דברי חיים חלק ב תקלא

ימותו וכו' והגם שבתוס' נחית לתרץ אך גם מה שכתב התוס' אינו מובן אבל אמנם לפי הנ"ל י"ל דה"א משום דמהימן על כל העדות לגבי הבועל וא"כ אנן ידעינן באמת שאותה האשה מחויב מיתה ולאו מכח הבעל רק מעלמא קא אתי לה כיון דאנו הורגין את הבועל מטעם שבא על זה האשה א"כ גם האשה תהרג ולזה קמ"ל דאדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע וכו' ואפילו בכה"ג לא תהרג ודו"ק. ולפי זה מיושב תשו' [הרשב"א] מובא בנוב"י סי' ע"ב שמחלק בין היכי שאמר אני זניתי עם אשתך ובין היכי שאמר אשתך זינתה עמי דפ"ד שחולק עליו הנוב"י שם ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דהנה הרשב"א בתשו' חלק שלישי חולק בפירוש על הרמב"ם דבסייף או בארירין לא הוה כחקירות א"כ לזה שפיר מחלק הרשב"א לשיטתו בין היכי שאמר אני זניתי עם אשתך דאז תיכף שאמר אני זניתי הוה הכחשה דאיזה אשה שיאמר לבסוף אנו מכריחין לומר דלא היא זנה א"כ תיכף מכחיש אותו כשיאמר אני זניתי והוה הכחשה בחקירות ואף הרשב"א מודה דעדותן בטילה אבל כשיאמר אשתך זינתה עמי א"כ כשיאמר אשתך זינתה הוה עדות מעליא ומה שיאמר לבסוף עמי לא צריך כלל והוה כאילו לא אמר כלל ולא הוה כלל הכחשה כיון דלא צריך לדיבור זה ממילא אינו נאמן כלל דלגבי הבועל שפיר צריכין למשאל איזה אשה היתה דדילמא היתה פנוי' וכה"ג אבל לגבי האשה כיון דזינתה אין חילוק עם מי ומחויב מיתה ודו"ק היטב כי נכון הוא למאוד

בדברי הרמב"ם שם בפי"ד מה"ע שמחלק בין היכי שכתב כל נכסיו לב' ב"א והיו העדים קרובים לזה ורחוקים לזה דאמרינן מאחר שהם פסולים לזה פסולים אף לזה אבל אם כתב נתתי שדה פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני פ"ד ומהימן לגבי הרחוק. והנה כל המפורשים נלאו למצוא תשובה לדבר זה ונראה לי הטעם משום דבין למ"ד אין ברירה ואפילו למ"ד יש ברירה אעפ"כ כל זמן שלא חלקו לא אמרינן ברירה א"כ כשכתב כל נכסיו לב' ב"א בכלל הוה כל נכסיו לזה כמו לזה כולה לזה וכולה לזה, וא"כ לא שייך פ"ד דלהימנא לזה ולא לזה דהא כל נכסיו הוה לקרוב כמו לרחוק ומשום זה בטלה כולה אבל כשכתב נתתי שדה פלוני לפלוני וכו' א"כ ידענו איזה שדה הוה לקרוב ואיזה לרחוק ושפיר אמרינן פ"ד. אבל אם נתן לשניהם בכלל כל מה שנאמין לו לגבי הרחוק הוי גם לקרוב חלק בו דאין ברירה ובזה מתורץ מה שפסק המחבר בסי' נ"א דאם סילק הקרוב א"ע מהני עדותו לרחוק והקשה עליו הש"ך מה מהני סילוק כיון דכבר נתבטל פעם אחד ולפי הנ"ל ניחא כיון דטעמא דלא מהימן לגבי הרחוק הוא משום דאי אפשר לומר פ"ד וכהנ"ל דהא כל הנכסים הוי של הקרוב כיון דאין ברירה וכהנ"ל והלכך כשמסלק א"כ שוב לית לי' לקרוב חלק בהך שדה. ושוב נכשר השטר דהא באמת פ"ד ולא נפסל לרחוק רק דלא אפשר למפלג וכהנ"ל דהא כל הנכסים הוה של הקרוב אבל כיון כשמסלק א"ע שוב מהימן דשוב לית לי' לקרוב חלק כלל ודו"ק היטב

