"ה סי' י"ז:

כט שנים שיש ביניהם דו"ד אודות קרקע שבין בתיהם של מי הוא. אי סמכינן על פנקס הערכי שכתוב בו כל הגבולין ואורך ורוחב כל הבתים והסמטאות. אם הוי בירור ע"י הפנקס הזה ע' בדיני חזקת דרך כלל ל"ח סי' ה':

ל ראובן ושמעון שותפים בחצר. והוסיף ראובן קצת על הבנין שלו באופן שהכניס מעט מן החצר תחת רשותו ולא מיחה בו שמעון. ועתה גם שמעון רוצה להוסיף בבנינו ומוחה בו ראובן. עיין בדיני נזקי שכנים כלל ס"ט סי' י"ז:

לא ראובן קנה בית מאביו יעקב בקנין ובשטר. רק בפנקס הערכאות נשאר הבית נכתב על שם אביו יעקב. ואח"כ נתפס ראובן במדינה אחרת. ובא עכו"ם בע"ח של יעקב וגבה הבית בחובו ע"י ערכאות. ועתה מכר העכו"ם הבית לשמעון ואח"כ בא ראובן לביתו ותובע את שמעון לדין להחזיר לו הבית עיין באות עכו"ם כלל ע"ז סי' ט"ו:

לב ראובן יש לו פס"ד שיש לו רשות לברור לעצמו חדר אחד משני חדרים של לוי. ועתה נפל אחד מהחדרים. וטוען לוי מארי קמא כבר בררת לך אותו שנפל וראובן מכחישו. עי' בדיני פסק דין כלל פ"ה סי' ז':

לג עיר אחת ובה שתי קהלות. וכל אחד יש לה ביהכ"נ מיוחדת. ובעזרה של קהלה האחת יש בית תלמוד תורה שלומדים שם מלמדי תינוקות של שתי הקהלות ועתה גרשו בני הקהלה הזאת את המלמדים שמקהלה אחרת באמרם שאין להם חלק ונחלה בבית הת"ת שאבותיהם לבדם בנו אותה. ובני הקהלה האחרת טוענים שמקדמת דנא שם הוא הת"ת לשתי הקהלות ועוד טענות שבניהם ע"ז. עי' בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' ק"ט שהאריך בזה ואם מהני סילוק איזה אנשים מהקהלה שיכולים להעיד שאבותיהם בנו אותה וסוף דבר העלה לדינא שכל שאין שם עדים ברורים שבני הקהלה הזאת לבדם בנו הת"ת אין לזוז בני הקהלה האחרת ממקומם ויחזרו ללמוד שני מלמדי הקהלות למקומם. יעו"ש כי קצרתי מאוד:

חזקת אוראנדע אי הוי כקרקע אי כמטלטלים שיוכל להורישה ולמכרה וליתן במתנה עי' בדיני פשרה כלל פ"א סי' ט"ז:

כלל לח חזקת דרך א ארבעה אחים ירשו מאביהם שדות וחלקו ביניהם ולאיש זר היה לו דרך בחיי אביהם לילך לשדהו דרך שדותיו ונאבד הדרך ותובע מהם דרך וכל אחד מדחה אותו ליתבע מאחיו. עי' בחו"מ סי' קמ"ח ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א סי' מ"ז:

ב קהל שיש להם חזקת דרך על קרקע של שמעון. ושמעון יש לו שטר ועדים שהוא שלו עיין בשו"ת פני יהושע ח"א סי' ד' מה שהעלה בזה. ועיי"ש ח"ב סי' צ"ד שנשאל בנדון שבני המבוי הוחזקו לילך דרך חצר. ועיין בשו"ת נטע שעשועים סי' נ"ג שנשאל במצר של יחיד שהחזיקו בו רבים לדרך. והיחיד טוען שהיה לו שם בנין ונחרב. ופסק הרב ז"ל דאם נראה בעליל שהיה לו שם. בנין ונסתר הבנין. ועי"ז התחילו הרבים לילך שם אין להם חזקה:

ג כתב בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' כ"ב דהא