דברי חיים חלק ב תקכט

נידונים בעונש ע"ז עד שיוזם גם הג' וכ"ש ביש כאן מאה והמעשה אמת בודאי מהראוי שלא יענש המוזם אם לא ניזומו כולם. והנלע"ד דבשלמא גבי ג' דצריך שיראו זא"ז ואל"כ לא הוי כת א' לענין זוממים כמבואר גבי זה רואה מחלון זה [מכות ד"ו ע"ב] וא"כ צריך שיוזמו כולם דאל"ה איכא עדים שמכחישים להזוממים שהנשארים אומרים שראו אותם בכאן (ומה שבאמת אינו הכחשה יתבאר לפנינו אי"ה ועיין בריטב"א) אבל במאה דקיי"ל שמקצתם רואין זא"ז סגי וא"כ יש כאן עדים שלא ראו אותם והמוזומים לא ראו אותם כלל ה"א דל"צ שיוזמו כולם וכאשר באמת הקשה כן הריטב"א ולזה אמר התנא דאפילו מאה צריך שיוזמו כולם אך באמת טעמא בעי כשיש הרבה עדים ואומרים שלא ראו הנוזומים וגם הנזימים לא ראו אותם שהרי הוזמו שלא הי' במקום [פ'] בשעת המעשה במה נצטרפו להיות כת אחת עם הניזמין שיוצרך עד שיזומו כולם וכבר הקשה כן הרמב"ן בחי' ריטב"א כנ"ל וכן הקשה בקצה"ח [סי' ל"ו] דמה לי אם ראו בחלון אחד או לא ס"ס לפ"ד המזומין הניזומין לא ראו כלל ולא נצטרפו עם עדי האמת ותירוצו עפ"י סברת הב"ח ז"ל דכיון דאמרו הנזימין שהיו עמהם ונצטרפו עם הפסולים הוי כת אחת וצריך שיוזמו כולם דנהי דהוזמו מ"מ ע"ז נאמנים שהפסולים היו עם הכשרים וזה פלא למאד והתומים מרחיק סברא זו ולעד"נ טעם פשוט דכיון דעד"ז חידש דמאי חזית דציית להני ציית להני ורק גזה"כ דהזוממים נאמנים וכיון שכן גזה"כ גם בזה דכל זמן שלא נתבטל כל דבריהם בהזמה לא מקרי הזמה והוי כתרי ותרי לענין עונש וא"כ כשלא ניזומו כולם י"ל דדברי המזימים הם שקר ואי משום גזה"כ הא גזה"כ דוקא עד שיזומו כולם וכ"ז שלא ניזומו כולם י"ל דאמת העידו ונצטרפו עם שארי העדים שלא ניזומו והזוממים שאומרים עליהם עמנו הייתם משקרים ומש"ה לא בטל העדות אך לפ"ז קשה למ"ל כלל דצריך שיזומו כולם וגם דפסולים המה הניזומים אפילו לא ניזומו כולם כמבואר ברמב"ם ז"ל הא אותם הב' שנשארו שלא הוזמו המה מכחישים את הזוממים שאומרים על העדים הראשונים עמנו הייתם והלא כת יודעים ומכחישים אותם ואומרים שהניזומין היו עמהם יחד וראו אותם וא"כ מכחישים להזוממין והוי זוממין מוכחשים מב' עדים ואיך הוי ס"ד כלל להעניש הזוממים הא אינם זוממים כלל כי נכחשו המוזימים וא"כ למ"ל קרא לרבות אפי' מאה וכן הקשה הרמב"ן ז"ל בחי' ריטב"א והנה כבר כתבתי [בזה] אך [לפי דברינו הנ"ל א"ש מכ"ה] די"ל כיון דעדות כולם בטלים באם הי' לפ"ד הכשרים ביחד עם הניזמים (אבל אם לא ראו זא"ז כשר עדות הכשרים כדעת הרמב"ן ז"ל) א"כ הוי חוזר ומגיד מה שאמרו שראו זא"ז וכמ"ש התוס' גבי קו"פ [שם ד"ה לאסהודי] דאין הכשרים נאמנים לבטל העדות שהגידו וא"כ ה"נ אין שארי העדים נאמנים לומר שהיו עם הניזומין שיהי' חוזר ומגיד ולכן נאמנים הזוממים בזה ולזה צריך קרא דאפילו מאה [לגלות] שצריך דוקא עד שיזומו כולם