שם באות' הסוגיא במס' מכות דף ז' עיין בהרא"ש שהביא שם דברי הראב"ד דמחלק דבבעל דבר אמרינן פ"ד ובזה מיישב שם כמה קושיות ע"ש והנה לכאורה יפלא על הראב"ד האיך עבר על תלמוד ירושלמי פ"ק דגיטין ה"א דאיתא שם כתב כל נכסיו לעבדו מה את עביד לי כגט היא וערעורו בטל או כמתנה היא וערעורו קיים אתיא כהדא כתב כל נכסיו לשני ב"א והיו העדים קרובים לא' ורחוקים לא' ר' יוחנן אמר פסול ור"ל אמר כשר וכו' ע"ש והרי קמן דלא כסברת הראב"ד דהרי מדמה גט דהוא בעל דבר להי' העדים קרובים לא' ורחוקים לא' דהוא קרוב ואמרינן עדות שב"מ ב"כ לסברת הראב"ד א"כ האיך מדמה הירושלמי להדדי אמנם י"ל לכאורה דהגמרא דילן פליג על הירושלמי אך זה דוחק גדול דמנ"ל דפליגי בהאי סברא כל מה דלא מפרשא בהדיא אמנם יש לתרץ דהנה לכאורה האי דעבד שהביא גיטו וכתב בו כל נכסי קנוין לך דאיתא במסכת גיטין דף ט' ע"ב דעצמו קנה נכסי לא קנה דפ"ד ולכאורה לא תליא כלל בפ"ד כיון דהוא דיבור אחד רק דעל קיום הגט מהימן ועל נכסיו לא מהימן א"כ לא דמי לכל פ"ד שאיתא בש"ס והנה איתא בתוס' מכות דף ו' ע"א ד"ה אמר ר' יוסי דלר"י היכא שנמצא אחד מהן קאו"פ פכ"פ הכשר מחייב שבועה ולרבי אפילו שבועה לא מחייב כיון שנתבטל פעם. אחד ובזה פליגי ר' יוסי ורבי ע"ש וכו'. ולכאורה אמאי נאמר שבטל אפילו לשבועה מאי שייכות לנמצא אחד מהן קאו"פ דבטל אותו העדות שמעידין מאי שייכות לשבועה אך ע"כ צריך אתה לומר דהטעם דנתבטל פעם אחת לממון נפסל אפילו לשבועה מטעם כיון דפסול לזה פסול לזה וא"כ לפ"ז י"ל כאן דלא מדמה הירושלמי מטעם דשייך כאן עדות שב"מ ב"כ דזה לא שייך גבי גט כסברת הראב"ד ואפילו בלא זה מטעם דעל זה הימנא ועל זה לא הימנא אך דהירושלמי מפרש משום דפסול לענין מתנה פסול אף לענין קיום הגט כמו עד אחד לשבועה שהבאתי לעיל ולא מטעם עדות שב"מ ב"כ דלא שייך כאן וכהנ"ל אך לפי זה קשה על הרי"ף והרמב"ם דפסקו כר' יוחנן ופסקו דעצמו קנה נכסי לא קנה ע"ש במפורשים אמנם יש לתרץ דהרי"ף אזל לשיטתו דבעינן שיצטרף הכשר עם הפסול א"כ יוכל להיות דהא דלרבי לא מחייב העד אחד שנתבטל שבועה היינו מטעם כיון דבשעת המעשה נתכוין להעיד עם הפסול שוב נתבטל לכל מילי וא"כ אינו מטעם הנ"ל דבטל אצל ממון בטל נמי לשבועה וא"כ לא דמי להך דר' יוחנן ודו"ק אבל הירושלמי לא סבר דבעינן שיתכווין הכשר עם הפסול א"כ ע"כ צריך אתה לומר דמש"ה העד אחד אינו מחייב שבועה מטעם שכתבתי לעיל משום שבטל אצל ממון בטל נמי לשבועה וע"ז שפיר מדמה להדדי ודו"ק היטב כי עמוק הוא מאד

