דברי חיים חלק ב תקל

עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע ופרש"י דלא כר"ע דמקיש שלשה לשנים דאין נעשים זוממין עד שיזומו כולן ואע"ג דר' שמעון קאמר לה להאי מילתא התם מיהו ר"ע אית לי' נמי דר"ש ומוסיף איהו דנמצא אחד מהם קא"פ וכו' עכ"ל רש"י והקשו שם התוס' ד"ה כמאן כר"ע חדא דהוי לי' למימר דלא כר"ש ועוד דאם לא כר"ע אלא כמאן איתא ותירץ שם התוס' וז"ל דאינו יודע הוה כנמצא אחד מהם קאו"פ ואי כר"ע הוי לי' נמצא אחד מהן קאו"פ ועדותן בטילה ואתיא כר"ע דר' שמעון פליג על ר"ע עכ"ל תוספות. והנה לכאורה קשה וכי מצינו מאן דפליג על ר' עקיבא ועוד מנ"ל לתוספות לומר כן דר"ש לא ס"ל כר"ע לענין נמצא אחד מהן קאו"פ. אמנם בהנ"ל מתורץ הכל דהא ר' שמעון ע"כ לא סבר כר"ע דהא לכאורה קשה למה לי קרא על דברי ר"ש וכהנ"ל אלא לא מתוקמא אלא כשבאים תוך החקירות כהנ"ל ואי ר"ש כר"ע סבירא לי' דנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטילה עדיין יכולין לומר גברא קטילא קטל מאי אמרת שמא תאמר כת אחת אינה יודע בחקירות גם עדותן של הכת הב' בטל לר' עקיבא מטעם דנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטילה דאינו יודע הוה כמו קאו"פ וכהנ"ל וא"כ עדיין לא מחייב הכת אחת מיתה את הרוצח ממ"נ דאם הכת אחרת לא יאמרו איני יודע בחקירות הרי הם לא באו לחייבו דבלא הם הי' מחויב מיתה משום הכת הב' ואם יאמרו הכת האחרת איני יודע גם עדות שלהם יהי' בטילה מטעם דנמצא אחד מהן קאו"פ ואכתי לא צריך קרא אלא ודאי ר' שמעון לא סבירא לי' כר' עקיבא דנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטילה מש"ה צריך קרא וכהנ"ל וא"כ לזה שפיר קאמר התוס' דלא כר"ע אלא כר"ש דהוא ע"כ פליג על ר"ע ודו"ק. ובזה מתורץ ג"כ דברי רש"י שפיר שהקשה עליו התוס' מאן תנא סובר דלא כר"ש ולפי הנ"ל ניחא דר' יוסי דמתניתין דכאן מתוקמא אליבי' ע"ש הוא סובר ע"כ דלא כר"ש דהא הוא סובר כר"ע דנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטילה כדאיתא במסכת מכות דף ו' ע"א א"כ ע"כ לית לי' הך דר"ש דהק"ל למה לי קרא ודו"ק אך כ"ז לר' יוסי במכות שם דסובר דבראי' בעלמא נעשה עד ועדותן בטילה שפיר אבל רבי דמצריך כוון להעיד ואם לא כוון כדי להעיד לא מבטל העדות יוכל להיות סברת הרי"ף דמצריך שיכוון הכשר להעיד עם הפסול צריך לידע שהוא פסול ואם לאו הכי לא מיפסל הכשר כן הוא בתשו' הרי"ף ז"ל מובא (בנ"י) ע"ש בר"ן וא"כ שפיר יוכל להיות דר"ע סבירא לי' כר"ש ואין להקשות ל"ל קרא הא בלא"ה יכולין למימר גברא קטילא קטל ע"ז שפיר מיושב דשמא יאמר כת אחת איני יודע בחקירות. ושוב לא שייך מה שכתבתי לעיל דהוה כנמצא אחד מהן קאו"פ דלרבי לא נפסל הכשר דהא לא נצטרף עם הפסול דהא לא ידע שהם יאמרו אין אנו יודעין וא"כ גברא דלאו בר קטילא קטל דשמא יאמרו הכת האחת אין אנו יודעין ותקיים העדות בהכת הזאת ודו"ק וא"כ שפיר יוכל ר"ע לסבור