בטור כתב סי' ל"ח וע"כ מהימני אחרונים משום דהוי כמו שהעידו על א' שחילל שבת שנאמנים העדים עליהם לפוסלם שהם מעידין על גופן והקשו האחרונים הלא זה היפך דברי הש"ס בכמה דוכתי הזמה חידוש הוא מאי חזית דציית להני ציית להני ולפי דברי הטור ז"ל אין חידוש כלל ונלענ"ד לתרץ דהנה באמת ק' דל"ד כלל לעדים שהעידו שנים חיללו שבת דהתם בשבת המחללים המה בע"ד ועדים המעידים עליהם המה עדים ובודאי בע"ד א"נ והעדים נאמנים משא"כ בעדים שהעידו שפ' לוה מנה המה רק עדים ואין להם שום נגיעה כלל והעדים המעידים עליהם שעמנו הייתם ממילא אין חייב פ' מנה עפ"י והמה עדים דומה לראשונים ומה חזית לומר דהראשונים בע"ד והאחרונים עדים נימא דמכחישין זא"ז והוי כמכחישים שניהם אהדדי אך בגמ' [מכות דף ה' א'] דרשי' סרה שתסרה בגופן של עדים ומזה הוליד הרמב"ם ז"ל [פי"ח מעדות] שאם אמרו אתם הייתם עמנו וגם הלוה וראינו שלא לוה אינו נקרא ניזום שצריך דוקא שתסרה גופן של עדים ומחמת שאין כוונתם על ההלואה הוי רק עדותם על גופן של עדים ועל גופן הוי ראשונים בע"ד והמה עדים עליהם לחוד כמבואר בתשו' מהרי"ט ז"ל חלק ג' סי' ל"ד ואך זה גופא חידוש למה תפסה התורה שאין כוונתם רק על העדים ולמה לא נימא שהמה מכחישים שלא נחייב הלוה עפ"י ראשונים דהוי תרי נגד תרי ורק זה חידוש אבל לאחר שראינו שהתורה קורא לעידי הזמה לענות בו סרה שמוסרה גופן של העדות א"כ מה שמהימני האחרונים [אינו] חידוש והוי כמו שהעידו פ' ופ' חיללו שבת וזה מדוקדק בדברי הטור ז"ל ודו"ק

[א"ה שמעתי מפי קדשו שבזה מתורץ קושית הר' חיים יונה שהקשה לדברי הרמב"ם הנ"ל האיך אמרינן פ' רבעני לרצוני פ"ד הא הוי עדות שא"א יכול להזימו דאם יזומו ממילא המעשה שקר ולדברי הנ"ל ניחא דהא בכאן אף על גוף המעשה הוא בעל דבר ושפיר אינו נאמן כלל להכחיש להאחרונים ודו"ק]

בכנה"ג.. וז"ל מצוה ולהעיד כו' ולכאורה לרוב שיטות וכמה פוסקים דנגע פסול לעדות משום דאם יש לו הנאה בעדות הוי בע"ד דאם העדאת עדות הוא מצוה א"כ שייך פרוטה דרב יוסף בעת הליכתו וא"כ הו"ל הנאה בהעדאתו והוי כלוקח שכר להעיד וכמה פוסקים ס"ל דלוקח שכר להעיד פסול מדאו' ואם תשאלני אפי' נימא שהוי נוטל שכר ופסול לעדות דהוי בע"ד זה באמת אם יזדמן לו עני באותה שעה יהי' בע"ד ופסול לעדות ורק משכחת עדות אם לא יזדמן לו עני באותה שעה אבל כ"ז רחוק שיפסול עדות אם יזדמן לו עני באותה שעה ולא יהי' נזכר בשום פוסק ואולי בכה"ג שאינו נוטל דבר רק שמרויח פרוטה דר"י לא מיקרי נוטל שכר ורק שפטור ממצות צדקה ואולי כיון דאסור נטילת שכר ממצות א"כ בודאי נטילת שכר כזה לא מיקרי נטילת שכר דא"כ לא יעשה שום מצוה וד"ל