סנהדרין דף יו"ד ע"א שם בגמרא מהו דתימא אצל אשתו לא אמרינן אדם קרוב פירש רש"י וז"ל והוה אמינא דמשום דמהימן אהאי ונקטל נקטל נמי לדידה קמ"ל וכו' עכ"ל רש"י והנה תמהו עליו כל המפורשים האיך ס"ד דמהימן אחברא ממילא קטלינן נמי אותה חדא דלישנא לא משמע הכי ותו אמאי בפלוני רבעני לרצוני לא קטלינן לי' נמי נימא משום דמהימן אחברא לקטול אותו ג"כ אמנם יש לתרץ דהנה ידוע דהרמב"ם פוסק דקרובי אם היא מדרבנן וקרובי אישות היא ג"כ דרבנן וא"כ יש לומר דרש"י הכי פירש סד"א אין אדם קרוב אצל אשתו יותר משאר קרובי אישות וא"כ לא הוי כ"א מדרבנן ורבנן לא גזרו לפסול קרובי אישות רק אם נאמר דפסולים הם לא הי' עדותן כלל אבל כאן כיון דלחברא נאמן לא גזרו רבנן פסול כלל דכיון דמהימן אחברא נאמן נמי לדידה קמ"ל דאדם קרוב אצל אשתו אפי' מדאורייתא דלא דמי לקרובי אישות כלל דקרובי אישות היינו בעל אמו או בעל אחותו אבל אשה כבעלה ממש ושוב לא מהימן עלי' ודו"ק

בבבא בתרא דף קכ"ד ע"ב גרשתי את אשתי זה שלשים יום מאי להימנא להבא וכו' ע"ש ולכאורה קשה מאי פלוגתא דדבורא שייך כאן הלא מטעם עד ודאי לא הוי מהימן משום דהוי לה חזקת אשת איש רק מטעם מיגו מהימן דעד אחד נאמן היכי דהוי בידו באיסורין וא"כ מה שייך כאן פלגינן דבורא הלא על מה שבידו מהימן לא אתרע ע"י חזקה ועל מה שלא בידו לא מהימן לגבי חזקה ואפילו אי לא פלגינן דבורא. אמנם י"ל בהקדים דברי הגמרא דגיטין גבי גט שאין בו זמן דהקשו שם התוספ' אכתי תהי' מחויב מיתה משום דנוקמה אחזקת אשת איש ונימא השתא הוא דגירש ותירץ שם כיון דהיא גרושה לפנינו אתרע לה חזקה למפרע דשוב לית לה חזקה כיון דאנו רואים שהיא גרושה לפנינו עכ"ל. ולפ"ז ניחא דכאן אם לא נאמר פ"ד רק שיהי' נאמן על להבא מטעם דבידו א"כ תו אתרע לה חזקה אפילו על למפרע וכדברי הר"ן א"כ נמצא דממילא מהימן כיון דשוב לא מרעא החזקה דלית לה חזקה ומהימן עד אחד אפילו אין בידו. וא"כ יהי' בדין דלא להימן אפילו על להבא משום דאי יהי' מהימן על להבא מהימן ג"כ על לשעבר וכהנ"ל וא"כ נמצא השתא דיהי' מהימן אפילו נגד חזקה שהי' לה אפילו בדבר שאין בידו כיון דעד השתא הי' לה חזקה ונמצא דלא מהימן אפילו על להבא מטעם הנ"ל ודו"ק. וכ"ז אי לא אמרינן פ"ד אבל למ"ד פ"ד הוי כאילו לא אמר כלל על למפרע וממילא מהימן על להבא משום דבידו ועל לשעבר לא מהימן דפ"ד ולא מרעא החזקה כלל ודו"ק היטב

עיין בקצות סי' נ"ב מה שהביא תשו' המרש"ך במעשה שנתנו חרם שלא להיות שום עד בקידושין אם לא יהי' שם עשרה וחכם העיר ורצה לבטל הקדושין מחמת שהי' בעדים פסולים שלא הי' שם חכם ועברו העדים על החרם ונפסלו אמנם כתוב שם דהי' קדושין כאילו בפני כמה גאוני קשישאי ולא הורה א' מהן איסור מטעם זה וכתב דאפשר ליתן טעם לדבר משום דבשעת ראיי' עדיין לא נפסלו רק לאחר גמר הקידושין וכו' ועיין עוד שם שמביא תשו' מהרי"ט שדחה