דברי גאונים קה

מוחזק כיון שהם בביתו. וגם הליווירינג נכתב רק על שמי. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן ז' שפסק כהשער משפט סי' קל"ח והנתיבות שם דדוקא באסף את חבירו הביתה בחנם הוי הוא המוחזק אבל היכא שהכניסו בשכר הוי שניהם שותפים ובחזקת שותפות. ע"כ בנ"ד ששכר הבית אדעתא דשותפות הוי המטלטלים בחזקת שותפות:

ח עיין בשער משפט סי' קל"ד ס"ק ב' שכתב דבאומן וכן בכלים העשוים להשאיל ולהשכיר וכל הני דאין להם חזקה במטלטלים. אם מת בעל הכלי. ויורשיו תובעים הכלי מן המחזיק. והוא טוען שקנה מאביהם. היורשים מוציאים מידו אף שאינם יודעים להכחישו בברי. משום דמוקמינן להכלי בחזקת בעלים ולא הוי כלל להוציא וע"ש בס"ק הקודם. ועמ"ש בסי' וא"ו בשם שו"ת עבה"ג:

ט אלמנה שבאו הב"ד לכתוב נכסי עזבון בעלה. ואחר שכתבו הכל אמרו לה שתאמר להם אם יש עוד כלים או מטלטלים. השיבה ואמרה הן יש עוד כלי כסף וזהב פרטים שנתן בעלי במתנה לידי. עיין בתשובת מהר"ם אלשיך סי' צ"ט שפסק דמילתא דפשיטא הוא דאף דהחפצים הנ"ל הם עדיין ברשות הבעל והיורשים מ"מ נאמנת האלמנה בשבועה שבעלה נתן בידה במתנה משום מגו כיון דליכא עדי ראי' יעו"ש:

י שנים שדרים בבית אחד בשכירות או שדרים המשכיר והשוכר ביחד. ומחולקים על מטלטלי הבית זה אומר שלי הם וזה אומר שלי הם מי כקרא מוחזק עיין לעיל סי' וא"ו. שציינתי המקומות השייכים לזה:

יא הנותן לחבירו חפץ בסתם ולא פירש אם לשם מתנה תו לשם פקדון. וטוען הנותן שלשם פקדון נתן לו. והמקבל טוען כיון שלא פירש מן הסתם לשם מתנה יהיב לי' עי' זה בדיני מתנה כלל כ"ג סי' כ"ח:

יב שמעון שנמצא בידו אדרת אחד וד' אמות בגד משי וראובן מברר בעדים ובשכנים שהנכסים אלו הם שלו. ושמעון טוען שלאה אשת ראובן מכרם לו ושהיא נו"נ בתוך הבית. ע' שו"ת תומת ישרים סי' קי"ז שכתב שהסברא נותנת כי מפני ישובו של עולם כל עוד שהאשה קונה ומוכרת בתוך הבית בפומבי כדרך הסוחרים באופן שהנו"נ עמהם אינו מרגיש שיש שם צד גניבה והסתר מהבעל. שהמכר קיים כדתנן בפ' הגוזל בתרא אבל לוקחין מן הנשים וכו' ובברייתא שם שומרי פירות אימתי לוקחין מהם וכו'. וכולם שאמר להטמין אסור וכו' ומבואר במרדכי בשם הראב"ן בפרק החובל דכיון שהנשים רגילות לישא וליתן בזמן הזה הרי הם כאלו מינום הבעלים שלוחים מפני תקנת השוק. וע"ש בסוף התשובה שסיים שצריך. הדיין להתיישב בזה ולעיין אם מה שמכרה אשת ראובן לשמעון הם נכסים שעולים סך גדול שאין דרך הנשים באותו מקום למכור דברים אלו דבכה"ג לא מיירי ראב"ן דא"כ לא שבקת חי לכל בריה שאשתו תמכור כל אשר לו. אלא אם דרך אותו המקום בכך. ודרך אותו האשה בכך אנן סהדי שברשות בעליהן הן עושות ושלחותייהו דבעלים עבדי. ודבר זה תלוי בב"ד שבעיר לפי ראות עיניהם. ועי' מדינים אלו באה"ע סי' פ"ו ושם בבאה"ט ס"ק י"ג:

