דברי גאונים יא

ג אשה נו"נ בתוך הבית אם מחויב בעלה לשלם עבורה במקום שנתחייבה. עיין בחו"מ סי' צ"ו סעיף וא"ו ובש"ך שם. ועיין בזה בסוף ספר מנחת יעקב בספר תורת השלמים סי' ט' מה שכתב שם באורך. ועיין באה"ע ושם בפ"ת סי' צ"א. (ועיין בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' כ"ה ובהשיב משה סי' ע' ועי' בשואל ומשיב מהד"ב ח"ב סי' י"ח באשה שלותה על עיסקא ופסק כהש"ך שם וחולק על המנחת יעקב וגם הביא בשם הכנה"ג סי' ס"ב בהגה"ט אות ח' דאם אין הבעל בעיר פשיטא דהוי האשה נו"נ בתוך הבית ומכ"ש בילא דר עמה):

ד וכן אם האשה נעשית שומר על חפצים או שהשאילו לה חפצים ואח"כ נאבדו אם מחויב הבעל לשלם עבורה או לישבע שבועת השומרים עיין בסי' הנ"ל ברמ"א ובשער משפט שם ס"ק ה' שביאר דין זה. ועיין בסי' שמ"ו סי"ז. ועיי"ש באחרונים ועי' בדיני שומר סי' ס"ט (ובהשיב משה סי' ע' ושואל ומשיב מהד"ב ח"ב סי' י"ח):

ה ראובן היה שדכן לאלמנה אחת והוציא הדבר לפועל שהלכה והיתה לאיש ההוא והכניסה כל אשר לה לבעלה. ואחר הנישואין ראובן תובע ממנה שכר שדכנות והיא אומרת אין לי כל. והבעל אומר לאו בע"ד דידי את ואיני מחויב לשלם חוב אשתי עיין כלל ק"ו בדיני שדכנות סי' ל"ב:

ו אשת איש שהלך בעלה למדה"י והשכירה הבית לאחר ועתה בא הבעל לביתו ורוצה להוציא השוכר מן הבית באמצע הזמן עיין כלל ק"ד בדיני שכירות קרקע סי' מ"ג:

ז אשת איש שנו"נ בנכסי בעלה ומכרה או קנתה מטלטלים בקנין כסף לבד ואח"כ חזרה בה אם צריכה לקבל מי שפרע. וכן אם עשתה המקח בידיעת בעלה והבעל חוזר בו עיין כלל ס"ג בדיני מי שפרע סי' ט"ו:

ח (אשה שנתנה מתנות לחתנה מנכסי בעלה שהוא חותנו במשך הזמן שהיה אצל חותנו על מזונות בלי ידיעת חותנו עי' ביו"ד סי' רמ"ח סעיף ד' לענין לקבל צדקה מאשה בלתי ידיעת בעלה וקיי"ל דקבלת צדקה מהם או קבלת מתנה או לקנות מהם דין אחד להם עי' בשו"ת הרד"ם חו"מ סי' י"ב):

ט אשה אחת נתנה מעות לראובן על דעת להשלים לו עד סך קצוב לזקפן עליו במשכנתא ואח"כ חזרה האשה ונתנה לו רשות ליתן המעות לשמעון ונתן ראובן קצת מהמעות לשמעון וביני ביני העני שמעון. וטוען בעל האשה שראובן ישלם לו מחמת שהאשה נתנה לו רשות ליתן לשמעון בלתי ידיעתו ואין במעשיה כלום פסק בשו"ת בית יהודה כיון דמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' פ"ו קיבל מן האשה יחזור להאשה אפילו הבעל עומד וצווח שלי הם. א"כ מהני רשותה ופטור ראובן כן מבואר שם בב"י חחו"מ סי' ע':