כר"ש אבל לר' יוסי דבראי' בעלמא פוסל א"כ ממילא לא מצריך שיכיר הכשר בהפסול וממילא פליג על ר"ש ולפ"ז מתורץ שפיר דברי רש"י ז"ל שכתב דלא כר"ש אלא כר"י דפליג עליו ודו"ק. ובזה מיושב דברי הרמב"ם ז"ל דפסק כרבא. דאפילו שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת ופוסק כר"ע דנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטילה וכל המפורשים תמהו עליו דהא איתא בגמ' כמאן דלא כר"ע ולפי הנ"ל ניחא משום דכ"ע וכן הרמב"ם פוסק כרבי דמצריך כוון להעיד ויוכל להיות דהרמב"ם סובר כהרי"ף דמצריך שיכיר הכשר בהפסול וא"כ ממילא דברי שניהם קיימים ואם אחד אומר איני יודע בחקירות עדותן קיימת דלא שייך כאן הדין דנמצא אחד מהן קאו"פ משום דלא הי' מכיר בו. אבל הגמרא אזלי אליבא דר"י וכדאיתא שם בגמרא מקודם ממילא הוי דלא כר' עקיבא ודו"ק אבל לפי האמת דפסקינן כרבי ממילא שני הדינים כאחד טובים ולא סתרי אהדדי כלל ודו"ק היטב

במסכת מכות דף ו' ע"א תוס' בד"ה אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי הקשה וז"ל האיך מצאנו ידינו ורגלינו גיטין וקדושין כשרים שנעשה בפום בי' והי' שם קרובים והי' לנו לומר דעדות הכשרים בטל כו' ע"ש וכתב שם עוד גם לרבי נמי קשה דפעמים מתכוון אחד מן הקרובים להעיד עכ"ל והנה לשיטת הש"ך בחו"מ סי' ל"ו דאם גם הכשר לא כוון להעיד אף דגם הפסול לא כוון אפ"ה עדותן בטילה אפי' לרבי ע"ש א"כ אמאי הוצרך התוס' לומר שפעמים מתכוין אחד מן הקרובים להעיד אפי' לא נתכוין להעיד הלא גם הכשר לא כוון ויהי' ג"כ עדותן בטילה אפי' לרבי לשיטת הש"ך הנ"ל אמנם יש לתרץ דהנה התוס' בסנהדרין דף ל"א ע"א ד"ה שבית שמאי אומרים הקשו דנימא דנמצא אחד מהן קרוב או פסול ותירץ דהני מילי כי מסייעא אהדדי אבל כי מכחושי הדדי לא שייך נמצא אחד מהן קא"פ וכו' ע"ש ולפי"ז ניחא דהנה קידושין בלא עדים קי"ל דלאו כלום הוא אפי' אם המעשה היא אמת ולא הי' מעשה כלל ומה יהי' משפט המעות הנה בזה מחלוקת הפוסקים אם המעות הוא מתנה או פקדון ואם נמצא אחד מהם קאו"פ ג"כ הוי כאילו לא נעשה מעשה כלל א"כ כי באו הכשרים ומעידין שזה קידש את זו אומרים שהי' קדושין וכשיבואו הפסולים ואומרים שזה קידש את זו נמצא שהם אומרים שלא הי' קדושין כלל כי קדושין בלא עדים לא הי' מתחיל המעשה כלל א"כ תו לא שייך נמצא אחד מהן קאו"פ כיון דלא מסייעא הדדי שזה מעיד שהי' קדושין וזה מעיד שלא הי' קדושין כלל אע"ג דבאמת לא מכחשי אהדדי אפ"ה אמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי דבשלמא גבי רוצח הם והם מעידין שזה הרג את זה אלא דנמצא אחד מהן קאו"פ והמעשה נעשה לשניהם אבל הכא הפסול הוי כאילו מעיד שלא הי' קדושין כלל (אמנם כ"ז אם לא נצטרך כוון להעיד) ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' אליבא דר"י אמנם כ"ז אליבא דר' יוסי דלא מצריך כוון להעיד רק בראיה בלבד מבטל העדות א"כ מיד שהפסול הי' שם