יג מי שמכר או משכן בגדי אשתו והאשה תובעת מן המלוה או הלוקח שיחזיר לה בגדיה באמרה שבעלה השכין אותם בלי ידיעתה. עיין באהע"ז ססי' ע"ג. ושם בפ"ת ס"ק א'. וע"ש בסי' צ' בח"מ וב"ש ס"ק מ"ט וס"ק כ"ב ובבאה"ט ס"ק ל"ב. ועי' בחו"מ סי' ע"ב ס"ג ובסמ"ע ס"ק י"ט ובש"ך ס"ק כ"ו. וע"ש בהגהת אמרי ברוך. ועי' בספר ערך השלחן על חו"מ סי' הנ"ל אות י"ב שהביא דברי הב"ש בסי' צ' ס"ק מ"ט שסיים שם דאפילו אין הבעל כאן ואינו טוען שעשה ברשותה. אמרינן מסתמא עשה ברשותה עכ"ל. וכתב עליו הרב הנ"ל דלכאורה נראה מדבריו דאם הבעל כאן ומודה להאשה שעשה שלא ברשותה מוציאין מיד המלוה ולא חיישינן לקנוניא. אולם באמת מבואר במהרי"ט ח"א סי' צ"א ובבני אהרן סי' א' דאפי' הודה הבעל לדברי האשה אינו נאמן להפסיד את הבע"ח דשמא עשו קנוניא. וראיה ממ"ש הבעה"ת שער מ"ה וטור וב"י ססי' ס"ז במוכר שט"ח לחבירו אם כבר עברה עליו השמטה כשמכרו טוענים ללוקח שמא פרוזבל היה לו למוכר ואבד. ואם הודה המוכר שלא היה לו פרוזבל. אם אין לו נכסים אינו נאמן דחיישינן לקנוניא. כמ"ש מהר"י בן לב ח"ד סי' י"ז דלהחזיק ביד המוחזק חיישינן לקנוניא אפילו ליכא הוכחה יעו"ש. וא"כ ה"כ בנ"ד אין מוציאין מיד הלוקח או המלוה בהודאת הבעל דלהחזיק לעולם חיישינן לקנוניא, וע' בח"ס אה"ע במפתחות ח"א סי' קט"ו ששה חילוקי דינים בזה. וע"ל בכלל קי"ב ססי' ו':

אם האשה מכרה תכשיטים ומלבושים או מנכסי מלוג שלה אם מכירתה קיים עיי"ש בחת"ס ובשו"ת השיב משה סי' ע':

יד ראובן לוה מאחיו מנה על עיסקא ונתן לו משכון. ובא חותן ראובן ובירר בעדים שהמשכון הוא שלו ובא ליד ראובן בשאלה ותובע מהמלוה שיחזיר לו. עי' בדיני תקנת השוק כלל קי"א סי' ז':

טו ראובן קנה משמעון ד' חביות דבש בקנין סטימתא המועיל לגבות הדבש הנ"ל בעד חובו שחייב לו מכבר והדבש נשאר לע"ע ביד שמעון. ואח"כ בא לוי בע"ח של שמעון לתבוע חובו משמעון ולא היה שמעון בביתו ושאל את אשתו אם שמעון הניח לו מעות והשיבה שלא הניח לה רק ד' חביות דבש. וציוה ליתן לו במשקל במקח ידוע. וקיבל לוי הדבש והוליכו לביתו. ועתה תובע ראובן את לוי שיחזיר לו הדבש כיון שהוא כבר קנה אותו בקנין סטימתא ואין לוי יכול לגבות ממנו ולוי טוען אפשר שמכר לך דבש אחר עי' בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ' שפסק דאף לדעת הש"ך בססי' קכ"ו שמשיג על מהר"ם אלשיך וס"ל דכיון שקנה בקנין המועיל שיהיה שלו שוב אין בע"ח יוכל לתפוס בו. היינו דוקא בנדון דידי' שהודו זה לזה. אבל בנ"ד שראובן אינו יכול לגרר