י (אשה נו"כ הפקידה וועקסיל או מעות או חפץ ביד ראובן ועתה בא ראובן עם אשתו לתבוע הפקדון באמרם שהוא מעות אשתו שנתן לה אחיה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם וראובן טוען שבעלה נתן לו הוועקסיל במתנה אחר שהפקידה אשתו ואולי היא מעות בעלה עי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' וא"ו שמועיל מתנת בעלה וישבע ראובן שנתן לו במתנה דיכול לומר קי"ל דיחזיר לבעלה):

יא אלמנה שנתנה מאה זהובים לראובן בתורת הלואה ועשה לה שטר עליהם בכל אופן היו"מ וכתוב בשטר שאחר מותה יהיה הסך הנ"ל לראובן במתנה גמורה וכו' ואחר פטירתה באו יורשי בעלה ותובעים הסך הנ"ל מראובן מאחר שלא נשבעת על כתובתה נשאר הכל בחזקת בעלה ואין ממש במתנה שלה. עיין ש"ך חו"מ סי' ס"ב ס"ק י"א וס"ק י"ח. ועיין שו"ת עבודת הגרשוני סי' ח' שכתב דהדבר ברור דאם אין היורשים יכולים לברר בירור גמור שהסך הנ"ל הם מעזבין מורישם אזי זכה ראובן במתנתו עיי"ש. (עי' בכלל מ"ה סי' ה' ובכלל ע' סי' כ"ו):

יב ראובן הכיר מטלטלים ביד שמעון ומברר בעדים ובשכנים שיודעים שהם שלו. ושמעון טוען שאשת ראובן מכרם לו והיא נו"נ בתוך הבית עיין כלל ל"ו בדיני חזקת מטלטלים סי' י"ב:

יג בעל שמכר בנכסי אשתו או בגדים ותכשיטים או השכין אותם. ואח"כ היא מערערת שעשה שלא ברשותה אם מחויב הקונה או המלוה להחזיר לה. וכן אם היא מכרה בגדים או תכשיטים או מנכסי מלוג שלה אם מכירתה קיים ואם המעות לבעל. עיין בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' י"ג ובשו"ת חת"ס שציינתי שם:

יד בעל שבא לדון עם המחזיק בנכסי אשתו אם צריך הרשאה מאשתו. וכן אם האשה באה לדון עם המחזיק בנכסיה על הקרקע ועל הפירות או על מעות מזומנים אם צריכה הרשאה מבעלה:

ואם כבר דנה אם הבעל יכול לבטל עיין בדיני הרשאה כלל כ"ח סי' א' וסי' ט':

כלל ג' דיני אבידה ומציאה א עיין בזכור לאברהם חחו"מ ערך מציאה שכתב וז"ל ודע עוד דרשות הרבים שאמרו במציאת. פשיטא דאפילו ר"ה דידן חשיב ר"ה ואינו ענין לר"ה דשבת די"א דבזמה"ז אין ר"ה דהתם טעמא דכל מילי דשבת גמרינן ליה ממשכן ור"ה דאותו זמן הי' ס' רבוא משא"כ לשאר ענינים ופשוט עכ"ל:

ב (אי מוציאין ממון ע"י סימנים באבידה או בפקדון או בסימנים שזה הוא האיש אשר נתן המעות או הפקדון עי' בזה תשובת ארוכה בשואל ומשיב מהד"ג ח"ג סי' ט"ז ובשו"ת ר' ענזיל סי' י"ט כ'):

ג (בעל האבידה הביא עד אחד שממנו נפל או שהוא שלו ובעל המציאה אינו יודע להכחישו פסק בשו"ת ר' ענזיל סי' י"ט בד"ה איבר"א מ"ש שבעל המציאה הוי מחשויל"מ ומחיוב להחזיר וביאר דבריו בסי' כ' בד"ה וע"ל מ"ה שכת"ב):

ד איש אחד מצא בשער הדגים זהב א' ובאתה אשה אחת היושבת שם למכור דגים ואמרה