דברי דוד על רש״י, בראשית מח:ה

לי הם כו' ליטול חלק בארץ איש כנגדו לכאורה הפירוש שיטול כל איש נגדו בפני עצמו, וזהו יותר ממה שמגיע כשהוא נכלל בתוך שאר שבטים כי כל חלק השבטים שוים אפי' שבט מרובה באוכלוסין אינו נוטל יותר משבט המועט, דא"כ קשה הא רש"י עצמו כתב אח"כ ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כו' ש"מ שכל החלקים אינם שוים זה לזה ותו קשה דבפרק יש נוחלין (דף קכא) איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג. ופי' רשב"ם שנתחלקה לי"ב חלקים שוין ואח"כ כל שבט מתחלק לפי אוכלוסין, או לקרקף גברי איפלוג וחלק כולם שוה ח"ש בין רב למעט, פי' רשב"ם על פי הגורל תחלק הארץ שיקח כל שבט מה שיתן לו הגורל בין שהיה מגיע לו חלק מרובהכגון שבט שיש בו מעט אנשים בין שהיה לו חלק כגון שיש לו הרבה אנשים דכיון דכל השבטים לוקחים בשוה שבט הקטן כשבט הגדול נמצא חלקו בני שבט הקטן מרובה מן חלק שבט בני הגדול ואי לקרקף דגברי מאי בין רב למעט והלא נטלו כולן בשוה, ועוד תניא בהדיא שנתחלקה לי"ב שבטים הרי לפניך שלפי האמת לא נתחלק לקרקף דגברי ואמאי כת' רש"י שנתחלק לגלגולת וכל חלק איש שוה לחבירו ונראה דרש"י מפרש הבעיא דלא כרשב"ם אלא דלשני הצדדין חלקו לכל איש בשוה עם חבירו כדכתיב לרב תרבו אלא דמיבעי ליה היאך היתה החלוקה, אם עשו תחילה י"ב חלקים והיינו לשבט מרובה חלק גדול ולקטן חלק מועט וזה היה לי"ב חלקים שעשו תחילה לכל שבט חלק מיוחד ואח"כ חלקו בין, איש לאיש א"ד לא עשו תחילה י"ב חלקים אלא תיכף לכל איש ואיש, דהיינו דעשו חלוקה דרך משל לכל אלף איש שיעור חלק כך ואח"כ הפילו גורל מי יטול חלק פלוני או פלוני, ועל זה פשיט מן הפסוק של בין רב למעט דמשמע שתחילה חלקו בין שבט מרובה למועט י"ב חלקים, ואע"פ שיש לומר דבין רב למעט קאי אחלוקת גברי, דזהו דוחק דא"כ פשיטא. וזה זכר גם הרשב"ם בדף קי"ח על פסוק לרב תרבו וז"ל דסברא הוא כדכתיב ולאלה תחלק הארץ ול"צ קרא כו':

ולפ"ז ניחא לי מה דקשה לפירשב"ם דתחלה פשיט מקרא דבין רב למעט, ואח"כ מביא מברייתא והוי כיהודה ועוד לקרא. ורשב"ם רוצה לתקן דבר זה שכתב דאיכא למידרש בין רב למעט על, שהעלוה בכספים, מ"מ אינו מיושב שפיר דהא עכ"פ הקפידה תורה שלא יהיה אחד עדיף מחבירו לענין שוה כסף כ"ש שראוי להקפיד במעלת רבוי קרקע לאחד יותר מחבירו. אבל לרש"י בדרך שזכרתי ניחא דקרא דבין רב למעט יש לפרשו על חלוקת גברי לא על חלוקת שבטים, ואע"ג דפשוט הוא אין זה קושיא כ"כ דהא לעיל בפלפול דלבאי הארץ נחלקה דאסיקנא בקשיא מקרא דלרב תרבו וצריך אתה לומר ע"כ דקאי לענין חלוקת אחד עם חבירו דאל"כ הוה תיובתא ולא קשיא. ולפי דברינו אלה כתב כאן רש"י שפיר דאפרים ומנשה יהיו כראובן ושמעון לענין שיהיה להם חלק בהחלוקה שהיה תחילה לשבטים. אבל מולדתך אחר זה לא, יהיה להם מעלה זו של חילוק שבטים אלא חילוק בין גברא לגברא בכלל שבט אפרים. ועל זה אסיק רש"י ואע"ג דכולם נטלו בשוה דהיינו אפי' למה שאמרו דלשבטים איפלוג מ"מ לא היו החלקים שוים אלא כ"א לפי ערך שלו, מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו, פי' לענין החילוק הראשון שהיה לשבטים לא נקראו אלא אלו י"ב שיהיה להם חשיבות ולא אותן שנולדו אח"כ דלא יהיה להם חשיבות זה תחילה. וזכר לדבר מצינו בפ' תזריע שפירש"י לא הקדים הפסוק עולה לחטאת אלא למקראה תחילה, פירוש שאין לה מעלה אחרת ועפ"ז מיושבים גם דברי רש"י בפ' פנחס שפיר במ"ש ואע"פ שלא היו החלקים שוים כו', והרא"ם פירש דברי רש"י כאן בדרך רחוק דנ"מ לענין עידית וזבורית, וכאשר ביארנו הכל נכון בס"ד: