דברי גאונים קד

ועל מקום שניהם וגם בכותל חורין ויתדות של עץ ששמעון הקונה מצא אותם כן ונשתמש בהם זה כמה שנים באין מוחה. וזה מורה ששניהם בנאו הכותל או אח"כ פרע לו המוכר שלו חלקו והכתבים שביניהם נאבדו. ע' בזה בית אפרים חו"מ סי' ל"ז:

יח עיין עוד מדיני חזקת פתחים וחלונות בדיני נזקי שכנים כלל ס"ט:

כלל לו חזקת מטלטלים. וחזקת מצוה א בענין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר דהדין דאינו נאמן לטעון לקוח הוא בידי כמבואר בסי' קל"ג. וכן לענין משכון אם טוען המוחזק בחפץ שהוא בידו במשכון והלוה מכחיש שמבואר בסי' ע"ב סעי' י"ח וסעי' י"ט שיש חילוק ובין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר עיי"ש בבאר הגולה איזה דברים הם העשוים להשאיל ולהשכיר ועיין בבעה"ת סי' של"ה שכתב דחפצי זהב וכסף אינם עשוים להשאיל ולהשכיר. ועיין בפ"מ ח"ב סי' ע"א שכתב דכ"ש המלבושים ודאי אינם עשוים להשאיל ולהשכיר. והובא בס' בני חיי סי' ע"ב בהגה"ט אות ב' ועיין בסי' שאח"ז:

ב ועי' ברמב"ם ספ"ח מה' טוען ונטען שכתב וכן אם היה משאר כלים ויש לו עדים שהוא משכירו תמיד או משאילו וכו' הרי הוא ככלים העשוים להשאיל ולהשכיר וכו' ועיין בס' ערך השלחן על חו"מ סי' ע"ב אות כ"ז שכתב על הרמב"ם הנ"ל ונראה דלא הוחזק עשוי להשאיל או להשכיר אלא אם השאילו לפחות ג' פעמים. וכה"ג כתב מהרי"ו בתשובה הביאו הב"י סי' רצ"א על מה שכתב הרמב"ם לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד דבר זה תמיד וכו' ע"ש. וכ"כ הרא"ם בשו"ת מים עמוקים סי' וא"ו. וכ"כ מהר"א בן טאוו"ה סי' כ"א דלא מקרי רגיל פחות מג' פעמים דהוחזק להיות מפקיד אצלו. אבל פעם א' וב' אקראי בעלמא הוא. וה"נ שכתב הרמב"ם דיש עדים שהוא משכירו תמיד וכו' הוחזק ובפחות מג' פעמים לא הוחזק לכך ועיין בזה בדיני שומר כלל צ"ז סי' ד':

ג ס"ת לכולא עלמא הוי עשוי להשאיל ולהשכיר כ"כ הרב גינת ורדים כלל ג' סי' י"ז:

ד מי שטוען על חפץ שהפקידו אצל חמיו וחמיו טוען לקוח הוא בידי עיין בבני חיי סי' ע"ב בהגהב"י אות א' בשם הפ"מ חלק ב' סס"י ע' שכתב דאין לדמות זה למה שכ' הרשב"א ור"ת והובא בחו"מ סי' ע"ב סעי' י"ט שהדבר תלוי בראות עיני הדיין באהבת התובע והנתבע א"כ גם בנ"ד נאמר דדרך חתן להפקיד אצל חמיו. הא ליתא דאין לנו אלא דברים העשוים להשאיל ולהשכיר. אבל העשוים להפקיד לא שמענו עיי"ש. ומשמע מזה דאם טוען החתן דבשאלה או שכירות בא ליד חמיו אפילו אם אינם עשוים להשאיל או להשכיר לכל אדם מ"מ דרך להשאיל לחמיו ע"כ:

ה ראובן שבא ליקח כליו מבית האומן והשיב לו האומן שלי הם שקניתים מידך והשיב ראובן הלא יש לי עדים שמסרתי אותם לידך לתקנם. והשיב האומן כן הדבר אבל אח"כ שלמתי לך מחירם. והעדים אינם בכאן כי הלכו למדה"י. עיין בירור דין זה באורך בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' ס"ו:

ו אלמנה אחת שהיה בידה ממון ומטלטלים של היתומים שנשארו מבעלה והיא נו"נ בהם ברשות הב"ד והאפטרופסים. שראו שהשביחה בהמעות. ולאחר זמן נשאת לשמעון ונתנה לו בנדוניתה קצת מחלק הכתובה שלה. והשאר מעות ומטלטלים שלה ושל היתומים נשאר בידה והותנ' עם בעלה שהוא מחויב לפרנס את היתומים ויתנו לו עבור זה סך קצוב מידי שנה בשנה. גם ידור עם האשה ובניה בחנם בבית שלהם. ואחר שני שנים נפטרה האשה ע"י מיתה פתאומית ר"ל ולא צותה לביתה כלל. והלכו האפטרופסים בציווי הב"ד ופתחו כל המגדלים ותיבות אשר נמצא בבית ונמצא שם כסף וזהב מה ששיירה לעצמה האלמנה מכתובתה שלא הכניסה לו בנדוניא. וגם כלים של כסף שידוע שהיה לה מבעלה הראשין. ועתה האפטרופסים תובעים כל הנ"ל באמרם שהוא של היתומים וגם תובעים כל אשר נמצא בבית באמרם שהכל הוא מעזבון הבעל הראשון. ולאשר שגוף הבית שייך להיתומים רק ששמעון דר בשכירות עבור שנתן להיתומים מזונות טוענים שהיתומים נקראים מוחזקים על כל אשר נמצא בבית. ושמעון טוען על הכסף והזהב והידוע להאלמנה הכל שנה לו בנדוניתה. והכלים של כסף שידוע שהיו מעזבון בעלה קנה ממנה קודם שנשאה לאשה. וטוען שהוא מוחזק כיון שהוא שכר הבית והוא העיקר והיתומים טפלים לו ונגררים אחריו. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' קכ"א שפסק דשמעון אינו נקרא מוחזק מכח שכירות הבית דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא אלא לענין אונאה ולא לענין אחר:

וכן סתם הש"ע בסי' שי"ג סעיף ג' דהזבל מבהמות דאתי מעלמא הוא לבעל החצר המשכיר. ועיי"ש בסמ"ע וש"ך. וממילא כיון ששמעון לא נקרא מוחזק הדין מבואר שהדין עם היתומים. ע"כ תורף דבריו. ולפע"ד צ"ע לדינא כי יש הרבה דיעות מחולקים בזה כאשר יראה המעיין בחו"מ סימן קל"ח בסמ"ע ס"ק ד' ובש"ך ס"ק ב'. ועיי"ש בנתיבות בביאורים ס"ק ב'. ושם בשער משפט ס"ק ב'. ובסי' ר"ס בש"ך ס"ק י"ד וס"ק ט"ו. ובסי' שי"ג ס"ג בסמ"ע וש"ך. ועיניך תחזנה כי זה בונה וזה סותר. ע"כ למעשה צ"ע גדול. וע' בסי' ח':

ז ראובן ושמעון שותפים בליוורינג להקיר"ה והקאנטררקט של הקיר"ה נכתב ע"ש ראובן לבדו. רק שראובן נשתתף עם שמעון. וראובן שכר בית אוצר וגם כלים הנצרך להליוורינג ובגמר הליוורינג טוען ראובן שכל הכלים קנה הוא במעותיו ואין לשמעון חלק בהם אם הוי ראובן