תיכף מבטל המעשה אבל לרבי דמצריך כוונה להעיד א"כ בשעת מעשה לא נתבטל עדיין המעשה דשמא לא נתכוין להעיד והכשר כוון והי' קדושין רק אחר כך שיאמר הפסול שנתכוין להעיד נתבטל העדות ולא המעשה דבשעת המעשה ראוי הי' עדיין ולזה כוון התוס' שכתבו דגם לרבי פעמים מתכוין אחד מן הקרובים להעיד מאי אמרת דאפי' לא נתכוון הפסול ג"כ נתבטל העדות וכשיטת הש"ך ז"א כדכתיבנא ולזה מדקדק התוס' שמא יתכוין אחד מן הקרובים וכו' דלרבי צריך שיתכוון הפסול להעיד אם גם הכשר נתכוין א"כ שייך ג"כ נמצא אחד מהן קאו"פ דבשעת מעשה עדיין לא הי' המעשה בטל וכהנ"ל ויש ראי' לדברי דהנה התוס' שם ד"ה למחזי אתיתו וז"ל ותירץ ר' חיים כהן דאמרינן לעדים כשרים לסהדי עם הפסולים אתיתו או למחזי אתיתו בלא הפסולין ולכאורה הלשון אינו מובן דאם אתא למחזי אפי' אתא עם הפסולין נמי לא בטלי אך י"ל דהתוס' ודאי סובר כשיטת הש"ך הנ"ל דהיכא דגם הכשרים לא כוונו אפי' גם הפסולים לא כוונו נמי עדותן בטילה ודו"ק היטב כי נכון הוא

הנה בסנהדרין דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבורא דמהימן אחברי' אבל לא מהימן ע"ע ולקמן גבי פלוני בא על אשתי פירש"י והיינו פ"ד דהא חד דיבור' הוא ומהימן על זה ולא מהימן על זה עכ"ל רש"י ולכאורה לשון רש"י קשה להולמו במה שכתב דהא חד דיבורא היא. גם קשה אמאי לא פירש זאת לעיל גבי פלוני רבעני לרצוני. אמנם נראה לתרץ כל השיטות דהנה רש"י סובר דפ"ד היינו דמהימן כל דבריו לגבי חברי' אפילו הדברים שאמר על עצמו מהימן על אותן דברים לגבי חברי' ולגבי עצמו לא מהימן כלל ולא כהתוס' שפירש גבי רבעני לרצוני דאמרינן לא הוא הי' רק אחר ע"ש בתו' אבל רש"י לא פירש כן ולזה מדייק רש"י וכתב שם גבי פלוני בא על אשתי דהא חד דיבור הוא כלומר דהאי דיבור שמעיד מהימן כולה לגבי חברי' ולא מהימן כלל לגבי אשתו ודייק שפיר מהכא משום דאם נאמר דפ"ד דלא הי' אשתו רק אשה אחרת קשה לדעת הרמב"ם והראב"ן דבמאי הרגו בסייף או בארירין הוה כחקירות ואם אמר איני יודע עדותו בטילה א"כ כאן דהוא אמר דבא פלוני על אשתו ואנן אמרינן דלא הי' אשתו הוה עכ"פ כאומר איני יודע איזה אשה הי' ואפילו הכחשה הוה עם העד השני שמעיד שהי' אשתו ולזה מדייק רש"י דמהימן לי' גבי בועל שבא על אשתו והיינו כל העדות וזה שפירש רש"י חד דבורא הוא כו' דמהימן כל העדות לגבי חברי' אבל לעיל גבי פלוני רבעני לרצוני הוה נוכל לומר דפלגינן לומר שלא רבע לרצונו רק לאנסו ודו"ק ובזה מיושב דברי הרשב"ם בבבא בתרא דף קל"ד ע"ב גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי זה שלשים יום ע"ש שפירש דלגבי הבועל מהימנא לי' כל העדות היינו כמו שפירשתי לעיל. ולפ"ז מיושב רש"י בסנהדרין דף יו"ד ע"א שפירש שם על מה דאמרינן בגמרא סד"א אין אדם קרוב אצל אשתו ופירש דהוה אמינא דגם האשה תהרג. והנה לכאורה היא תמי' מאוד דהאיך נוכל לומר שתתחייב ע"פ עדותו של בעל הא כתיב לא