ועוד נראה לומר שהוי כמו הנוטל שכר לילך לראות דזה הוי דבר שחוץ ממנו ואינו להעדות כלל עוד אני מסופק אם אונן מותר להעיד דהא פטור מן המצות ונ"ל אם אינו עוסק בקבורת מתו בודאי חייב להעיד דהוי כמו שהולך בתפילין שאינו פטור מכל המצות דיכול לעשות שתיהם כמבואר בתוס' ברכות ובשעה שעוסק בקבורה ודאי פטור

בענין מחלוקת אי החרם חל אקרובים נלענ"ד דתלי' באביי ורבא בשבועות שתים (דף כ"ה ע"ב) דלאביי ישנו בכלל שבועות ביטוי ולרבא ליכא בשבועות עד צד ביטוי דהוי דבר שיצא לידון בדבר חדש ופרש"י בד"ה סבר דנ"מ היכא דאי' לביטוי וליתא דעדות כגון בפסולין לעדות או שלא בב"ד דליכא למיפטרי' מלאחת מחייב משום ביטוי לאביי ולרבא פטור ודו"ק

אמר המגיה נכד מרן המחבר שליט"א מכאן ולהלאה אעתיק מה ששמעתי מפה קדשו עוד בענינים הללו אשר לא נמצאו בהכתבים

סימן לב

במסכת מכות (דף ה' ע"ב) שם במתניתין אמר ר' שמעון מה שניהם אין נעשים זוממים עד שיזומו את שניהם אף שלשה כן וכו' ע"ש בכל הסוגיא. ולכאורה קשה למה צריך קרא על זה דאם נזומו שנים ולא הוזמו את כולם דאין נהרגין הלא בלאו קרא לא הוו נהרגין דיכולים לומר הנך שנים הנזומין אגברא קטילא קא מסהדי' דשנים אחרונים פשיטא דיכולין לומר כן דהא הם קא חזו דשנים הראשונים כבר העידו עליו ומחויב מיתה על פיהם ואף שנים הראשונים יכולין לומר כן דהא הוי תוך כדי דיבור כדמסיק רבא בדף ו' ע"א והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור וא"כ יכולין לומר כיון שהם היו רואין דשנים האחרונים באים ג"כ להעיד ויהי' מחויב מיתה על פיהם ממילא הם העידו על גברא קטילא וכ"ת דשנים האחרונים יחזרו בהן גם הראשונים יכולין לחזור דהא הוי תכ"ד אמנם נוכל לתרץ דתכ"ד לאו כדיבור דמי ואם תאמר האיך הי' צירוף והאיך אמר רבא והוא שהעידו כולם תכ"ד הא לא הי' כ"ד אך יש לומר דשנים האחרונים הי' באים תוך החקירות והדרישות של הראשונים לענין צירוף הוי שפיר צירוף כיון דהעידו תוך החקירה של הראשונים וא"כ שוב לא יכלו לומר דגברא קטילא קטל דשמא יאמר אחד מן השני כיתות איני יודע בחקירות והוה עדותן מן זה הכת בטל ולא ישאר כ"א הכת הב' ונתחייב מיתה על פיהם וגברא דלאו בר קטלא קטל ולענין חזרה לא יוכלו לחזור דבחקירות לא שייך תכ"ד ובזה מתורץ דברי התוספות במסכת סנהדרין (מ"א ב') בפרק היו בודקין בגמרא אלא אמר רבא אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע