דברי גאונים קו

שהוא קנה אותם ד' חביות דוקא. ואפי' אם יש בידו כתב משמעון שקנה ממנו הד' חביות דבש. מי יימר שהם אותם שלקח לוי. ומן הדין אין על לוי אפילו קבח"ר. רק להפיס דעת ראובן פסק שלוי יקבל בחרם שאינו יודע שאותן ד' חביות דבש קנה ראובן משמעון ועי' בפ"ת סי' ק"ד סק"ד:

טז עכו"ם כובסת שלקחה סדינים מראובן וגם משמעון לכבוס. ואבדה סדין אחד של ראובן ונתנה לו תמורתו סדין של שמעון עיין בכנה"ג סי' שס"ט בהגה"ט אות ד' ובסי' שנ"ו אות י"ג:

יז מי שתפס חפץ מהסרסור לפי שחייב לו בעל החפץ עי' ברמ"א סי' כ"ח סעיף א' ובש"ך שם. ואם לא היה סרסיר. עי' חו"מ סימן צ"ט סעי' ב'. ועי' בב"י סי' ע"ב מחודש כ"ז. וסימן ע"ה מחודש ל"ח. ומהרשד"ם סי' פ"ד. ומהרי"ט ח"א סי' ע"ה וק"ה וקכ"א. ועי' בכלל צ"ה סי' כ"ט וסי' פ':

יח הא דמבואר בחו"מ סימן קמ"ט סעיף ל"א בהג"ה דאדם שהחזיק במצוה אינם יכולים הקהל ליתנה לאחר. ע"ש בשער משפט ס"ק וא"ו שכתב דאם החזיק במצוה בחנם. או אף בשכר ועתה רוצה אחד ליתן יותר ממון לצדקה עבור המצוה מכפי שנותן המוחזק עבורה. השני קודם להמצוה. כ"כ בתשו' מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' כ"א. וכ"פ בשו"ת אבני צדק או"ח סי' י"ב ודוקא שנתנו לו הקהל החזקה אבל אם החזיק בעצמו במצוה אז יכולים הקהל לסלקו ולתנו לאחר אפי' בחנם כמ"ש במהר"י הלוי סי' כ"א. ועי' במג"א סימן שס"ו ס"ק ח' בשם הרדב"ז משמע להיפוך ואולי משום דבעירוב איכא עוד טעמא דחשדא. ועיין בשו"ת שמש צדקה חח"מ סימן ל"ו שנשאל במי שהוחזק ליתן כתר תורה שלי של כסף על הס"ת ואח"כ קנה איש אחר ג"כ כתר תורה. ורוצה ג"כ לזכות במצוה להנתן כתר תורה שלו על הס"ת. ופסק דאין לראשון חזקה. ועי' באו"ח סי' קנ"ג. ובד"מ חו"מ סי' קמ"ט במי שהוחזק לקרות בס"ת שלו יעו"ש:

יט עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' ל"א בשם שו"ת מהר"ם ב"ב סימן קל"ט דחזקת מצוה א"י למוכרה ולמסרה לאחר אבל הבן יורש החזקה:

וע"ש בשו"מ שנשאל. ברב שהיה תוקע יהיה לו מסייע שתקע תקיעות דמעומד ולפעמים סייע להרב גם בתקיעות דמיישב ומת הרב ונתמנה רב אחר וטוען המסייע כי לו שייך כל התקיעות אף דמיישב:

כ ועי' בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ח בקהל שהחזיקו במצוה כגון מקוה אם יכול גם יחיד להחזיק במצוה זאת לבנות מקוה והבאתי בכלל ל"א סימן ח' מ"ש:

כא ועי' באמרי א"ש יו"ד סי' קט"ז בדין חזקת מצוה אם מהני כנגדה טענה ואם מוריש החזקה לבניו ובחזקת חברה קדישה אם יכולים למחות באחרים לקבור יעו"ש פרטי דינים בדין חזקת מצוה ובמי שהוחזק להתפלל הצבור ועי' במהר"ם שיק או"ח סי' ע"ד וחחו"מ סי' י"ח י"ט ובשו"ת רמ"ץ סימן י"ב י"ג י"ד ט"ו:

כב בעיר אחת נהגו למול רק בבהמ"ד ועתה בנו להם אנשים מיוחדים ביהמ"ד חדש ורוצים למול שם ובני הביהמ"ד הישן מוחים באמרם שיש להם חזקה עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' י"ט ובשו"ת רמ"ץ סי' י"ב י"ג י"ד:

כג מי שנדב לביהכנ"ס יד לקריאת התורה ולוח שויתי. ולאשר כי מחרחר ריב שלחו לו הקהל את שרו ורוצים לקנות כל הנ"ל משל ציבור עי' בשו"ת מהר"ם שיק סי' ע"ד:

כד בדין חזקת מצוה בין יחיד וקהל עי' בשו"ת צ"צ סי' נו"ן ועי' במשל"מ פ"ד דשקלים ובשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' כ"ח מ"ש על הצ"צ:

כה אם גזל מצוה או ברכה מחבירו שצריך לשלם לו עשרה זהו' עי' בש"ך חו"מ סי' שפ"ב דמביא בשם הר"ת לפטור משום דגדול העונה אמן יותר מן המברך והיה לו לענות אמן ועי' בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' תקי"ב שתמה הלא אמרו מי שגוזל ומברך אין זה מברך אלא מנאץ ובודאי אסור לענות אמן אחר ברכתו:

כו מי שחטף חמץ של חבירו ושרפו בזמן ביעור חמץ חייב לשלם לחבירו עשרה זהובים אף שהחוטף לא נהנה כלום כיון שאין המצוה עליו לבערו מ"מ אין חילוק בין נהנה או לא דלא כהטו"ז ביו"ד סי' כ"ח ס"ק ח' כ"כ בשו"ת מהרי"א אסאד או"ח אמצע סי' קכ"ח דטעם הקנס הוא כדי שיהא המצית חביבות על בעליהן כמ"ש בשמ"ק לב"ק דף צ"א:

כז איש אחד היה מוחזק להתפלל מוספים בר"ה ויוהכ"פ ואח"כ הרחיק האיש נדוד מביתו עבור פרנסתו ושהה לערך ה' שנים ובתוך כך כבדו העיר לאיש אחר והוחזק בהן כל השנים האלו. ושוב בא הראשון לביתו ורוצה לחזור לחזקתו בטענתו דהוי אונס מחמת פרנסתו ולא איבד חזקתו. עי' בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג האחרון חאו"ח סי' י"ז שפסק דאבד חזקתו:

כח בדין חזקת גבאי לגבות ולקבץ מעות בשביל עניי ארץ ישראל אם החזיק על לעולם ואם בניו יורשים חזקת הגבאות עי' במהר"ם שיק חחו"מ סי' י"ח י"ט שבמקום שאין המנהג למנות אותו על זמן קצוב רק בסתם אז החזיק לעולם. אולם בניו אינם יורשים חזקתו דיכולים הקהל לומר לאביך היינו מרוצים שיהיה שלוחינו ולא לך דשליח בענין שיהיה מדעת שולחו וכמו בחו"מ סי' קע"ו אם מת השותף בטלה השותפות לגבי יורשיו. אולם כיון שכבר מינוהו הרה"ק ומיעוט הקהל אף שלא היה בכחם מ"מ מפני דרכי שלום וחשדא ישאר על שנה גבאי:

כט שנים חלוקים על חפץ וע"א מסייע. עי' כלל מ"ב סי' ו' ואם החפץ ביד השלישי ואומר שזה מסרו לו ע"מ ליתן לפלוני. וזה מכחישו ואומר שהפקיד בידו או גזלו ממנו וכיוצא. עיין בדיני שליש בכלל קא סימן ט':