דברי דוד על רש״י, בראשית מז:כט

ויקרבו ימי וגו' כל מי שנאמרה בו קריבה כו' דיעקב חי קמ"ז שנה ויצחק חי ק"פ שנה. וקשה הא אנו רואים בפירוש שיעור חייהם ולמה הוצרכה תורה לכתוב קריבה בזה. ונראה הכוונה דבלא קריבה הו"א ששיעור חיותו ע"פ גזר דין מיום הולדו היה כן, קמ"ל קריבה שהיה עליו גזר תחילה לחיות כמו אביו אלא שע"י איזה טעם קוצר הקב"ה קצת משנותיו:

חסד ואמת כו' שאינו מצפה לתשלום גמול ואע"ג דפירש"י על ואני נתתי לך שכם אחד אתה טורח להתעסק בקבורתי וגם אני נתתי לך נחלה כו' ה"ק אתה לא תכוין לתשלום גמול אע"פ שאני אתן שכרך כדרך אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, דודאי יודע העבד ההוא שיהיה לו פרס מ"מ לא יהא כוונתו על זה הפרס וה"נ כן הוא. ונ"מ מזה דאם יתכוין הוא לתשלום שכר, אפשר שיאמר אח"כ איני מבקש לא הן ולא שכרן:

אל נא תקברני במצרים סופה להיות עפרה כנים. אע"ג דא"צ לאלו הטעמים דסגי במה שישכב עם אבותיו ואין לך זכות גדול מזה דקוברין צדיק אצל צדיק, מ"מ נראה כאן שזכר הרחקת הנזק והבאת התועלת. דלכאורה קשה הא די במה שיאמר ושכבתי עם אבותי ול"ל אל נא תקברני במצרים, אלא דזכר הרחקת הנזק אם יקבר במצרים והתועלת שיגיע באם ישכב עם אבותיו והא דזכר ג' טעמים בהיזק צריכי דאי מטעם עפרה כנים לחוד היה אפשר לומר דיהיה מונח בארון עד אחר זמן מכת כנים ואז יקברנו במצרים ע"כ צריך לטעם גלגול מחילות. ואי מטעם זה היה אפשר שיהיה מונח בארון עד אחר שיצאו ממצרים ויקחוהו עמהם כמו בעצמות יוסף קמ"ל חשש דיעשו ע"ז ממנו, ואי משום ע"ז לחוד הו"א דתיכף יקברוהו ואז אין חשש ע"ז כי אין ע"ז במחובר לקרקע אלא בתלוש כדאמרינן ולא ההרים אלהיהם ע"כ צריך לטעם עפרה כנים. וא"ל למה צריך הטעם דגלגול מחילות, י"ל דהו"א שיקברוהו בארץ גושן ששם לא יהיה עפרה כנים דהא לא שלטו שם המכות ונמצא שאין כאן חשש כנים ולא חשש אלהות. אלא דיש צער גלגול מחילות וא"ל א"כ יקברוהו מיד בגושן ויקחוהו עמהם בצאתם ממצרים, י"ל דזהו בזיון גדול שיפתחו קבר שלו אחר שנקבר בארץ ולהזיזו ממקום מנוחתו בקבר. (כנ"ל נכון בס"ד):