דברי גאונים קז

כלל לז חזקת קרקע א אם חזקת ג' שנים מועיל אף אם המחזיק אינו טוען שאבד שטר המכירה רק טוען שקנה בלא שטר אי מהימן עפ"י החזקה עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ג שהאריך להוכיח דמהני החזקה ולפענ"ד צ"ע לדינא ובפרט בזה"ז דאנן סהדי שאין קונין קרקע בלא שטר המועיל בערכאות. שו"ר בס' שער משפט סי' ק"מ סק"ד שדעתו נוטה שאינו נאמן אף במגו דאבדתי שטרי די"ל דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי וכו' וסיים בצ"ע א"כ ק"ו בזמה"ז שאין מועיל המכירה בין בד"י ובין בדא"ה אלא א"כ יש לו שטר שראוי להעלות בפנקס הגרונדביך על שמו ודאי אין קונה בלי שטר כי אין מניח מעותיו על קרן הצבי ופן ימכור אח"כ לאחר בשטר ויכתוב האחר בפנקס הנ"ל על שמו:

ב אחד החזיק בבית של חבירו יותר מג' שנים ובנה וסתר והוסיף עליו מקרקע החצר ומקרקע הרה"ר אם מהני בזה חזקה שאין עמה טענה עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' מ"ט שצריך טענה ולא דמי להא דסי' קמ"ב בהכניס כותל החצר לשל חבירו דהתם מדין יאוש והפקר נגעו בה כמ"ש בקצוה"ח ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' מ"ם:

ג ראובן הוציא שטר מכירה ששמעון מכר לו ביתו ובשטר יש עדי עכו"ם ונתקיים בערכאות ושמעון משיב שלא היה כלל מכירה רק נתן לו שטר זה בערכאות כדי שיהיה בטוח על חובו שלוה מראובן והראיה שיש בידו כתב מראובן שאם יחזור לו המעות עד שנה מחויב לחזור ולמכור לו ביתו עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ג:

ד אחד החזיק בקרקע חבירו ג"ש וחפר בה בורות שיחין ומערות בלא אכילת פירות אי מהני ואיך הדין אם חפר באלו שאין להם חזקה כגון בשותפים או יורדים ברשות עי' בנתיבות סי' קמ"ט בביאורים ס"ג ג' וכפי הנראה העלים עין מדברי הריב"ש בסי' רנ"ב שמחלק בזה בין בעל בנכסי אשתו. והמעיין יראה שנפל כל בנין הנתיבות שם:

ה ראובן היה לו בית ונפרץ והלך למרחוק ולא נודע מקומו. והלך שמעון ותיקן הבית ודר בו. ואח"כ בא לוי וקנה הבית הנ"ל מבת אשתו של ראובן. ורוצה להוציא את שמעון. עי' בסמ"ע סי' שע"ה ס"ק י"א בהג"ה בשם ר"י בן הרא"ש דמוציאין את שמעון מן הבית אף שלא נודע לנו בבירור שהבית הוא של בת אשתו של ראובן. וראיתי בכתבי הרב הגאון מו"ה מנחם מענדל זלה"ה אב"ד דפה בחיבורו שחיבר על ד' חלקי ש"ע שכתב על הג"ה זו וז"ל. ונראה דדין זה אינו מוסכים אליבא דדינא. עי' בב"י שהביא בטעם הדין הנ"ל וז"ל בדין התלמוד אין לעדים לחתום על שטר מכירת קרקע עד שיתברר להם שהוא של המוכר. אבל רואה אני בזמנינו אין העדים מדקדקים בדבר וכו'. ויותר נכון שיסתלק מי שודאי ירד שלא ברשות בעליו וישומו לו כדין היורד שלא ברשות וכו'. ונסמוך קצת אחזקה שאין העדים חותמים אא"כ נעשה כהלכתא עכ"ל הב"י. ובאמת אנן קיי"ל שהעדים רשאים לכתוב שזה מוכר ביתו לפלוני. כיון שאין כותבים שידוע להם שהוא ביתו. א"כ אם באמת הוא שלו הרי טוב. ואם לאו הרי רואין ששקר ענה בו. עי' חו"מ סי' רל"ח סעי' א' בהג"ה. א"כ אין כאן חזקה כלל מן חתימת העדים (וכ"כ בדברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ז ועי' בשו"ת חסד לאברהם חו"מ סי' כ"ה ובשו"ת שו"מ ח"ג סי' ל"ח). ושוה זה כמו זה. ודמי לנכסי רטושין ואדרבה יותר מעלה יש לזה שדר שאינו קרוב ואין לו שום טענה עי' סי' רפ"ה וצ"ע והוי כמו חזקה שאין עמה טענה דאפ"ה אין המערער יכול להוציאה ממנו אם לא בעדים שהי' שלו עי' סי' קמ"ו מבואר מלשון עדים שהיה שלו עדות מבורר ולא עדות במקצת שיהיה יותר טוב מזה שאין לו טענה כלל. או דלסגי אומדנא מוכחת. אלא ודאי כל זמן שאין כאן עדות ברורה מאי אולמי' דהאי שיוציאו הב"ד הקרקע מתחת זה יתנו לזה עכ"ל בקיצור קצת:

ו זקן אחד שדר בנו בבית קטן בחצירו והחזיק כמה שנים. ואח"כ מכר הזקן כל החצר לבתו וכ' בשטר המכירה גם הבית קטן הנ"ל. ואחרי מות הזקן טוען הבן שנתן לו אביו הבית הנ"ל במתנה ויש לו חזקה. עי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ב שפסק דאם לא היה הבן סמוך על שלחן אביו חזקתו חזקה. וגם כ' שם דהא דקיי"ל כהפוסקים דהמחזיק צריך לשבע שבועת היסת נגד המערער. הוא רק אם המערער טוען ברי שלא מכר לו אבל נגד היתומים של המערער א"צ לשבע:

ז אחד היה לו שני בנים ובת אחת נשואה ובחייו היו הבנים דרים בבתים שבחצר אביהם. ואח"כ סתר בן אחד את הבית שהיה קטן וצר לפניו והרחיב הבנין ולקח גם מקרקע הפקר לתוך הבנין בחיי אביו הזקן. ואח"כ לקח הזקן לביתו את בתו עם בעלה שהם יפרנסו אותו וישמשו אותו ואחר פטירתו הוציאה בתו הנ"ל שטר מכירה איך שמכר לבתו לאשר היא מפרנסת אותו עד כל ימי חייו כל החצר והבתים שדרים בהם השני בנים ואף שהוציא האחד הוצאות הבנין. זה מגיע לו עבור שכירות הבית וכתב שמכר לה הכל בעד אלף זהובים כסף וגם מחויבת לשלם בעדו החובות וחתמו ע"ז שני עדים כשרים ושקראו כל השטר לפני הזקן ושהוא ח"י הזקן ממש. והבן טוען שאביו מכר לו הבית או שטוען שנתן לו במתנה והחזיק ג' שנים בצירוף הזמן משך הבנין ובא השאלה אם ימי הבנים מצטרפים לג' שנים עי' בחו"מ סי' קמ"א סעי' ח' ט' ובסמ"ע ס"ק י"ד. ועוד בא השאלה כיין שהודה הבן שאביו הזקן היה מחזיק תמיד הכלים של פסח בעליה שעל גבי ביתו שבנה עי' ברמ"א סי' ק"מ סעיף י"ג ובקצוה"ח ובנתיבות שם. ועוד בא בהשאלה שידוע שהאב הלזה לא היה מקפיד על בניו והחזיקם כמה שנים בביתו בחנם אם יש בזה טענת חזקה